כיצד תכנן צה"ל את גייסות השריון

כדי להעריך את הניסיון הכושל של צה״ל להשיג הכרעה מהירה של מהלך אחד בחזית המצרית במלחמת יום הכיפורים, ב-8 באוקטובר (ראה להלן), ארחיב את הדיבור על הניסיון הגרמני במלחמת-העולם השנייה.

דרך פעולתו של צבא גרמניה הנאצית במלחמת-העולם השנייה, ושל דיביזיות השריון הגרמניות אז, השפיעה על צה״ל, ולא רק עליו, השפעה עמוקה, בדרכים שונות ומגוונות, ובמיוחד על גייסות השריון שלו. השפעה זאת הגיעה לשיאה ערב מלחמת יום הכיפורים.

למרבה הצער, ב-1973 היא כללה גם את נקודות התורפה שהתגלו בעוצבות השריון הגרמניות בסוף מלחמת העולם השנייה וגם השפעות של תורת השריון האמריקנית, שהיא ההפך מתורת השריון הגרמנית של פרוץ מלחמת-העולם השנייה (ראה להלן). השעטנז הזה, שהיה תוצאה של פיקוד בכיר אנטי-אינטלקטואלי כפי שכל העם ראה את הקולות בטבח 7 באוקטובר 2024 בעוטף עזה. המטכ"ל של צה"ל לדורותיו, שלא הבין לא את הדוקטרינה הגרמנית ולא את הדוקטרינה האמריקנית ולא גיבש דוקטרינה משל עצמו, היה אחד ממקורות הכישלון של צה״ל בשלב ההגנה, גם במלחמת יום הכיפורים וגם ב-7 באוקטובר 2023.

בעיקר חִלחלה השפעתו של הצבא הגרמני באמצעות שני המפקדים, שכל אחד מהם זכה לתואר ״מר שריון״ של צה״ל: רב-אלוף חיים לסקוב ואלוף ישראל טל.

חיים לסקוב שֵרת בתפקיד של מפקד פלוגה מסייעת בחטיבת היהודית במלחמת-העולם השנייה, במסגרת הצבא הבריטי. הוא עבר שם קורסים רבים, התעניין בהיסטוריה צבאית ובתיאוריה צבאית, והיה בין אלה שהתפעלו מגודריאן ומרומל. בשיחות עם המחבר הוא אמר בפירוש שצה״ל ניסה לחקות את המבנה של הצבא הנאצי ואת דרכי הפעולה שלו, בתחום לוחמת השריון, וכן, כי בגלל ההשפעה הרגשית של השואה על הישראלים לא נאמרו הדברים מפורשות ואפילו לא בחדרי-חדרים.¹ ההונאות העצמיות האלה מנעו ממפקדי צה״ל להתעמק בתורת השריון הגרמנית, פגעו ביעילות החיקוי והפכו אותו להתבטלות של בלתי-שווים. השוואה בין ביצועיהם של גודריאן ורומל, בתחילת מלחמת-העולם השנייה, לביצועיהם של אורי בן-ארי וחיים בר-לב במבצע ״קדש״, ולביצועיהם של ישראל טל, שמואל גונן (גורודיש) ומשה בר-כוכבא (בריל) במלחמת ששת הימים, הינה מעוררת גיחוך, במקרה הטוב. הפער היה כל-כך גדול שצה״ל הפעיל את המנגנון המיתולוגי שלו והפיץ מיתוסים מפוברקים על מהלכים מוצלחים שלא היו ולא נבראו כדי לגשר עליו. הדבר הוסיף חטא על פשע, מנע תחקירי אמת והפקת לקחים לקראת המלחמות הבאות, עד "חרבות ברזל" ועד בכלל.

