להיות אני

סיפורנו התרחש בכפר קטן שבו גרה ילדה בשם יעל. בשבת היה ליעל יום הולדת והיא קיבלה מסבתא זוג מגפיים במתנה. המגפיים היו מקושטות באבנים צבעוניות.

פפו הג'ירף הלך לביתו כשהוא מצוברח. הוא כבר התרגל לכינויים שכינו אותו, אך עלבון כזה לא יכול היה לשאת. כשהגיע בבוקר לבית הספר, שרו הילדים: "פפו פספוסון, נמוך מעכברון, הסתכלו עליו, תינוק יונק חלב, לא מועיל לאיש, קטן מעכביש." בלי שרצה עלו המילים בראשו, ודמעות זלגו מעיניו. פפו עבר את השביל המוביל לביתו והמשיך ללכת. כשהתרחק מביתו ראה צפרדעים מקפצות לקראתו, מקרקרות ומבקשות: "ג'ירף, התוכל להוריד לנו את העפיפון מהעץ?" פפו הרים את ראשו, תפס בפיו את קצה העפיפון והחזירו לצפרדעים. "תודה!" קרקרו הצפרדעים בשמחה.

מעבר לים שוכנת לה ארץ,

אודי הקטן שכב במיטתו וקרא את הספר "בארץ המילים". הוא כבר היה עייף, אבל המשיך לקרוא בספר כי היה מוכרח. הוא היה צריך להכין יומן קריאה על הספר ולא הייתה לו ברירה. הוא קרא, וקרא וקרא, והיה לו קשה נורא. פתאום הרגיש שהוא נופל למערבולת. הסתחרר בה והסתחרר בה עד שנפל על הארץ. אודי הקטן הביט סביבו ולא הבין היכן הוא נמצא.

"אני יהודי! ידעתי שאני יהודי!" צעק צבי ורץ ברחובות העיר ורשה, בירת פולין. צבי רץ ברחובות וחיפש את האישה שנשלחה מארץ ישראל כדי לחפש ולמצוא ילדים יהודים יתומים שההורים שלהם נרצחו על-ידי הנאצים, ולהעלותם לישראל. כשמצא צבי את האישה, רץ אליה ואמר: "גיליתי שאני והאחים שלי יהודים. אנחנו רוצים לנסוע לארץ ישראל."