תגלית מרעישה! אשתו של
אדולף אייכמן ביקרה אותו בתאו לפני שהוצא להורג! וואו!!!
אז למה לא קראתם על זה ב-News1? איפה אנחנו היינו כאשר כמה וכמה אמצעי תקשורת מכובדים הציגו זאת כגילוי היוצא לאור רק 53 שנים (ויום) אחרי תלייתו של אייכמן בכלא רמלה? התשובה פשוטה: כי זה ממש לא גילוי ולא חדש ולבטח לא מרעיש.
הבה ונפנה לתיאור המקיף הראשון של המשפט: ספרו של התובע גדעון האוזנר, "משפט ירושלים", אשר יצא לאור בשנת 1980. כן, לפני 35 שנה. לספר הזה יש כל מיני מגרעות, יש בו השמטות ואי-דיוקים, יש בו ייפוי של המציאות - אבל יש בו הרבה מאוד עובדות שאינן שנויות במחלוקת.
נפתח את כרך ב' ונפנה לעמוד 446 (אגב, לא צריך לדעת את הספר בעל-פה; מספיק לחפש תחת "אייכמן ורה" במפתח השמות). האוזנר כותב: "לאחר שפסק הדין היה לסופי לא הייתה עוד עילה לדחות את ביצועו.
אשתו של אייכמן ביקרה אותו בבית הכלא, בין הערעור לבין פסק הדין של בית המשפט העליון. איש מלבדה לא ביקש עוד לבקרו". שחור על גבי לבן, לפני 35 שנה.
"ביקורה בישראל היה סוד כמוס ועד היום לא נמצא תיעוד המוכיח שאכן הגיעה לארץ", קובע ynet בהתרגשות רבה. מהצד השני של המפה, משתמש אתר ערוץ 7 כמעט באותן מילים: "ביקורה של ורה אייכמן בישראל נשמר בסוד ועד לאחרונה לא נמצא תיעוד שמלמד אם היא אכן הגיעה לבקר את אדולף אייכמן". אתר mako יודע גם הוא לספר: "ביקורה של ורה אייכמן בישראל היה סוד כמוס במשך עשרות שנים". וכך הלאה וכך הלאה, באתרים חשובים יותר וחשובים פחות.
אני לא מצפה מכולם להיות מומחים בכל דבר. ממש לא. בטוח שגם אני טועה כאשר אני כותב על דברים שאינם בליבת עיסוקי היום-יומי. אני לא בטוח שחוקרי שואה זוכרים את הפרט הזה, שהוא באמת שולי-שבשולי במשפט אייכמן. מה אני כן מצפה? - שעיתונאי יידע מה הוא לא יודע. שעיתונאי יבדוק בספרות או ישאל מומחים לדבר, לפני שהוא קופץ למסקנות חד-משמעיות מסמרות שיער בעניינים שבעובדה.
אבל אני כנראה מגזים. אם אמשיך בדרישות המופרכות הללו שלי, עוד ארצה שעיתונאים בישראל יודו שאין דברים שהם אינם יודעים, ועוד אצפה מהם להתנהג בצורה מקצועית, הגונה ועניינית. סליחה על ההגזמה.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
