התלונה
בימים אלה תופסת תאוצה פרשה חדשה-ישנה - "פרשת גילת". פרקליטת המדינה עדנה ארבל, לאחר שעיכבה את הטיפול בפרשה, נאלצה בחודש שעבר להעביר לחקירה משטרתית תלונה שהגיש אפל נגד העיתונאי מרדכי גילת, בטענה שעשה שימוש אסור במידע שהשיגה המשטרה בהאזנות סתר.
ב-5 ביוני 2001 הגיש אפל במשטרה תלונה נגד גילת, בטענה שזה השתמש בדברים שהוקלטו בהאזנת סתר משטרתית בכתבה שפורסמה בידיעות אחרונות ב-16 במרס 2001 על החקירה המתנהלת נגד אפל ונגד אהוד אולמרט.
אפל טען כי הפרסום של גילת נוגד לכאורה את החוק. חוק האזנת סתר קובע מפורשות כי בתמלילי שיחות ובתוכנן יוכלו לעשות שימוש רק מי שהוסמכו לכך בחוק. החוק קובע אילו שימושים ניתן לעשות בתמלילים ובתוכנן של השיחות. פרסום בעיתון אינו נמנה עם אותם שימושים.
גילת מכיר היטב את האיסורים הקבועים בחוק. הוא עצמו נפגע בעבר מהאזנת סתר במהלך פרשת דרעי, כתב על כך רבות, ואף עתר לבית המשפט העליון בדרישה למנוע שימוש בהאזנות סתר. השימוש בתוכנן של השיחות הציג את אפל באור שלילי כמי שמבצע עסקים באופן בלתי-חוקי, תוך מתן שוחד לפוליטיקאים.
הטיפול
אפל דרש בתלונתו לחקור את גילת ולהעמידו לדין. הוא ביסס את תלונתו על הדברים שכתב גילת עצמו בכתבה. לא נביא כאן את הדברים שפרסם גילת, פעולה אסורה, כאמור, מכוח החוק. מה שברור: גילת נהג שלא בחוכמה, כשכתב בעצמו שהדברים בהם הוא משתמש הושגו בהאזנת סתר משטרתית.
במקרה רגיל, היתה נפתחת בעקבות התלונה חקירה נמרצת, שבסופה היתה המשטרה ממליצה להעמיד את החשוד לדין. אולם כאן נהגו באופן חריג, המדיף ריח של טיוח.
התיק סווג כ"חומר כללי", ולא כתיק חקירה. אפל מסר עדות ביוני 2001, ואף העביר מסמכים וראיות נוספים. נראה היה כי החומר שנאסף סוגר את הקצוות. אלא שאז אפל נקרא שוב אל משטרת רמת-גן ש"חקרה" את התלונה, והתבקש, להפתעתו, למשוך את התלונה כדי ש"יהיו איתו בסדר". הוא דחה הצעה זו על הסף.
תוך זמן קצר התברר, כי הטיפול בתיק מתעכב. המשטרה העבירה את התיק לפרקליטות מחוז תל אביב, ומשם לפרקליטות המדינה, בראשה עומדת, כידוע, עדנה ארבל, שמתייחסת בעדינות לאנשי ידיעות אחרונות. מישהו "הזמין" טיוח, וקיבל טיוח ברוחב לב.
ארבל, יש לומר, נקטה בטקטיקה של הרדמה: היא עשתה רושם שהנה-הנה, העניין מטופל, אבל בפועל, כך נראה, היא נקטה סחבת במשך שנים, בניסיון למסמס את הפרשה. הדבר נלמד בשרשרת ההתכתבויות עימה.