ביוני 1956 מונה לסקוב למפקד גייסות השריון ובתוך חודשים ספורים ״הפך את השריון מכוח מסייע לחי״ר לחיל עצמאי שהחי״ר בא בעקבותיו״ (זאב שיף ואיתן הבר, ״לקסיקון לביטחון ישראל״, 1976). זה היה בתיאוריה, בכוונות הטובות, ואולי במיתוס שאחרי מעשה, של לסקוב ושל העיתונאים שיף והבר, שלא חקרו את העובדות בעצמם, חקירה אמפירית ואובייקטיבית, אלא ניזונו ממיתוסים שהזרוע האידיאולוגית של צה״ל הנפיקה להם ולאחרים. (על הזרוע האידיאולוגית בצבא, ועל תופעת המיתוס הצבאי, בהמשך סדרה זאת). אחרי חודשים אחדים, במבצע ״קדש״, הוטל בתוכניות על חטיבה 7, בפיקודו של אורי בן-ארי, לסייע לחטיבות החי״ר של צה״ל בהתקפתן בגזרה המרכזית. חטיבות החי״ר נכשלו בביצוע משימתן. מפקד החזית, אסף שמחוני, הפעיל את חטיבה 7 ב״שיטה הגרמנית״ בניגוד לתוכניות ובניגוד לפקודה. להפתעת ראשי צה״ל, השיגה חטיבת הטנקים את משימותיה (מול אויב חלש יחסית), והֶשֵׂגיה בגזרת אבו-עגילה היו לגולת-הכותרת של המבצע. הביצוע הכאוטי הזה התקבל כהוכחה לצדקת אימוץ התפיסה הגרמנית. בקרב הזה השתתף אברהם אדן כמפקד גדוד. אחרי שבע-עשרה שנים, ב-8 באוקטובר 1973, היה אדן האחראי הישיר העיקרי לקריסתה של תרבות הביטחון של ישראל.

לסקוב ואחרים, התעלמו מן העובדה שתִפקודה של חטיבה 7, בפיקודו של אורי בן-ארי, היה גרוע, אלא שהגרועים פחות (הישראלים) מוטטו באותו קרב את הגרועים יותר (המצרים). מסקנות מרחיקות לכת, מסוג זה, על קרב חטיבה 7 במבצע ״קדש״ אסור להסיק בצה״ל. לראשי מערכת הביטחון היה אינטרס שרידותי לספר נִסים ונפלאות על מהלכיה של חטיבה 7, ואלה היו למיתוס בצה״ל. אחרי שהשתחרר רמטכ״ל מבצע ״קדש״, משה דיין, מונה לסקוב לרמטכ״ל, ומִלא את התפקיד במשך שלוש שנים (1958–1961). אז ניסה לסקוב להפוך את גייסות השריון של צה״ל לקורפוס הפנצר ה-19, שעליו פיקד הגנרל היינץ גודריאן – מפקד שלסקוב העריץ, לפי דבריו באוזני המחבר.

ישראל טל שֵרת במלחמת-העולם השנייה בפלוגה של לסקוב. אחרי מבצע ״קדש״ עשה הסבה לשריון, פיקד על חטיבה 7, ומשנת 1964 הוא פיקד על גייסות השריון. הוא היה מפקד גייסות השריון הדומיננטי ביותר שהיה לצה״ל מעודו, ואין אדם שעיצב אותם יותר ממנו. במלחמת ששת הימים פיקד טל על אוגדה שכללה את חטיבת השריון הסדירה 7, בפיקודו של שמואל גונן (גורודיש), חטיבת צנחנים סדירה, בפיקודו של רפאל איתן ('רפול'), וחטיבת שריון במילואים בפיקודו של מנחם אבירם (מן). זו הייתה אז עילית כוח היבשה של צה״ל. את אוגדתו הפעיל טל בגזרת רפיח בשיטת ה״בליץ-קריג״: פריצה מהירה ועמוקה של טורי שריון, בלי לאבטח את האגפים, על-מנת למוטט את האויב. על קרב רפיח גאוותו הצבאית של טל.²

אלא שה״בליץ-קריג״³ של טל לא היה ה"בליץ-קריג" הגרמני במלחמת-העולם השנייה (כפי שיובהר להלן), לא במלחמת ששת הימים ולא במלחמת יום הכיפורים. ב-8 באוקטובר 1973 היה השריון בדיחה עצובה. אחרי מלחמת ששת הימים עמד טל בראש הצוות שפיתח את ה'פנצר' הישראלי, טנק ה״מרכבה״. במלחמת יום הכיפורים, עוד לפני שהסתיים הפיתוח והייצור של ה״מרכבה״, היה טל סגן הרמטכ״ל, ומועמד כמעט ודאי לרמטכ״ל הבא. כמו לסקוב, התעניין טל בהיסטוריה צבאית והוא האינטלקטואל הצבאי הבולט ביותר שהיה לצה״ל.⁴ מובנת התפעלותם של לסקוב וטל מהצבא הגרמני במלחמת-העולם השנייה, כך גם מובן כישלונם ליישם בצה״ל את ״הגרמניוּת״. לא היה שום סיכוי שהצבא המיליציוני הישראלי יצליח לתפקד במלחמה מול אויב לוחם (ולא בורח), בדפוסי הפעולה של הצבא המקצועי הגרמני. במלחמת יום הכיפורים ניסה צה״ל לבצע, בגזרת תעלת סואץ, מה שהגרמנים ביצעו בנהר ויסלה ב-1939 ובנהר מאז ב-1940. התברר, לא רק שצה״ל אינו צבא מקצועי, אלא שגולדה מאיר ומשה דיין אינם מגיעים לקרסוליו של היטלר בהבנת הוויית הצבא והמלחמה, ושדוד אלעזר, ישראל טל, שמואל גונן, ואברהם אדן אינם מגיעים לקרסוליהם של אריך פון מאנשטיין, היינץ גודריאן וארווין רומל, בבניית כוחות לקראת המלחמה הבאה, בתכנון מבצעים, בפיקוד ובשליטה על הגייסות בקרב. הכשל העיקרי של צה״ל בתחום זה נעוץ בניסיון של צבא אנטי-אינטלקטואלי (צה״ל) לחקות צבא בעל זרוע אינטלקטואלית עצמאית ויוקרתית, הפועלת בו מימי פרידריך הגדול והגנרל-לויטננט גרהארד פון שרנהורסט. הניסיון המגוחך הזה הוליך את צה״ל לתבוסתו המחפירה ב-8 באוקטובר 1973. התבוסה של ה-8 באוקטובר היא המפץ הגדול שהניע את התהליך שהגיע לשיאו ב-7 באוקטובר 2023.

