עפר רותם (1953) בוגר "בצלאל", חי בארה"ב מ-1982 עד 2010, שם הציג והוכר. לכן שמו אינו כה ידוע בישראל, אלא דווקא בניכר. אך פרס ע"ש
חיים שיף שהוענק לו, בטקס המתקיים זו השנה התשיעית, מגלה לקהל שוחרי האמנות, שאמנים ישראלים אינם רק סתמיים. יש בתוכנו אמנים נדירים באיכותם, שיוצרים חידושים בתחום שנדמה כי אבד עליו הכלח. ורק הודות לאהבתו המתמשכת של חיים שיף ז"ל, שהיה מלונאי ידוע, איש אצ"ל וותיק, וחברו של
מנחם בגין ז"ל, רק אהבתו הגדולה לציור הפיגורטיבי, הניעה את בנו דובי להקים קרן להענקת פרס מדי שנה לאמן מצטיין בתחום זה.
כך לא יישכח זוכה הפרס ב-2014
ליאוניד בלקלב, שציוריו בעלי האופי הרוסי המובהק מהווים נקודת אור בעולם הציור הישראלי, וכן כל יתר הזוכים האחרים. עפר רותם, אדם שקט וצנוע, שלא כמרבית האמנים הישראלים שעושים רוח וזוכים להיזון חוזר ואהדה בתקשורת הודות לחבריהם. רותם הוא אמן אמיתי, עמלן רציני, שמשקיע בכל עבודה שלו את כל נשמתו ומיומנותו, ולא תוכל למצוא בהן רבב או משהו שאפשר לפסול. להפך, רק להתפעל.
כולם מכירים את רישומיו של
א.ק. אשר, שנודע בסגנון ההטעיה של העין, כי בהם אתה רואה בניין בעל ארבע קומות מצד אחד, בעוד מצידו השני רק שלוש קומות - אך הפלא ופלא, כבמעשה קסם, הן מתחברות לאחת. אשר, הוא אחד הציירים הנודעים והאהובים בעולם. אולם למראה רישומיו של רותם, ניתן לומר שהם עוד יותר מפתיעים, מסקרנים ומרתקים מציורי אשר.
נושא הפיות, השדונים והמפלצות הופיע ברובם של ציורי גדולי הציירים. למן
הירונימוס בוש, ועד לצייר השוויצרי בן המאה השמונה-עשרה
הנרי פיוזלי, שבציוריו ממחזות שייקספיר, כמו חלום ליל קיץ, הופיעו הפיות, השדונים וכל יצורי הלילה, שהותירו רושם בל יימחה על הצופים. אצל רותם אין המראה כה פשוט וקל. כי היצורים הללו מוחבאים וממוזערים, ולעיתים נזקקים לזכוכית מגדלת (הצמודה לכמה מהם במוזאון) כדי לזהות את הסודות החבויים בציורים. אני מכנה אותם ציורים, גם אם הם עשויים בגרפיט על נייר, כי אלו הן יצירות מופת מרהיבות, ואינן בגדר סקיצות הכנה לציורי צבע, כמקובל. אלא יצירות העומדות בפני עצמן.
מלבד יצורי הלילה, משבץ רותם ביצירותיו גם דמויות מהתרבות הכללית - כמו דיוקנו של וינסנט ואן גוך, לאחר שחתך את אוזנו; או דיוקן הדמות הנודעת מציורו של אדוארד מונק - הצעקה; כך פרצופים מטילי אימה המצוירים על עלה, שרק בהגדלה ניתן להבחין בהם ביתר קלות; ובכלל - יצורים דמיוניים העפים ומשתרגים בנופי היער שבתערוכה.