הפנייה הראשונה אל ארבל היתה ביום ה-16 ביולי 2001. אז השיב בשמה עוזרה, עורך הדין רז ולטר, כי ארבל "בחנה את הדרכים לאיתור מקורות ההדלפה", והוחלט "לערוך בדיקה לאיתור המדליף שלאחריה יוחלט אם יש מקום לפתיחה בחקירה". לאחר שורה של פניות, ולאחר שהתברר כי המשטרה גלגלה שוב את הכדור למגרשה של ארבל, נאלץ אפל, באמצעות עורך הדין צבי פורר, לפנות שוב ב-8 ביולי 2002 אל ארבל בבקשה שתקבע את עמדתה ותורה על הגשת כתב אישום. בתגובה קיבל תשובה ובה נכתב כי פרקליטת המדינה "החליטה להעביר את התלונה לבדיקת המחלקה לחקירות שוטרים".
גילת, מיותר כמעט לציין, אינו שוטר, ולכן למח”ש אין סמכות לקיים נגדו חקירה, כחשוד. לכן, ולאחר שחלפו עוד כמה חודשים, ביקש עורך הדין פורר שוב את התערבותה של ארבל, כדי שתורה לערוך חקירה נפרדת בחשדות נגד גילת. ביום ה-8 בדצמבר 2002 שלח תזכורת נוספת. באותו יום השיב עורך הדין ולטר בשמה של ארבל, כי חקירת הדלפת המידע שלובה בחקירת הפרסום על-ידי גילת ולכן ראוי כי "הבדיקה תיערך על-ידי גוף חוקר אחד".
בינתיים, בכל התקופה הזו, המשיך גילת להשתמש במידע שהושג על-ידי המשטרה בהאזנות סתר. לכן, ביום ה-30 לדצמבר 2002 הגיש אפל תלונה נוספת. אך גם זו לא טופלה. עקב זאת פנה עורך הדין פורר שוב אל ארבל וגם אל היועץ המשפטי לממשלה דאז רובינשטיין. ללא הועיל. חצי שנה חלפה, ולכן פנה פעם נוספת אל מח"ש. ביום ה-4 במרס 2003 קיבל מענה, שבו כתב מנהל מח"ש הרצל שבירו: "אני מציע כי הפניות תיעשנה ללשכת פרקליטת המדינה ומטעמה תיענו".
בעקבות זאת, פנה עורך הדין פורר שוב. הפעם השיבה מנהלת לשכתה של ארבל: "פניותיכם נמצאות בטיפול, ואנו מקווים כי הטיפול יסתיים בימים הקרובים ונשיבכם בהקדם". בכל אותה תקופה, כדאי אולי להזכיר, נחקרה פרשת האזנות הסתר עליהן הורה ניצב מזרחי. בכל אותה תקופה, העלו הן מזרחי והן ארבל טענות מופרכות, לפיהן לא דלף מידע מתוך האזנות הסתר בפרשת אפל.
ארבל מצטערת
אפל לא ויתר. אולם רק לאחר שרובינשטיין פרסם את חוות הדעת נגד מזרחי, שלא כללה את הממצאים בפרשת גילת, כיוון שתיק החקירה מוסמס, ורק לאחר שארבל הגישה כתב אישום מתוקן נגד אפל, היא נענתה סוף סוף לדרישה. במכתב מיום ה-11 לינואר 2004, עליו חתם סגן לפרקליט המדינה עורך הדין אסף רוזנברג, נמסר בשמה של ארבל, ששימשה אותה עת ממלאת מקום היועץ המשפטי לממשלה: "ראשית, אני שב ומביע צער על העיכוב. ההחלטה על אופן הטיפול בפנייה נבחנה על-ידי הגורמים הרלוונטיים ולנוכח ההיבטים השונים הכרוכים בנושא ארכה הבדיקה, מטבע הדברים, זמן, הגם שאנו מצרים על הזמן שחלף.
"הנושא הועבר לחקירת משטרת ישראל ואנו תקווה כי החקירה תסתיים תוך זמן קצר במגבלות העומס הקיים על משטרת ישראל. מכל מקום, העברנו העתק מכתבכם לידיעת הגורמים המטפלים במשטרת ישראל".
