כשנודע למח״ט "גולני", משה מן, שמג"ד 12 יצחק ברושי תקוע בגשר, שלח את קצין המבצעים של החטיבה, נחום גולן, למפקדת גדוד 12 בכינרת. בשעה 24.15 בלילה, אור ל-28 באפריל שלח גולן מברק בהול למן: משטרת צמח נכבשה, קיבוץ גשר מופגז ועשרה מחבריו פצועים, שניים קשה. גולן הודיע שהוא מגיים מאה וחמישים איש מקיבוצי עמק הירדן, מחציתם ייצאו ב-3 לפנות בוקר לתפוס את הרכסים שבסביבות גשר, ומחציתם יישארו כעתודה בכוננות, בדגניה א'.¹

גם הירדנים תגברו את כוחם בגזרה. אל-רוסאן כתב: "בהשפעת הלחץ וההתנגדות היהודית העקשנית ביקש מפקד הפלוגה ממפקד החטיבה שחנתה במחנה חיל הספר באירביד לשלוח תגבורת כפי יכולתו. לאחר דיונים הוחלט להיענות לבקשה ולשלוח מחלקת שריון הכפופה לגדוד השני שבאירביד. לאחר שעות ספורות נעה מחלקת השריון ברחובות אירביד בדרכה לשונה וממנה למפעל. המחלקה הגיעה למקום בשחר יום 28 באפריל והתפרשה באזור החולש על גשר ועל עמדותיהן שנבנו מבטון מזויין. מיד החלה להפגיז אח ביצורי היהודים בתותחים 2 ליטראות ולהטרידם באש מקלעים. השמש עלתה והמערכה הולכת וגוברת.

"בשעה 5 לפנות בוקר נקראתי בדחיפות למפקד הגדוד, חאבס בק אל־מג׳אלי, אשר הורה לי לשלוח תגבורת נוספת למפעל, כדי להציל את הכוח החונה שם. בזמן קצר התארגן כוח מורכב ממחלקת חי״ר אחת... כיתת מקלעי 'ויקרס' וכיתת מרגמות 3 אינטש. הוסכם שעל הגשר תפגוש אותנו סוללת תותחים בני 6 ליטראות, מהנשק המסייע של הגדור הרביעי... שיירה של שמונה מכוניות נושאות חיילים וטעונות תחמושת נעה ממפרק לאירביד. לאחר שעה נכנסה השיירה לאירביד מצד מערב, ובראשה מפקד הגדוד וקצין מטהו, סרן מחמוד אל-רוסאן. על-אף השעה המוקדמת קיבלו את השיירה רבים מתושבי העיר וכמה מהם אף הצטרפו אליה. כשהגיעה השיירה לאזור נהריים יצאנו, מפקד הגדוד ואנוכי, לסייר בשטח. כאן פגשנו במפקד הדיוויזיה עצמו ובמפקד החטיבה, אשר עקבו אחרי מהלך הקרב. לאחר הסיור התבסס הכוח המסייע שלנו במקום שנקבע לו, ויחידת החי״ר הבטיחה אותו. בשעה 7.30 בבוקר בקירוב פתחו כוחותינו באש מנשקם הקל והשתתפו בלחץ על היהודים."²

ב־4 לפנות בוקר הגיע הכוח המגויס ממשקי עמק הירדן לקיבוץ אפיקים. מחצית מהכוח נסע במכוניות למושבה מנחמיה, ומשם יצא ברגל לכבוש את "משלט הגמל". במשלט זה היו עמדות שבנו הבריטים בימי מלחמת העולם השנייה. עמרם רבר מקבוצת כינרת, מפקד כיתה, סיפר שבדרך למשלט נתקל בערבים מקומיים חמושים, ואלה פינו מייד את עמדתם וברחו בלי לירות אפילו יריה אחת.³ אייזיק כרמלי, חייל בכיתתו של רבר, ציטט את פקודתו של משה כהן: "קחו את 'הגמל' בכל מחיר.״ הוא סיפר שחיילי הלגיון וערבים מקומיים ירו על הכיתה מרחוק.⁴ בשעה 7.40 בבוקר שלח חיים לבקוב מברק למן: "התקפת התותחים על גשר נמשכת. הפלוגה יצאה לתפיסת משלטים. הודיעני מה בדבר הוצאת ילדים והנשים."⁵

פקודיו של כהן התמקמו על הרכסים שמצפון-מערב לגשר. בשעה 10.10 לפני הצהריים נכנסו שלושה משוריינים לחצר הקיבוץ, תחת ההפגזה הכבדה, והביאו תגבורת, צוות רפואי ותחמושת. ברושי סיפר: "חיים רזניק מקיבוץ מסדה נכנס לבונקר של המטה ואמר לנו: 'פרצתי עם שלושה משוריינים. נוציא את הילדים ואת הנשים!' אמרתי: 'לא מוציאים אותם במשוריינים, הם יהיו מטרה לארטילריה של הלגיון. שלושת המשוריינים נשארו בחצר, נפגעו בהפגזה ונשארו שם עד אחרי המלחמה."⁶

