אני אשתו מספר אלף של נפתלי סימן טוב.
כל שאר אלף נשותיו חלפו עברו להן
לעולם שכולו טוב.
אבל אני, מה לעשות, רוצה
להישאר כאן.
לחוות את יופי הפריחה,
לשמוח בחדוות ילדים,
לצחוק אל הערפילים.
נפתלי נותן לי תבשילים טעימים,
מגיש לי קפה למיטה,
אבל אני בשלי –
לא רוצה.
התבשילים אולי טעימים,
הקפה אולי מהביל,
אבל ריח המוות נודף מהם
ונחירי רגישות.
העורבים שגילו לי את סוד החיים והמוות
הם שלחשו על אוזני את המזימה.
לכן התחכמתי לו ושמתי במאכליו
את הרעל שיועד לי.
נפתלי רעד, התפתל והתחנן,
אבל אני עמדתי מולו באומץ
וחזיתי בגסיסתו
כפי שחזה הוא בגסיסתם
של אלף נשותיו.
