עמידה רוחנית

כבר במהלך השואה נפוצה בין יהודי אירופה, בעיקר במזרחה, השמועה לפיה גופות הקורבנות מנוצלות לייצור סבון. מקור השמועה היה בפענוח מוטעה של ראשי התיבות RJF שהוטבעו על כל סבון שיוצר בגרמניה, כאילו משמעותן "שומן יהודי טהור". סברה זו מצאה את דרכה לאחר השואה לספרות ולמחקר, אך בשנות ה-90 הופרכה חד-משמעית. כל שידוע הוא, שהגרמנים ביצעו בעיר דנציג נסיונות מוקדמים וכושלים בייצור סבון משומן של שבויים סובייטים ופולנים; לא היה כל ייצור, בוודאי לא בקנה מידה תעשייתי, של סבון מגופות של יהודים.

כינוי התיאוריה של ההיסטוריון פרופ' ישראל גוטמן להסברת הפיכתם של גרמנים מן השורה לרוצחי המונים. לפי תיאוריה זו, שטיפת המוח הנאצית שעברו עשרות מיליוני הגרמנים בין עלייתו של היטלר לשלטון בינואר 1933 לבין תחילת הרצח ההמוני של יהודי אירופה בקיץ 1941, אפשרה ליצור קאדר מתאים של רוצחים-בכוח שפעלו מתוך אמונה אידיאולוגית.

ביטוי ששימש לתיאור הליכתם של הפסיבית של יהודי אירופה אל מותם, בלא התנגדות פיזית לגרמנים. הושמע בעיקר בנימה ביקורתית מצד יהודים מחוץ לאירופה ובמיוחד בארץ ישראל, אך גם מפי ניצולים ואפילו בעת השואה עצמה. הכרה מעמיקה יותר של נסיבות השואה ולימוד הגורמים שמנעו התנגדות מזוינת של ממש, הביאו להפסקת השימוש בביטוי.

אחת משיטות הרצח של הנאצים, להריגת יהודים ואחרים על ידי העסקתם עד מוות בעבודות כפייה. מדובר היה במלאכות כפיים מייגעות ומסוכנות, שנעשו ללא אמצעי הגנה מינימליים, תוך דרישה לעמוד במכסות כמעט בלתי אפשריות, בימי עבודה ארוכה, ותוך מתן מנות רעב מצומצמות. מספר הנספים בשיטה זו אינו ידוע, אך ודאי שמדובר ברבבות.

מונח נאצי שמשמעותו שימוש בלשון למטרות המשטר, הן לצורכי תעמולה והן לצורכי הסוואה והטעיה. שימוש בולט בטכניקה זו נעשה בקשר לרדיפת היהודים, על מנת להסתיר את מגמתה האמיתית - הן מדעת הקהל הגרמנית, הן מדעת הקהל בעולם והן מהיהודים עצמם. בין המונחים הבולטים: "הפיתרון הסופי" - השמדת יהדות אירופה; "יישוב מחדש" - גירוש; "רובע מגורים יהודי" - גטו; "טיפול מיוחד" - רצח; "אקציה" - פעולה אלימה נגד יהודים.