אל-רוסאן: "תוך כדי ההפגזה ראיתי עדרי צאן שיצאו ממכלאותיהם ואש שפרצה משלוש מכוניות שעמדו בקרבת בית מוקף עצים, שהסוו את המכוניות. האש אחזה גם במחסן קמח במרכז המושבה.⁷ התושבים התרכזו בחמישה בתים בקצה הדרומי של המושבה, תחת מחסה של מסך עשן כבד. כל הבתים נהרסו, חוץ מאחדים שהיו מוקפים חפירה עתיקה הקשורה בגבעות הצפוניות, שאליהן ברחו כמה מהתושבים ומהלוחמים היהודים... האמיר טלאל⁸ ביקר באזור הקרב, וביקורו עודד מאוד את החיילים. עם האנשים שעקבו אחר מהלך הקרב נמנים מושל מחוז עג'לון, נשיא בית המשפט, מפקד האזור, ורבים מפקידי הממשלה והצבא".⁹ הקמב"ץ החטיבתי נחום גולן, שקיבל דיווח מברושי, הודיע בצהריים מכנרת ליגאל ידין בתל אביב ולמח"ט "גולני" ביבנאל: "שני משוריינים של הלגיון מפגיזים את גשר ממרחק ארבע מאות מטרים. אי-אפשר לפנות את הילדים. צריפים בוערים בגשר. כוחות חי"ש תפסו משלטים על הגבעות שבסביבת הקיבוץ".¹⁰

לפני הצהריים חצה רזי סולודור את הירדן, הלך תחת אש לנהריים וביקש ממפקד ה"הגנה" במפעל החשמל, יוסף בלושטיין, לנסות להשיג הפסקת אש. בלושטיין פנה אל המוכתר של נהריים, אברהם דסקל, וזה שוחח בטלפון עם מפקיד הלגיון. המשא-ומתן נמשך בפגישה בין דסקל ובלושטיין ובין מפקדי הלגיון, הבריטים נאש וגולדי, והעבר ירדני, אל-רוסאן. מפקדי הלגיון הציגו את תנאיהם: היהודים יפנו את תחנת המשטרה, את הקיבוץ, וימסרו לליגיונרים את נשקם. דסקל שוחח בטלפון עם נחום גולן בכינרת וקיבל ממנו הוראות: לדחות את התנאים. אנשי קשר יהודים ביקשו משלטונות הצבא הבריטי בצפון להציל את הקיבוץ ולאיים על הלגיון. סולודר חזר לגשר עם הבטחה שהאש תיפסק בשתיים בצהריים, כדי שאנשי הקיבוץ יוכלו להוציא את הפצועים והילדים, אבל האש לא חדלה, ורק בלילה יצאו הפצועים והילדים ברגל, מגשר לאשדות יעקב, ומשם הוסעו ליבנאל. יחד איתם יצא ברושי מגשר ונסע למטה של מן. מפקד התגבורת, משה כהן, קיבל את הפיקוד על הקרב .¹¹

באחת עשרה וחצי בלילה דיווח גולן לידין שהמשוריינים של הגליון ממשיכים לירות על הקיבוץ, כל בנייני המשק נפגעו, עשרים מחברי הקיבוץ נפצעו ושישה פצועים קשה.¹² בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים באותו יום אמר בן-גוריון: "הגיעה ידיעה על פלישת צבא עבר ירדן לארץ ישראל".¹³
_________________________

בשבוע הבא: אולטימטום של המלך עבדאללה; ראש המפקדה הארצית של ההגנה, ישראל גלילי, הורה לדחות את האולטימטום; עבדאללה דחה את פקיעת האולטימטום למחרת; עבדאללה מבטל את ההתקפה וצבאו חוזר לבסיסיו; פגישה בין קצינים בריטים של הלגיון הירדני למפקדים בכירים של ארגון ההגנה; קיבוצי עמק הירדן מסרבים לשחוט פרות כדי לספק מזון למגויסים

1. א"צ, אל גולני, 28 באפריל 1948.
2. אל-רוסאן, שם, עמ' 140-139.
3. ראיון עם עמרם רבר, ב-7 באוגוסט 1978.
4. ברכה חבס, כנרת, עמ' 146
5. א"צ, אל גלני מאת צביקה, בהול, 28 באפריל 1948 שעה 07.40
6. ברושי.
7. קיבוץ גשר
8. בנו של עבדאללה, אביו של המלך חוסיין וסבו של המלך הנוכחי – עבדאללה.
9. אל רוסאן, שם.
10. א"צ, תיק "חטיבת גולני".
11. א"צ אל גולני מאת ענבי, 28 באפריל; א"צ אל ידין מאת גולני 28 באפריל 1948;"ימי גשר", עמ' 61-60; מחמוד אל רוסאן, שם, עמ' 142-141; ראיונות עם רזיאל סולודור ועם יצחק ברושי.
12. א"צ, כל הכנסת, ידין, מאת גולני, 28 באפריל 1948, שעה 23.30.
13. אצ"מ, ישיבת הנהלת הסוכנות היהודית, 28 באפריל 1948.