עבר, עתיד והווה נקשרים זה בזה

אתמול (1.5.11), בערב יום השואה, ציינתי את יום הולדתי. מה סמלי יותר מזה עבורי, נכדה לשני ניצולי שואה אשר איבדו את כל משפחתם בשואה. סבי, אשר לא האמין שיזכה להקים משפחה, צפה בתמונות שלי ממשלחת התאחדות הסטודנטים לפולין בה השתתפתי, ומחנק עמד בגרונו.

מדהים כמה סמליות נגעה ביום השואה השנה: באותו יום בו אנו מציינים את הירצחם של 6 מיליון מאחינו, התבשרנו כי בתיהם של הלוחמים הגיבורים אלירז פרץ ורועי קליין הי"ד יישארו על עומדם ולא ייהרסו. אותם חיילים גיבורים אשר המשיכו את דרכם של אותם קדושים שנרצחו, אשר ביטאו את הגשמת חלומם של הנספים למדינה עצמאית עם צבא עצמאי, אשר שמרו עלינו, אזרחי ישראל, והקריבו את חייהם עבורנו, מקבלים סוף-סוף את ההכרה המגיעה להם, את ההכרה שבתיהם צריכים לעמוד במקומם בגאווה ולא ההפך.

משפט אייכמן ייזכר בתודעת מדינת ישראל והעם היהודי לעולמי עד. אתמול, במעין סגירת מעגל מצמררת, נפטר אב בית הדין במשפט אייכמן ושופט בית המשפט העליון בדימוס, השופט משה לנדוי.

והיום, בעודנו קמים לבוקר שכולו זיכרון והתייחדות עם הנספים, התבשרנו על חיסולו של הטרוריסט אוסמה בן-לאדן - דבר שמזכיר לנו שגם היום אנו מתמודדים עם צוררים אשר מנסים ופועלים ללא לאות למען השמדתנו, רק שבמקרה הזה ארה"ב לא תספק הסברים לאף גורם, לא תפרט מדוע נרצחו גם אנשים נוספים שנכחו בשטח. ארה"ב בטוחה בצדקת דרכה ובזכותה להגן על עצמה כמדינה מפני הטרור, וכך גם עלינו לנהוג.

במצב בו מי שרבים נוהגים לכנותו כ"פרטנר" האמיתי שלנו, אשר עשה את הדוקטורט שלו על הכחשת השואה, לוחץ את ידיהם של מרצחי החמאס השפלים, אנו נוכחים כי זו נבלה וזו טריפה. אנו נוכחים כי יותר מתמיד, במצב בו המזרח התיכון חווה תהפוכות, עלינו לעמוד איתנים על המשמר ולוודא בשמם של אותם 6 מיליון קדושים שאכן "מצעדנו עוד ירעים - אנחנו כאן!".

זוהי המציאות דרך נקודת מבטי, נצר שלישי לניצולי שואה, יהודייה ישראלית, גאה בעמי ובמולדתי. עבר עתיד והווה נכרכים זה בזה. יהי זכר הקורבנות ברוך והשם ייקום דמם.