גלויה ממלחמת יום הכיפורים

השיר נכתב בעת שירות מילואים בתל שאמס, בבונקר בעומק הרמה הסורית במלחמת יום כיפור לאחר שפסקו ההפגזות על המוצב. אני, יליד 1937, רק בן 36 באותה מלחמה, ומאחורי כבר שלוש מלחמות: מלחמה ב-1956, מלחמה ב-1967, מלחמה ב-1973 ועם תוספות של קינוחי גיחה לשירות מילואים במלחמת ההתשה.

בכל שירות מילואים הקפדתי כל יום לשלוח גלוית דואר הביתה (בעידן של טרם הפלאפונים שהפכו לנשק אישי של כל חייל). ביום הכיפורים תש"ע, אחרי שלושים ושש שנים, שבתי אל גלויה מוכתמת בכתמי הזמן שחלף ומצאתי את השיר שאני מביא לקוראי.

אני מתעב את המלחמות

אני מתעב את המלחמות
שהלבישו את דורי במחלצות עדויות
סמלים מיתיים חגיגיים
וכתמי מות בתוכם.

אני מתעב את המלחמות
שפגעו בבני דורי ונתקו אותו
משגרת יומו ומאהוביו.

אני מתעב את המלחמות
שזרעו מות בבני דורי
עטפו בכזבי תהילה
ובבלואי מלים ריקות ולאות
תכריכי כל האומרים הננו -
"לבקוע עצי עולה
לשאת על הגב אש ומאכלת
ללכת אל המקום
אשר אמרה להם המלחמה"
...ולא חשכו חייהם מעצמם...