"דרכיה דרכי נועם? וכל נתיבותיה שלום?!"

ישראלי, איש הימין,
בכל ליבו הוא מאמין
שמי שלא כמותו חושב
הוא אוטומטית לו - אויב.

אויבים הנם מחוץ, מבית,
גם כל מוֹסֵק פרי עץ-הזית.
כשהאויב איש אקדמיה -
ישנו מורא של אֶפִּידֶמְיָה,
ואם האיש בן דת-משה
הוא במיוחד יריב קשה.
נועם (חומסקי) - שם עברי
נחשב מוקצה מכל נכרי,
בתור "עוין הציונות",
דבריו - כמותם דברי מינות
האם קיים בוודאות
מודל מוסכם של ציונות? -
שיש בו דרך נְכוֹחָה
אשר נצעד בה בבטחה
אֱלֵי עתיד צודק, בטוח,
עַמֵּנוּ בו, סוף-סוף יָנוּחַ?

הזועקים כיום בִּשְׁמָהּ -
לציונות גורמים כלימה.
לנועם חומסקי יש פֵּרוּשׁ
שכנגדו פה קרב נטוש.
חומסקי אומנם דובר עברית,
אך הוא אזרח ארצות הברית,
ואם חפץ דבריו לשאת
באוניברסיטת בִּיר-זֵית -
צריך קַבֵּל זאת בשתיקה,
(הוא לא מוחמד ברקה). (2)

אולי אפילו, אדרבא,
זה שאומרים לו "מרחבא"
משני עֶבְרֵי גְּדֵר-הַפְרָדָה -
זה נכס שרק ביש-גדא
או סתם רשע מ"הגדה" (3)
יַחְמֹסוּ מן הדור הבא.
האיש, גם אם אינו מושלם,
הרי זכה לשם-עולם,
של מוניטין ושל סמכות -
סתם לבזבז זאת, איזו שטות.

תחת לומר לָאִישׁ-הַנֶּכֶס:
"תפאדל אדון, עֲבוֹר בלי מֶכֶס,
נַסֵּה היכן כָּשְׁלוּ הַיֶּתֶר -
נסה התיר את זה הקשר".
משרד הפנים, ב"חכמתו",
אסר עליו את כניסתו
אֱלֵי תחומי גְּדַת-מַעֲרָב,
כדי שלא יישא דבריו.
הישג אדיר! במקום לנאום
בפני קהל שבמקום,
יהא האיש דבריו מלעיז
ברדיו ובטלוויז,
והמוני קהל שומעיו
יהיו ציבור גדול ורב.
כך שר הפנים, קבל כל עולם
נותן לאיש, פרסום חנם.

הו שר של פנים, המצטיין!
נהגת שוב, כְּבַת יָעֵן,
(ראש כה קטן לה על צוואר
שלא מכיל ודאי דבר):
כשיש מולה אִיּוּם גדול
טומנת את ראשה בחול.
לצורך זה היא מִשְּׁתּוֹחָחָת
ואז... רואים לה את התחת.

(1) משלי ג' י"ז.
(2) חבר כנסת מטעם חד"ש.
(3) הגדה של פסח.