נתניה על מפת התרבות העברית החדשה

המשוררת והסופרת שושנה ויג פרסמה לפני כחודשיים רומן חדש בהוצאת "פיוטית", הרומן נכתב בצורה מיוחדת תוך שיתוף פעולה עם המשורר בלפור חקק, שכיהן עד לחודש יוני 2011 כיו"ר אגודת הסופרים. את הרומן הם כתבו בימים האחרונים של הקדנציה. כתיבת הרומן, שהיא חליפת מכתבים בדואר האלקטרוניים ביניהם, החלה ב 28.4.11 והרומאן התפרסם לראשונה ב 18.8.11 בצורה גראפית מוחשית כספר. את הספר עיצב רומן ראובן יגודייב, בן העיר, שהיה תלמידה של שושנה ויג בנעוריו בתיכון אלדד.

יש לציין שהעיר נתניה שמה לאחרונה על המפה את התרבות והספרות, וחברת המועצה הגברת צו'צי זילברברג הגיעה לכבד את האירוע. המומנָה על התרבות האמנות והאירועים מטעם הרשות פתחה ונשאה דברים על המשוררת שושנה ויג, תושבת העיר החוגגת את ספרה השביעי. האווירה באולם הייתה מצוינת, האורחים מילאו את המקום והמנהלת חווה אפל הייתה נרגשת.

הספר נוצר באופן מקורי ומושק ברחבי הארץ בהופעות תיאטרליות של שני המשוררים. הם הופכים לשעה קלה לשחקנים ומשחקים את תפקיד הגבר והאישה על הבמה. האירוע בנתניה ביום שלישי 8.11.11 התקיים במוזיאון לתולדות העיר נתניה ברחוב מקדונלד.

המוזיאון אירח את המופע בחדר שהוענק למוזיאון מטעם משפחת עובד בן עמי. התפאורה המושלמת הייתה שולחן הכתיבה של עובד בן עמי. המשוררים שיחקו את תפקידי הגבר והאישה המספרים סיפור אהבה בלתי אפשרי וגם העניקו הצצה קצרה לקהל לטקסט העוסק בייסוריו של הכותב בעידן המודרני.

את האירוע ליוו בחן רב ארבעה נגני קלרינט צעירים בניצוחו של מוטי מירון מנהל הקונסרבטוריון העירוני. המופע הסתיים לאחר שהמשורר מנחם פאלק הסביר לקהל כמו מפקח במשטרה על הסוגה הספרותית הייחודית, שממנה טעם הקהל במופע המקורי.

מן הביקורת על הספר:

"כשאני קורא את הכותרת המשנית - "רומאן מכתבים" - אני מצפה ליצירה אפית ארוכה, כתובה בפרוזה, בה ריבוי גיבורים, מרכזי התרחשות ועלילה, שבאים לידי חשיפה בהתכתבות בין שני גיבורים או יותר; והנה, הרומאן שלפנינו שובר את כל המוסכמות עליהן גדלנו ולמדנו: "השמות שמורים במערכת" כתוב כולו בלשון פיוטית מאוד, אין בו כמעט התרחשות, וזאת שישנה - היא על הרוב חשודה כווירטואלית, ושני המתכתבים ביניהם - משורר ומשוררת - הם חסרי שם. זאת ועוד, חלקים רבים מהרומן עוסק - כמקובל בשירי משוררים - בארס פואטיקה, ממנה לומד הקורא שהכותבים אינם כפופים לשום חוק פרוסודי, שאין צורך בחוקים בכתיבה (ראו לדוגמה, עמ' 51, 69, 108). המתכתבים מזכירים רומאן שלהם מן העבר שנגנז, ושהרומאן שלפנינו צריך לשמש מעין פיצוי על מה שאבד." ד"ר משה גרנות.