מהומה רבתי פרצה בימים האחרונים בעקבות תגובתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שפורסמה לאחר שידור תוכניתו של העיתונאי רביב דרוקר ("המקור") בערוץ 13 (10.06.20), שבה הציג, לגישתו, ראיות ועדויות נוספות המוכיחות את אשמתו לכאורה של נתניהו בתיק 4000.

מפלגת הליכוד, בתמיכת נתניהו, הותקפה בעקבות זאת ששיגרה סרטון-תגובה, ובו נטען כי דרוקר משבש הליכי חקירה ומשפט ועל-כן יש לשולחו לכלא. מבקרים רבים גוננו על דרוקר - משל זכאי הוא לחסינות אוטומטית, ובתנאי, כמובן, שהוא מכה בנתניהו. דיון ענייני לא התקיים. הצביעות חוגגת.

ייאמר כאן: מדובר בתגובה חריגה מצד הליכוד, באופן שהוצגה, שגרמה יותר נזק מתועלת. קל וחומר נוכח התמונה שהוצגה ובה יאיר לפיד, עפר שלח ורביב דרוקר. ברי, כי לפיד ושלח אינם אחראים למעשיו של דרוקר. לכן לא היה מקום לכורכם במתקפה הנגדית. התגובה המזיקה, שגרמה אפילו לנתניהו להתנער ממנה, סיכלה דיון ציבורי/תקשורתי במעשיו של דרוקר - שאכן שיבש הליכי חקירה ומשפט, לפחות בתוכניתו הקודמת ("משפט פומבי"), כפי שנציג להלן.

"משפט ציבורי"

בתוכנית המקור ששודרה ביום 21.05.20, שאותה כינה דרוקר: "משפט פומבי", ראיין דרוקר, בין היתר, שלושה עדי תביעה שאמורים להעיד במשפט נתניהו. השלושה הם: דב גיל-הר, אבי אלקלעי, ועו"ד חיים גרון, שהיה בזמנים הרלוונטיים סמנכ"ל הנדסה במשרד התקשורת.

השאלה האם עדים אלה התראיינו מתוך הנחה שיזכו לשתיקת הפרקליטות - ולא ייקראו לחקירה משטרתית בגין דברים אחרים שאמרו בפרשה - הינה שאלה פתוחה, עם תשובה אפשרית ברורה: לא, הם לא ייחקרו - כל זמן שהם מופיעים נגד נתניהו. התביעה מגוננת הן על כתבי החצר, כדוגמת דרוקר, והן על עדים מטעמה. לא צדק מחפשת התביעה, אלא הרשעת נתניהו, בכל מחיר - גם תוך שיבוש הליכי חקירה ומשפט.

בתוכנית האמורה (21.05.20) - הביע עו"ד גרון עמדה קריטית וחשובה, לפיה נתניהו לא נתן לבזק הטבות כלשהן. עדות זו פועלת נגד כתב האישום ומסייעת בהגנתו של נתניהו. דא-עקא, בהמשך, לאחר "חקירה" מצד דרוקר ו/או הטרדה ו/או הדחה, ולאחר שדרוקר הציג ועימת אותו עם נתונים ועדויות מצד אחרים שנחקרו בפרשה, שוכנע חיים גרון להפוך את עמדתו ב-180 מעלות, ולאשר לדרוקר, כך בשידור, כי נתניהו העניק הטבות כספיות ניכרות לקבוצת בזק בראשות אלוביץ.

נציג להלן את האמירות המדויקות


בתחילת השידור:

• 
  דרוקר: "האם לדעתך, נתניהו, כשר התקשורת, נתן הטבות לבזק של שאול אלוביץ'?";
  
  חיים גרון: "אני לא רואה כל הטבה שהוא נתן לשאול אלוביץ'".
  

לקראת סוף השידור:

• 
  דרוקר: "האם בעקבות מה שהראנו לך פה, שזה על אחריותנו בלבד, האם אתה במשהו משנה את עמדתך הראשונית איתה באת, שנתניהו לא נתן שום דבר לבזק?";
  
  חיים גרון: "עיכוב ההחלטה בהחלט היה שווה להם מיליארדים, ואת ההחלטה לא היה שום צורך לעכב";
  
  דרוקר: "אז בכותרת, בהנחה שאנחנו מוכיחים שפילבר הוא שלוחו של נתניהו, נתניהו נותן המון לבזק";
  
  חיים גרון: "בהנחות שאמרת, ודאי שבזק קיבלה פה המון".
  

