פְּרִי בֶּטֶן

היכן את נסתרת
תבוּנָתי אינה פותרת
במעלה השביל חיפשתיךְ
ואינךְ
האם נמחה חיוכךְ
עָנִינִי
אנה
אל תְעָנִינִי
בתוֹם ליבי זה שנים
מִתְיָיסֶּרֵת
יִסּוּרֵי טַנְטָלוֹס
למָתת מָמְתֶנֵת
שתהיי שלי

בין ערוגות הכרוב מצאתיך
לא חסידות הְבִיאוּך
רק זרע אחד שנָבַט
בּרַחֲמִי
מילא וגדש לבבי
בחום
אהבה עד בלי קץ
לַיְצוּר המתעצב
קורם עור וגידים ולב
וּנְשָמָה של מלאך
זָכָּה כפלומה לבנה
בנפש אדמה
רחומה

יְחֲלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ
בידי אשפים
הופקד נִפְקָד גופי
מחוללת המאכלת
נתון לְמַזְרֵק
לבואי ונֶלֵך
למיטות לאין ספור
עם עָבִיט וריחו
ועליך ואליך
מייחלת

מתי בזרועותיי תִּשְכֵּבִי
תשכב ילד
משדיים אֵינִיק
את מלֹא הבריאה
לבריאותך
בעירסול והגנה
בגידולך
מתי כבר אֶזְכֵּה
להיותך
להריח רֵיחַךָ


לטמון בכֵּרֶס החם העדין מִמֶשִי
כל ראשי
לאיבוד
בפִּתְחָת ליבי הְאָבוּד
אכרות ברית עם הימים החולפים
שיהיו לצידי
שיעניקו לי
זה המתת הקט
לאוֹשְרִי