כאן נשאלת השאלה, מהיכן ידע דכנר על אותה מצוקה. תשובה אפשרית אחת, אומר הנדל, היא: מאברהם נתן. הלה – לשעבר נציב שירות המדינה ויו"ר רשות השידור – עבד אצל דכנר והיה ממכריו של יוסי. הנדל מתעלם מהממצא העובדתי של השופט דוד רוזן, ולפיו עדותו של נתן בבית המשפט הייתה שקרית, ומוצא תימוכין לאפשרות זו בשתי מילים שאמר נתן בחקירתו הנגדית.

סניגורו של אולמרט, עו"ד רועי בלכר, שאל את נתן: "אבל אנחנו חושבים שלמר דכנר יש שיטה, השיטה של מר דכנר זה לנסות לאתר נקודות חולשה כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות. אני אתן לך רק דוגמה אחת שאתה סיפרת עליה, היא לא נוגעת אלי, הוא מזהה בעל תפקיד בוועדה המקומית, מזהה אינטרסים אחרים שחשובים לו, הולך ותורם, מציג עצמו כפילנתרופ שמאוד התעניין במוסד הזה [יד שרה] וכך מנסה לרכך את דרכו. זאת שיטת עבודתו.

"אנחנו חושבים שמר דכנר שמע על המצוקה של יוסי אולמרט, יזם פגישה איתו והציע לו כסף. מה שאני רוצה לשאול אותך זה האם אתה יכול לשלול את האפשרות שבאחת השיחות עם מר דכנר, שבה אתם מדברים על פוליטיקה וכלכלה ומכרים משותפים, עלה בשיחה הזאת, אתה מספר על יוסי אולמרט כי הוא חבר שלך, ודכנר מכיר אותו כי הוא תרם לו בפריימריז של 1996 ואומר לו שהוא נקלע למצוקה וחברים עוזרים לו. האם זה יכול להיות?". נתן השיב בשתי מילים: "יכול להיות".

את אותן מילים בדיוק אמרה שולה זקן בחקירתה במשטרה, כאשר שאלה האם דכנר סיפר לה – ביציאה מפגישה עם אולמרט – שהלה ביקש ממנו לסייע לאחיו. רוזן מצא בכך חיזוק משמעותי לעדותו של דכנר והייתה זו אחת הראיות שהובילה אותו להרשיע את אולמרט בנושא יוסי. רוזן ציין, כי בחקירתה במשטרה נתנה זקן "מקרא" להתבטאויותיה: "אם הייתי יודעת שזה לא יכול להיות, אז הייתי אומרת 'אין דבר כזה'. אבל במקרה הזה אני לא אומרת 'אין דבר כזה', אני אומרת שהוא דבר שיכול להיות". לדברי רוזן, "מה שהיה בבחינת 'יכול' בחקירתה במשטרה, נתגבש לעיתים בעדותה בבית משפט למצב דברים שהתרחש במציאות. כאומרת: מה שהיה במשטרה 'יכול להיות' – היום הוא בבחינת 'ודאי'".

הנדל לא קיבל ממצא זה של רוזן: "אינני שותף למסקנות אלו. לאחר קריאת הודעותיה של זקן במשטרה, סבורני כי לא ניתן לראות בהן אישור לפגישה שהתקיימה בין אולמרט לדכנר, ואף לא לתגובתה של זקן לדברי דכנר בצאתו מפגישה נטענת זו. בחקירתה, ציינה זקן כי היא לא זוכרת את האירוע ולא יודעת על אודותיו. תשובה זו הייתה עקבית.

"כדי להתמודד עם כך, גורמי החקירה שאלו את זקן האם – בהנחה שהאירוע קרה – אין זה סביר שהייתה מגיבה בכעס. כך, למשל, נשאלה זקן: 'בואי נעשה את זה בצורה היפותטית. אם היית יודעת... אם את היית יודעת מזה. היית אוהבת את זה או שהיית כועסת על זה? על זה שהוא מבקש כסף בשביל יוסי?'.

"לשאלה היפותטית זו, שנשאלה בדרכים שונות ופעמים רבות, השיבה זקן בתשובות שונות, כגון: 'הייתי שומרת את המחשבות שלי לעצמי', 'סביר שהייתי מגיבה כך', 'יכול להיות', ואף 'יכול להיות שהייתי מגיבה אחרת – תלוי במצב הרוח שהיה לי באותו היום'. ניכר, אפוא, כי תשובותיה של זקן ניתנו ברובד ההיפותטי, והן אף משקפות העדר סבלנות לקו חקירה זה, שמתעלם במופגן מתשובתה של זקן כי אינה זוכרת".

הנדל מוצא חיזוק למסקנתו זו בעדותה של זקן במשפט הולילנד: "גם במהלך עדותה בבית המשפט, הבהירה זקן כי אינה זוכרת את האירוע, כי לא ידעה על מצבו של יוסי עד שהפרשה בעניינו 'התפוצצה' בשנת 2004, וכי המונח 'יכול להיות' הוא 'סלנג של החוקרת'. בתגובה לקטע מדבריה בחקירה שהוקרא בפניה, לפיו אינה זוכרת את האירוע, הדגישה זקן: 'זה יכול להמשיך עוד 4 עמודים, מה זה משנה? התשובה הייתה לא והיא [החוקרת] לא הסכימה לקבל לא'.

"עיקרו של דבר, זקן העידה כי אינה זוכרת. היא לא אישרה את המפגש בינה לבין דכנר. תשובותיה בדבר תגובותיה האפשריות למפגש מעין זה – 'יכול להיות' או 'סביר' שהייתה כועסת, וגם יכול להיות שלא – אינן מעלות או מורידות. תשובות היפותטיות מעין אלו אינן בגדר ראיות ואין בכוחן לבסס את קיומו של אירוע כזה במציאות. כפי שלא ניתן ללמוד מ'"לא יכול להיות' ראיה שלא, כך לא ניתן ללמוד מ'יכול להיות' ראיה שכן. זאת במיוחד על-רקע השיח בין החוקר והנחקר שאפיין את חקירתה של זקן".

כאמור, קביעה זו של הנדל סותרת במידה מסוימת את דבריו שלו לגבי נתן. במידה מסוימת – משום שזקן אכן נתנה מגוון של תשובות, ש"יכול להיות" הייתה רק אחת מהן. מאידך-גיסא, זקן הבהירה ש"יכול להיות" פירושו קרוב ל"כן", וזה עוד מבלי שהתייחסנו – משום שהנדל לא יכול היה להתייחס – לכך שעדותה של זקן בבית המשפט הייתה תוצר של לחצים והבטחות בלתי פוסקים מצידו של אולמרט.