- עד כאן הציטוטים.

הדברים שלעיל מעלים חשד: דרוקר השפיע על עד מרכזי לשנות את עמדתו/גרסתו, וזאת בטרם אמר העד את דברו בבית המשפט. על ניסיונו להשפיע לרעה ניתן ללמוד גם מתגובתו של העד ל-News1 (ראו בהמשך), שאותה מסר לנו שעות ספורות לאחר פרסום רשימה זו. הדבר עולה כדי חשד לעבירה פלילית. נושא זה טעון חקירה והעמדת דרוקר לדין.


מה אומר החוק

סעיף 244 לחוק העונשין, שכותרתו "שיבוש מהלכי משפט", קובע:

• 
  "העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שלוש שנים..."
  

המילה "בכוונה" בתחילת הסעיף מזדקרת מיד לעין. ניתן לכאורה להבינה כך, שכדי להרשיע אדם בשיבוש, צריך להוכיח שהוא התכוון לשבש את ההליך. משכך - יכול כמובן דרוקר לטעון, להגנתו: לא התכוונתי לשבש את משפטו של נתניהו, וכל שהתכוונתי לעשות הוא להעצים את כוחו של ערוץ 13, למלא את שליחותי כעיתונאי ולהביא מידע לידיעת הציבור.

דרוקר ניסה להשפיע על גרסת העד גרון, ואכן, הוא השפיע פומבית ותקשורתית. זו עובדה מוגמרת. דרוקר הודה בעצמו, זמן קצר לאחר שידור אותה תוכנית ("משפט ציבורי"), ובראיון ליעל דן (גלי צה"ל), בניסיונו להשפיע על עדים במשפט נתניהו, ובהם שלמה פילבר.

להערת יעל דן: "אז אתה מנסה לחזק את מומו פילבר? זו התכלית? לחזק אותו?"; דרוקר השיב: "אני רוצה לחזק אותו כדי שיבחר להגיד את האמת..."; יעל דן: "זה שיבוש הליכי משפט. יגידו לך שזה שיבוש הליכי משפט..."; דרוקר: "יכולים להגיד"...

ההלכות הפסוקות מחמירות עם משבשים

בית המשפט העליון (ע"פ 8721/04) מפרש את מהותה של אותה "כוונה", וקובע, שכדי להוכיח עבירת שיבוש, אין צורך להראות שהנאשם התכוון לשבש את ההליך. די-בכך שהתביעה תוכל להראות שהנאשם צפה הסתברות קרובה לוודאי של שיבוש כתוצאה ממעשיו.

בית המשפט העליון קבע (ע"פ 7153/99), שאפילו אם הנאשם פעל מתוך מניע תמים - אין בכך לשלול את הפליליות שבמעשיו - אם הוא צפה הסתברות של שיבוש - גם אם הוא לא היה מעוניין בשיבוש הזה.

בית המשפט העליון קבע (ע"פ 150/88), שכדי להרשיע נאשם בשיבוש הליכים - אין צורך להגיע למצב שההליך אכן השתבש בפועל, ומספיק להראות שהנאשם עשה מעשה שיש בו הסתברות לשיבוש. ובלשונו של בית המשפט (ציטוט):

• 
  "כאשר המדובר הוא בשיבוש מהלכי משפט, שהיא פגיעה באושיות המשפט, ביקש המחוקק לקבוע עבירה כבר על השלב הראשוני או המוקדם של המעשה, בלי להתנות זאת בשיבושם בפועל".
  