להוותם, ניסו מפקדי צה״ל לחקות את הגרמנים מבלי שהבינום, אף שעמד לרשותם מלוא המידע על מה שהתרחש בגרמניה, בפולין ובצרפת מסוף מלחמת-העולם הראשונה ועד הכרעתה של צרפת במאי 1940, והתפרסמו על כך הרבה ספרים מקצועיים ופופולריים. אלא שלמפקדים הבכירים של צה״ל לא היו, כאמור, הכלים האינטלקטואליים להתמודד עם הנושא הזה, והם דחו כל אפשרות שאינטלקטואלים ישראלים מחוץ לצה״ל יסייעו להם בכך, באופן רציני. דחייה זאת גרמה לכך שרוב בעלי הפוטנציאל האינטלקטואלי 'התקרנפו' כדי לזכות בטובות הנאה הכוללות תארים אקדמיים גבוהים או שפנו לחקור ולפתח נושאים אחרים. כך צה"ל האנטי-אינטלקטואלי הטביע את חותמו הישראלי כולו וגם זה השפיע על ארועי ה-7 באוקטובר בעוטף עזה וממשיך להשפיע על מלחמת "חרבות ברזל".

בשבוע הבא: המהפכנות הגרמנית בתחום הצבאי אחרי מלחמת העולם הראשונה והמהפכנות הישראלית בתחום זה אחרי מלחמת העצמאות בהנהגת אריאל שרון; היטלר וסטַלין – שוני וזהות; חוכמתו המַקרו-אסטרטגית של היטלר; היטלר הבין את מהפכת המיכון שהייתה שלב במהפכה התעשייתית; היטלר עודד ותמך במהפכנים צבאיים כמו היינץ גודריאן; בתבונתו המקרו-אסטרטגית עלה היטלר על כל מנהיגי המדינות בימיו ומאז ועד ימינו; טקטיקת "הלם המנוע" של היטלר; חולשת הדרג האסטרטגי של ישראל.

1. סביר להניח שדברים אלה יעוררו זעם על המחבר מצד ניצולי השואה, בניהם, וקרובי הנספים. אני מתנצל מראש לפניהם. למרות הפגיעה האפשרית בניצולי השואה, המצערת אותי, אמשיך בדרכי, שאלמלא כך אוסיף חטא על פשע: חללים שיפלו במלחמות העתיד, ייתוספו על קורבנות השואה ועל הנספים במלחמות ישראל בעבר.
2. שיחות עם ישראל טל.
3. "מלחמת בזק". על פיתוח המושג ומשמעותו, בהמשך הסדרה.
4. אלא שבצה״ל האנטי-אינטלקטואלי לא הייתה לטל אפשרות לקיים תקשורת אינטליגנטית בתנאי שוויון בתוך הצבא. טל היה לדמות-על אינטלקטואלית בצה״ל, והדבר פגע בהתפתחותו כאינטלקטואל צבאי. העריצו או שנאו אותו, אך לא קיימו אִתו דיונים. תקשורת אינטליגנטית בתנאי שוויון, בין איש צבא בכיר לבין אינטלקטואלים מחוץ לצבא, לא ניתן לקיים בציביליזציה הצבאית שלנו. עניין זה ניתחתי בפירוט בשני ספָרַי, ״תורת הביטחון הכללית – עקרון השרידות״, ו״ממשל חדש לישראל – חלופה אינטלקטואלית-פוליטית״, הוצאת שרידות.