לבור עמוק, לבור שחור...
נפל, מעד לו החמור.
הוא נאנח, התחיל לנעור...
האם כך את חייו יגמור?
חיש לעזרה בא האיכר...
חשב - מה לו יותר יקר?
חמור זקן, הבור עמוק...
אקבור אותו... והוא ישתוק!
מיד ערם לו, הר עפר
וחבריו? אותו דבר...
עבדו עם כל הנשמה...
חמור נשאר בלי נשימה.
... כי אחרי שניות מספר,
הבין חמור את העיקר...
עם כל החבטות בגב...
הוא רק מטיב את המצב...
הפסיק לבכות וליילל...
גם אם חמור הוא, לא עצל!
קם על רגליו על אדמה,
טיפס, עלה על ערמה...
כך הוא למד, שהכאב...
יכול לגמור, לשבור כל לב...
אבל גם בו טמונה ברכה...
הוא יצא מבור - זאת הוכחה!
