הסופר יורם קניוק עוסק במאמרו בפסיכולוגיה יהודית בהקשר למשמעות הגבורה בהיסטוריה ובזו המסומלת ביום השואה. כתיבתו הפסקנית מעלה תמיהות למשל כשהוא גורס ש"ישראל היא המדינה היחידה שאינה מכירה בלאום היהודי, רק בדת היהודית".
ישראל אינה מכירה בלאום היהודי? הרי עד עידן הכוכביות היה רשום בתעודת הזהות בפירוש בסעיף לאום "לאום - יהודי", וגם כיום הוא רשום למרות הקיווקוו במרשם האוכלוסין.
זאת ועוד, אין בישראל, כפי שמקובלת בדרך כלל באומות האולם, הפרדה בין הלאום לבין הדת, מה גם ששער הכניסה ללאום היהודי הוא ההתגיירות ולא ההתאזרחות. אם היה רוצה קניוק לדייק בטענתו, היה צריך לטעון שאין בישראל לאום ישראלי הנפרד מהדת היהודית והפתוח לכלל אזרחי ישראל.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