אך אלה הם רק חלק מהתערוכה הגדולה והמרשימה. בקבוצה אחרת של עבודות מתמסר רותם לאהבתו לגשרים, לקשתות ולמבנים קונסטרוקטיביים כמו תחנות רכבת בעולם כולו, במיוחד בגרמניה. המבט שלו כה שונה מהמקובל, ובחירתו במקטעים אלה דווקא, היא שמעניקה לכל יצירה עומק ומבט מושכל, השונה מהמבט היומיומי אליו מורגלים בני האדם. לציור גשר הירקון, וסיפור ההיסטוריה שמאחוריו, מקדיש אוצר התערוכה, שהוא גם אוצר ראשי של מוזאון תל אביבי ד"ר דורון לוריא, חלק ממאמרו המרתק בספר התערוכה. ספר, שראוי וכדאי לרכוש אותו, כי בו מצויים לצד הרישומים המלאים גם מקטעים מהציורים המוגדלים, כך שאפשר לראות בקלות ובבירור את כל הסודות הכמוסים ביצירה.
גשר הירקון המוכר לכולם, הוקם בשלבים - בשתי תקופות שונות. וכך, נשאר בין שניהם רווח. רותם נשבה דווקא בקסם
המראה שמתחת לגשר, ובמיוחד התמקד בקרן האור החודרת דרך הרווח, המאירה את גשר הולכי הרגל שמתחת לגשר המכוניות, ומגיעה עד למי נחל הירקון. זו דוגמה טיפוסית למבטו הייחודי של רותם על נושאי ציוריו.
|
|
|
|
|
גילה ובריכה, 2014 [ציור: עפר רותם]
|
החידוש שהוא מביא לציור הישראלי מצוי גם בציורי הנוף ההיפר-ריאליסטי, בהם משתקפים נופי החוץ דרך זכוכיות בניין אל תוכו, כך שהמראה הוא מלפנים ומאחור. אך מעבר לפיגורטיביות והדיוק המהמם, שנראה כמו היו אלה צילומים - משלב רותם בציוריו משהו אישי משלו: רטט אכספרסיוניסטי, חופשי יותר מהגאומטריות של המבנים, הודות למשחק קרני האור ההופכות במקום ישרות, בעולם המציאות העליון, למעוגלות ופתלתלות במה שמתחתיו, והרטט שהן מכניסות לתמונה הוא התת-מודע של הצייר עצמו: הרגישות, הרוך, עיגול הזוויות וההומניות המצויים באמן. אלה הם החלקים היותר מרגשים שבתערוכה. זאת ניתן לראות גם בדמות האישה, "גילה", שצוירה כשהיא עומדת בתוך בריכה, וקרני השמש המרצדות במים גורמות לתמונה להיות פתלתלה, כמו מעוותת, ומוליכה את העין למחוזות פנימיים בנפש.
הרישום "גילה בבריכה" יונק את שורשיו מציורו של בוטיצ'לי (שאת תערוכתו ראינו בשבוע שעבר בלונדון בויקטוריה ואלברט מוזאון) "הולדת ונוס". אם בוטיצ'לי, המחיש את המיתוס על הולדת ונוס מהים במבט פרונטאלי, כשהיא ניצבת בתוך צדף ענק - הרי כאן הצייר מביט מלמעלה, וקולט את הדמות בזווית לא רגילה, מלוכסנת, כשאריחי ריצפת הבריכה וטיפות המים שבה הופכים למשהו אכספרסיוניסטי, ההפך מהקונסטרוקטיבי הנוקשה שבעולם החיצון.
הציירת שזכתה באותו מעמד בפרס לשנת 2016 היא פטמה שנאן דרע. למראה ציוריה המקסימים שקיבלנו במייל - נחכה בכליון עיניים לצפות בתערוכת היחיד של הצעירה הדרוזית-ישראלית שתיערך בעוד שנה במוזאון ת"א, כנהוג עם כל זוכי פרס שיף.
תערוכה מהממת, הזורה אור על אמן יוצר ומחדש, הממצק את מה שראינו בתערוכות בכל מוזאוני לונדון כעת - שהציור הטוב לא מת, וכל מה שמלבדו, כל הצילומים, הווידאו והמיצגים - יכול להיות הצלחה רגעית או זמנית, אך הציור הטוב - לעולם עומד. תערוכה שתקסום לכל המשפחה.
שאפו למוזאון תל אביב, לקרן חיים שיף ולצייר הזוכה, עפר רותם.
|
|