רגע אחרי שהתייאשתי מכם

כעת, או כמו שאמר פרנק סינטרה, and now, אני אומר לכם ממש רגע אחרי שתליתי את הנעליים וחזרתי לכוך (לא טעות כתיב) מחצבתי... אבל השארתי ראש ואוזן קשבת בחוץ.

התמימים כמו השרלטנים, הגברים כמו הפמיניסטיות - רבים רבים מצטופפים ומדברים: דפני ליף הייתה אסון הצונאמי שהגיע לישראל! הייתי הראשון שצרח נגד הזרם (ניתן לבדוק את זה). לא כי אני אנטי. לא כי עיני צרה במישהי. לא כי רציתי לעשות רע למישהו. לא כי רציתי חו"ח לפגוע בהתקוממות העממית. כמו תמיד התרעתי על הרעה הבאה עלינו ועלולה לכסות אותנו בדיוק כמו הצונאמי בארצות המזרח הרחוק. שם זה עם מים עכורים, וכאן עם אישה עכורה.

לא אחזור על הסיבות שהביאו את גב' דפני ליף לכותרות השיח הציבורי... כי באמת זה כבר מתחת לכבודי. אבל תודו בדבר אחד: גם אם לא תסכימו איתי שהיא מקור כל הצרות הנופלות עלינו בתקופה האחרונה, הרי לבטח לא תתעלמו מהעובדה שנופלות עלינו המון צרות בתקופה האחרונה!

חבל לי על כולם. חבל לי על הזדמנות שהוחמצה. אבל חבל לי יותר אם לא יקיאו אותה ומיד - כל אחרוני אוחזי קרנות מזבחה - כדי שאולי נצליח להתחיל לעשות את הצעד הקטן הראשון והנכון כמו שלימד אותנו אותו סיני...