על-מנת להבין את המהות של המנהיגות אני נדרש לחסדיו של ניקולו מקיאוולי. חיבורו המפורסם של מקיאוולי "הנסיך" נחשב לספר יסוד בתורת מדעי המדינה ולאחת מהמפורסמות שביצירות הרנסאנס. הספר נכתב כמקבץ תמציתי של עצות מועילות לגבי האופן שבו צריך נסיך לנהל את המדינה ואת ענייני המדיניות, וזאת בין היתר תוך ניתוח סוגיות היסטוריות מדורו ומדורות קודמים.
אף שמקיאוולי נתפס כמי שמצדיק בכתביו עמדת התנהגות צינית, הרי שהספר מהווה בעיקר ניתוח מושכל של הסוגיות הפוליטיות בזמנו של מקיאוולי בראיה מציאותית, מעשית ותועלתנית, שנועדה להפיק מהן את "מוסר ההשכל" המדיני.
כך למשל, אף שנוטים לייחס למקיאוולי את הציטטה "המטרה מקדשת את האמצעים" הרי שהנוסח הנכון של דבריו הינו "במעשיהם של כל בני האדם ובעיקר של הנסיכים - כי לגביהם אין שום ערכאה שבפניה נוכל לערער- מסתכלים בתוצאה הסופית". כלומר, ההתנהגות הטובה ביותר לשליט היא זו שתביא אותו למטרתו באופן היעיל ביותר. המטרה והשגתה היא זו שעל פיה יישפט כל היתר.
מה דעתכם, האם המטרה בכל מקרה מקדשת את האמצעים?
מקיאוולי אמר גם שחובה על הנסיך להמנע מלהיות שנוא או בזוי.
ובהקשר הזה אנחנו עוברים לנאום אולמרט – אני לא פופולרי. אולמרט נאם והודה שהוא מכיר בתדמיתו העגומה בקרב העם.
ניסה להסביר שהוא מתעסק בעניינים החשובים במדינה הקשה בעולם, לפי ראות עיניו.
הוא החליט לדבר על הנושא בגלוי, כדי להכיר בנושא ובכך להשים את הנושא בצד כדי שיוכל לפעול לפי חשיבתו. אולמרט גם פנה אישית לנוכחים בחדר ואמר: "שאלו את עצמכם, לא כחברי מפלגה אלא כאזרחי ישראל אכפתיים, מה אתם מעדיפים: ראש ממשלה שעוסק בשאלה האם הוא פופולרי, או ראש ממשלה שעושה את העבודה?".
השאלה היא אם הנאום אכן "עשה את העבודה": האם זהו נאום חזק שהשאיר רושם של מנהיג רציני המנסה לעשות את העבודה, למרות שהיא לא פופולרית. או שהשפעתו הייתה הפוכה והעידה על חוסר מנהיגותו של אולמרט.
כדי שהמנהיג יוכל לבטא את כישרונו הרטורי, הוא צריך עוד כישרון – היכולת להשתמש ולהיעזר באמצעי התקשורת, כדי לשכנע ולהיות אהוד על האזרחים.
מילות המפתח הן רטוריקה (נאום), דיאלקטיקה (ויכוח), ותורת השכנוע. שלושת מושגים אלה הם עיקרי רעיון הסופיזם.
הסופיסטים לא היוו אסכולה במובן המקובל של המושג. הם היו מורים מקצועיים שנדדו ברחבי יוון ולימדו את מי שידו הייתה משגת את תורתם. המקצועות שהם לימדו נחשבו למבוקשים, בשל שיטת הממשל - הדמוקרטיה. בשיטה זו, הייתה חשיבות רבה ליכולת להשפיע על אנשים רבים לקבל את דעתך.
בקלות נוכל להיזכר בנאומים מפורסמים שהיו בהיסטוריה:
הנאום של מרטין לותר קינג "יש לי חלום", הנאום המזוהה יותר מכל עם מאבקם של השחורים בארצות הברית לשוויון זכויות.
הנאום של וינסטון צ'רצ'יל "דם יזע ודמעות", הנאום שהחיה את התקווה בלב מאזיניו, אף על-פי כן שהבטיח להם רק: "אין לי דבר להציע פרט לדם, עבודה קשה, דמעות וזיעה".
הנאום של יצחק רבין "מעמד הר הצופים", הנאום שביטא את רוח צה"ל כאחד ממעצבי הערכים והמוסר הראשיים של החברה הישראלית ("להבטיח קיום האומה במולדתה" וכי הצבא "מהעם בא ואל העם חוזר".
הנאום של ג'ורג' בוש הבן "ציר הרשע", הנאום שהגדיר מדינות טרוריסטיות שמאיימות על שלום העולם, ולכן חייבים לפעול נגדם מבחינת "הקם להורגך השקם להורגו".
וגם, נאום אולמרט – אני לא פופולרי...
נאומים אלה, ואחרים הדומים להם שלא הזכרתי, היוו את אבן הפינה של מנהיג שהוביל את קהל שומעיו אל עבר מטרה משותפת.
לסיכום, המנהיג מוביל את קהלו למטרה המשותפת ולשם כך נעזר ביכולתו לשכנע, להיות אהוד ולגרום לעם ללכת אחריו.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
