הילדה השקופה בבית הקברות

הַיַּלְדָה הַשְּׁקוּפָה עוֹמֶדֶת מוּל קֶבֶר אָבִיהָ.
הַשְּׁקִיפוּת שֶׁלָהּ לוֹקַחַת אוֹתָה אֶל מָקוֹם אַחֵר.
חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר נִשָּׂאִים בְּדַקּוּת מַדְהִימָה
הָאֲוִיר הָרוֹתֵחַ נִצָּב בֵּינָהּ וּבֵין אַחֶיהָ
וְהֵם נוֹסְעִים כֻּלָּם בְּמַעֲלִית הַקָּדִישׁ
לִפְגֹש אֶת הָאָב בִּמְּחוֹזוֹתָיו.

הוּא שָׂמֵחַ.
פָּנָיו רַעֲנָנִים וּוְרוּדִים כִּפְנֵי תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ
מְחַיְכִים חִיּוּךְ שְׂבַע רָצוֹן
שֶׁל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהִגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ.

כָּךְ רָאֲתָה אוֹתוֹ אָז, לִפְנֵי ח"י שָׁנִים,
כַּאֲשֶׁר בָּאָה לְזַהוֹת אֶת גּוּפָתוֹ.

תַּגְלִית מַדְהִימָה הִתְגַּלְתָה לְפָנֶיהָ
כַּאֲשֶׁר נִפְתְּחוּ הַתַּכְרִיכִים –
פָּנָיו זָהֲרוּ מוּלָהּ בְּחִיוּךְ מְאֻשָּׁר וּמְלֵא עֹנֶג
חִיּוּךְ שֶׁל אָדָם הַיּוֹדֵעַ שֶׁסּוֹף סוֹף תָּם סִבְלוֹ
וְהוּא נוֹסֵעַ אֶל עוֹלָם שֶׁבֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת,
כֻּלּוֹ טוֹב.

הַיַּלְדָה הַשְּׁקוּפָה הֶחֱזִירָה אֶת הַתַֹכְרִיכִים לִמְקוֹמָם
וְהַשְּׁקִיפוּת שֶׁזָּהֲרָה בַּאֲוִיר
הֵקִיפָה אֶת כָּל הַיְּקוּם בְּאוֹר דַּק עָדִין.

אוֹר נְגוֹהוֹת שָׁקוּף
הֵאִיר אֶת כָּל הַמַּצֵּבוֹת

וְהַיַּלְדָה הַשְּׁקוּפָה עָמְדָה שָׁם
וְרָאֲתָה חַיִּים אֲחֵרִים.