שני שירים לזכרו של חייט

ביום 2 בדצמבר 2000 (ה' בכסלו תשס"א) הלך לעולמו אליעזר רבי, שהיה חָמי (אביה של אשתי רבקה-תפארת). הוא נולד ב-13 באפריל 1918 בעיר בוקובסקו בפולין, ומילדותו למד להיות חייט במתפרה של אביו שמואל. ב-1939, בעקבות כיבוש פולין, פלישת גרמניה וביתור פולין, ברח מפולין לרוסיה, וכך היה לניצול מכל משפחתו שנספתה בשואה (הוא ואחותו חוה שׂרדו חיים). הוא סיפר לנו על מובילי הסירות בוולגה, על כריית פחם, וכמובן על מקצוע החייטות. בשהותו ברוסיה הוא גויס לחיל תותחנים בצבא האדום, ואחר-כך הצטרף לצבא העבודה באוראל.

את אשתו המיועדת זהבה-גולדה לנדאו הוא פגש ברוסיה, לאחר שגם היא הגיעה לשם מפולין וניצלה ממחנות ההשמדה. ב-1945 במהלך המלחמה הם נישאים ביום 15 באוקטובר 1942 ובתום המלחמה שבים שניהם לפולין כזוג וכאן נולדת להם הבת רבקה-תפארת (שהיא אשתי וכותבת גם כן ב-News1), ובעקבותיה הבנות בתיה ולאה והבן יונה. אליעזר משתלם ולומד חייטות, והופך לחייט מדופּלם, כמאמר השיר ביִידיש: "כּך תופר חַייטנו, כּך תופר החַייט/ יום ולילה גַבּו כפוּף/ והרֶווח- צרוֹר נָקוּב". במרס 1957 עלתה המשפחה לארץ, ולאחר תקופת התאקלמות בקריית שמונה התקבלו לקיבוץ גֶבע בעמק יזרעאל והוא היה לחייט של הקיבוץ עד יום מותו.

כתבתי שני שירים על דמותו. השיר הראשון נכתב במוצאי שבת, ממש זמן קצר עם היוודע דבר מותו: "מותו של החייט" (נכלל בספר שיריי "זריחה בין הזמנים", 1903). השיר השני חוּבּר השבוע, לקראת יום השנה למותו, וכתבתי אותו כסוֹנטה: "סונטה להולךְ בשלג". אליעזר היה איש חם ואוהב אדם. לא פעם מצאתי עצמי תחת סרט המדידה שלו כשהכין לי חליפה. והוא אכן ידע לתפור את כל משפחתו ליריעת בד אחת. רבקה-תפארת רעייתי פרסמה בבלוג שלה שיר לזכרו של אביה - "אבי ובגדיו".


מותו של החַיט / בלפור חקק

וּבְצֵאת הַשַּׁבָּת מֵת הַחַיָּט
כִּי בָא יוֹמוֹ
וְעַמּוּד אֵשׁ נֶעֱקָר מִן הָאֹפֶק הָרָחָב.
כָּל הַבְּגָדִים הַתְּפוּרִים וְרִקְמוֹת הַמֶּשִׁי
הִקִּיפוּ אֶת מִטַּת הַחַיָּט
לְהוֹלִיכוֹ לְבֵית עוֹלָמוֹ
וַעֲנַן כָּבוֹד הָיָה פָּרוּשׂ לְרַגְלָיו.

וּבְצֵאת הַדִּמְדּוּמִים
חָתְכָה מַחֲטוֹ שֶׁל הַחַיָּט
כָּל הַלַּיְלָה הִתִּירָה אֶת הַתְּפָרִים
לִפְתֹּחַ דַּרְכּוֹ לָעוֹלָמוֹת הָאַחֵרִים
לְהָאִיר לוֹ אֶת הַחֲשֵׁכָה בִּשְׂדוֹתָיו
שֶׁבָּאָה שְׁעָתוֹ
לָנוּחַ מְנוּחָה אַחֲרוֹנָה
בָּעֵמֶק שֶׁאָהַב.

בְּיוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן הִטְלִיא הַחַיָּט הַמֵּת
אֶת כָּל קְרָעָיו
לִטֵּף כָּל יְלָדָיו וְאוֹהֲבָיו
בְּחֵן וּבְחֶסֶד וּבְאַהֲבָה
וּבְצֵאת הַשַּׁבָּת נָחוּ יָדָיו הַכְּבֵדוֹת
וְהָיוּ לְמַצֵּבָה.


סונטה להולך בשלג / בלפור חקק

כָּל הַמִּלְחָמָה הוּא בָּרַח לְלֹא יַעַד
אֶל מַסָּע שֶׁחָשַׁב שֶׁיּוֹבִיל אֶל מוֹתוֹ
בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁהָיָה נָגְהָה הַשֶּׁמֶשׁ לָדַעַת
אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ הָלַךְ, לָתֵת לִי בִּתּוֹ

הָאִישׁ הַזֶּה עָשָׂה מַסַּע חֹרֶף בַּקָּרָה
חָוָה תְּלָאוֹת נוֹשֵׂא עִמּוֹ כְּאֵבָיו
סִפֵּר עַל מִזְחָלוֹת בְּתוֹךְ סוּפָה אַדִּירָה
סֵפֵּר עַל לֵילוֹת שֶׁנֶּאֱסַף בַּחֲלוֹם לַאֲבוֹתָיו

כָּל חַיָּיו נֶעֶרְמוּ מִזְבַּח עֵצִים בּוֹעֵר
בְּמַעֲטֶה כָּבֵד שֶל שֶׁלֶג מְסַנְוֵר
בּוֹדֵד עַד תֹּם הַמִּלְחָמָה מְבַקֵּשׁ אוֹתוֹת.

גַּם כְּשֶׁעָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִחְיוֹת גְּאֻלָּה
בַּחֲלוֹמוֹתָיו נָשָׂא בַּשְּׁלָגִים אֶת הַמִּזְחָלָה
וַאֲנִי כּוֹתֵב נִשְׁמָתוֹ, שֶׁנָּשָׂאתִי לְאִשָּה אֶת בִּתּוֹ.