הַזּמַן (שִׁיר פִילוֹסוֹפִי-פִיסִיקָלִי) <br>

הזמן הוּא עֵת וְגַם מוֹעֵד,
הָעֵת הִיא זְמַן, עוֹנָה, מוֹעֵד.
"לַכֹּל זְמַן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ" אָמַר קֹהֶלֶת,
"לִי יֵשׁ עוֹד זְמַן..." - כָּך אָמַר
לְטִירוֹנָיו הַמֵּם-כָּף רוֹן עָמָר
וְהוּא שׁוּב הֵרִיץ אוֹתָם אֶל רֹאשׁ הָהָר
כְּדֵי לְהַבְעִיר שָׁם אֵשׁ וּלְהַצִּיב שָׁם שֶׁלֶט.
"וְלֹא הָיָה לִי זְמַן..."
- כָּךְ כָּתַב הַמְשֹׁוֵרר חַיִּים גּוּרִי בְּרוּרוֹת
בְּסִפְרוֹ "שׁוֹשַׁנַּת רוּחוֹת"
וְסָלְחוּ לוֹ, כִּי הוּא הָיָה דּוֹבֵר-אֱמֶת וּמוּבָן.


כִּי גַּם הַמֵּם-כָּף וְגַם הַמְשׁוֹרֵר זֹאת יוֹדְעִים:
הַזְּמַן הוּא "וֶקְטוֹר", הַמִּתְקַדֵּם רַק לְכִוּוּן אֶחָד
וְכֹל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָבָר אָרֹךְ ,
יִהְיֶה לוֹ עָתִיד קָצָר;
אַך לֹֹא תָּמִיד לְמִי שֶׁיֵּשׁ עָתִיד קָצָר,
הָיָה לוֹ גַּם עָבָר אָרֹךְ.
וְלַמְרוֹת מַה שֶּׁנִכְתַּב
("מַה שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה"),
- הֶעָתִיד הוּא לֹֹא מַה שֶּׁהָיָה פַּעַם,
לֹֹא, הֶעָתִיד אֵינוֹ כָּזֶה.

אֲבָל הַהֹוֶה הוּא מִין זְמַן שֶׁכָּזֶה,
שֶׁהוּא תָּמִיד וּבְכֹל מִקְרֶה
סְתָם זְמַן שֶׁבֵּין זְמַנִּים, זְמַן-בֵּינַיִם
בֵּין עָבָר שֶׁחָלַף לְעָתִיד לֹֹא-מֻגְדָּר;
הוּא זְמַן בֵּינוֹנִי, שֶׁכְּאִלּוּ אוֹמֵר:
"אֲנִי מְמַהֵר, כִּי אֲנִי כְּבָר מְאַחֵר".
לָכֵן הַהֹוֶה הוּא זְמַן שֶׁשּׁוֹאֵף לְאֶפֶס,
הוּּא זְמן "אִינְפִינִיטִיסִימָלִי" תָּמִיד,
שֶׁמַּתְחִיל עַכְשָׁו וּמִיָּד הוֹפֵךְ לְעָתִיד
(שֶׁהוּא לְגַבָּיו מִין זְמַן-עַל),
וְלָכֵן הַהֹוֶה הוּא תַּת-הַזְּמַן
שֶׁל הָעַכְשָׁו
וְעַד בִּכְלָל.