נזכיר שוב: כמעט שלוש שנים חלפו מאז שהוגשה התלונה. קשה לקבל את הגרסה, כאילו מדובר בעיכובים נוכח "ההיבטים השונים".
אפל, שאינו איש תמים, נדהם שוב מאוחר יותר. ביום ה-22 לפברואר 2004, הגיע אל אגף החקירות במחוז תל אביב, על-פי הזמנת החוקרים. זימונו נעשה כדי לקבל שוב את עדותו. רק במעמד זה הסתבר לו, כי תלונתו המקורית נעלמה, ועימה כל הודעותיו הקודמות, הראיות שהעביר, המידע הנוסף ועוד ועוד. במעמד זה התבקש להעביר שוב את תלונתו ואת הראיות לביסוסה. רק לאחר מכן נפתח תיק חקירה חדש.
כיצד קורה שתיק חקירה, ובשלמותו, נעלם? האם למישהו היה עניין כך? אופן התנהלות העניינים בפרשה זו, מעלה מחשבות נוגות מי העלים את התיק.
ניתנת האמת להיאמר: ייתכן בהחלט מקרה של היעלמות תיק. אך העבר הלא רחוק מוכיח, כי זה לפחות ה”מקרה” השני הנוגע לגילת. ה"מקרה" הקודם נוגע לעדויות שמסר איש מינהל מקרקעי ישראל לשעבר, אלי עמר, נגד גילת וגורמים נוספים בידיעות אחרונות. עמר מסר עדות, ובה הצביע על מעשיו של גילת בפרשת "הבית הלבן", שבבעלות משפחת נמרודי. התיק הזה, שהוחזק תקופה מסוימת בכספת של ניצב משה מזרחי, ביאחב”ל, נעלם - ועימו העדויות המפלילות לכאורה נגד גילת.
אברמוביץ' מפייס
גילת יודע היטב באיזה סיכון הוא נתון. אי לכך, עם או בלי קשר, במהלך השנתיים שחלפו התרוצצו בינו לבין אפל כמה וכמה אנשים, ובהם גם העיתונאי אמנון אברמוביץ'. הם ביקשו לערוך סולחה בין השניים. לאחר כמה פגישות הסכימו הצדדים: גילת יפסיק לעסוק בענייני אפל, ואילו אפל לא ילחץ על המשטרה והפרקליטות להגיש כתב אישום נגד גילת בגין השימוש האסור בהאזנות הסתר.
ואכן, גילת חדל במשך תקופה מסוימת לעסוק בפרשות הנוגעות לאפל. הוא חזר לעסוק בכך, ישירות, רק כעבור שמונה חודשים - לאחר שהתברר כי עורך הדין צבי פורר שיגר עוד ועוד מכתבים לארבל, ובהם דרישה להגיש כתב אישום נגד גילת.
מיותר כמעט לציין: ההודנא שהיתה בין השניים אינה צריכה או יכולה לבוא במקום מיצוי הדין עם מי שביצע עבירה לכאורה.
התגובות
- פרקליטת המדינה מסרה בתגובה, כי "ההחלטה על אופן הטיפול בתלונה נבחנה על-ידי הגורמים הרלוונטיים, ולנוכח ההיבטים השונים הכרוכים בנושא, הדבר לקח זמן. הבענו את צערנו על כך בפני המתלונן, ולא נוכל להתייחס מעבר לכך".
- המשטרה מגלגלת את הכדור אל משרד המשפטים: "התיק הועבר למשרד המשפטים לצורך עיון בחומר ומתן הנחיות. החומר חזר למחוז תל אביב בינואר 2004 ללא מספר מסמכים. הנושא בבדיקה מול משרד המשפטים, ואין בזה כדי להפריע לחקירה המתנהלת".
- מטעמו של מרדכי גילת לא ניתנה תגובה.
