אילו יכולתי הייתי אורג לך
שטיח של אהבה.
שטיח שישא מדרך רגלייך,
מושפל, אך בגאווה.
שטיח עליו תדרכי מדי בוקר,
אחרי מקלחתך הרטובה,
שיגיד לך תודה על כל התעללות בו,
בהתאכזרותך, כי רבה.
אילו יכולתי הייתי מביא לך את בושם המלאכים.
שופעת ממנו היית לך פוסעת, ומשרכת דרכים.
לעולם מזיעה זיעתך הממכרת, בריח בשום, לעולם!
וכל הקיריה אחרייך נוהרת, לשאוף את בושמך המושלם.
אילו יכולתי הייתי יוצק על גופך עור חדש וצעיר.
ואת לא היית עוד נזקקת, כל קמט בזוי להסתיר.
היו לך אומרים כי את לא מזדקנת.
מבריק הן עורך, מלא חיות!
שאין לך סיבה למרוח עלייך,
אף פעם, את קרם הלחות.
אבל מה לעשות וההפך קורה.
כבר לא היפה בעולם!
את זקוקה נואשות! באופן דחוף!!!
למקצה שיפורים מושלם.
פה ושם כבר הופיע לו קמט,
קשה לך יותר ויותר.
ואת, שלעולם לא נכנעת,
לגורל תלמדי לוותר.