בשורה התחתונה: בחקירתו, וכן בתחילת תוכנית המקור, מסר עו"ד חיים גרון עדות לפיה נתניהו לא נתן לאלוביץ/לבזק הטבות; ולקראת סופה של התוכנית, ולאחר ששוכנע ממצגיו המגמתיים של דרוקר, מסר העד גרסה הפוכה, שיש בה עתה כדי לסייע לתביעה להפליל את נתניהו. המדובר בשיבוש ברור של הליכי חקירה ומשפט. על-כן, נכון היה עושה נתניהו - במקום להפיץ סרטונים מזיקים - לו היה מגיש תלונה למשטרה בדרישה לחקור את דרוקר בחשד לשיבוש הליכי חקירה ומשפט. טוב מאוחר מאשר בכלל לא, גם אם זוכה דרוקר להגנה מצד מרבית כלי התקשורת.

למשה מזרחי לא עמדה החסינות

עמדה דומה הביעו בזמנו כמה כלי תקשורת, לאחר שחשפתי את מעשיו של משה מזרחי - שעמד בראש יאחב"ל ובהמשך מונה לראש אגף החקירות במשטרה. מזרחי פעל במשך תקופה ארוכה באופן המהווה שיבוש מהלכי חקירה ומשפט. הוא הורה לפקודיו לתמלל גם האזנות שבוצעו בניגוד לחוק לכמה אישים, ובהם עפר נמרודי, מיכאל צ'רנוי ואביגדור ליברמן. מזרחי עשה בתוכן הקלטות שימוש פסול ובלתי חוקי. להגנתו טען: אני נלחם נגד הרעים, וגם אם שגיתי, לא ראוי לאכוף את החוק נגדי. הח"מ נאבק אז בחריפות נגד תופעה זו. חשפתי ראיות לעבירות חוזרות ונשנות מצד מזרחי. ולאחר שלוש שנים של מאבק וחקירה מקיפה, ולמרות התנגדות פרקליטת המדינה עדנה ארבל, ועל-אף הסיוע שקיבל מזרחי מכתבי החצר, ובהם מרדכי גילת ורביב דרוקר, סולק מזרחי מתפקידו בהוראתו של היועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין. שופטי בית המשפט העליון שנדרשו לפרשה, בעקבות עתירה שנועדה לגונן על האיש, אישררו את סילוקו, לאחר שאימצו את הדוח החמור של רובינשטיין - שתיעד את מעשיו של מזרחי, שאכן בוצעו באופן הנוגד את החוק.

ניסיון העבר מלמד: גם אם נתניהו יגיש תלונה נגד דרוקר, תמאן המשטרה לבצע תפקידה. כך גם היועמ"ש אביחי מנדלבליט, שלקה בעצמו בשיבוש הליכי חקירה ומשפט בפרשת בועז הרפז. על-כן, נראה כי לא יהא מנוס, מצד נתניהו, להגיש עתירה לבית המשפט העליון, שתעמיד גם את שופטיו במבחן: האם יקדשו ויאכפו את הוראות החוק, או יתנו ידם להתרת דמו של נתניהו ולשיבוש משפטו על-ידי עיתונאי עתיר אגו, שכבר כשל פעמים מספר בפרסומים כוזבים נגד נתניהו.


חיים גרון מסר בתגובה (ציטוט):

בתוכנית האמורה, ועל-פי הסיכום המוקדם עם רביב, נשאלתי תחילה והתייחסתי לגבי מיזוג בזק-יס. יודגש כי זהו נושא שעליו לא העדתי ברשות ני"ע. בעניין זה ובעניין זה בלבד אמרתי שאלוביץ לא קיבל דבר (מאחר שכל הליך המיזוג אושר כדין ע"י כל הרגולטרים הנוגעים לעניין, למיטב ידיעתי). דעתי זו לא השתנתה למרות נסיונותיו של רביב לשכנעני אחרת.

מה שקרה הוא שרביב השמיט כל ההתייחסות שלי למיזוג בזק יס, אשר נראה שלא תאמה לאג'נדה העיתונאית שלו, אך הצמיד את המשפט שאמרתי לגבי המיזוג, לעניין אחר לגמרי, של הטלפוניה הסיטונאית, שם אכן לדעתי אלוביץ "קיבל מיליארדים" כתוצאה מהעיכוב הנמשך במימוש האסדרה. כך יצר רביב רושם מוטעה ומטעה שדעתי השתנתה כביכול בעקבות הראיות לכאורה שהוצגו לי.