סיפור חייו של הצייר ירון ספיר

בשנת 1955 כשהיה ירון בן 18 לערך שיחק בתפקיד הראשי של ההצגה "טיל אוילנשפיגל" אותה ביימה הבמאית והמחזאית המיתולוגית שולמית ("מיתה") בת-דורי ממייסדות משמר העמק. ההצגה הוצגה ברחבת המוסד החינוכי במשמר העמק לרגל השלמת בית התרבות המקומי (המועדון לחבר). בנוסף לירון ספיר, שגילם בהצגה את "טיל אוילנשפיגל", השתתפו בהצגה מיכה לין בתפקיד המושל הספרדי, גליה גור, דינה כספי, יוחנן ארזי, אסתר בונם, פולי יעקב פדן, רחל אשכולות, עוזי פז, רינה שפיר, ברונקה בזנר, הגר ארנון, גדעון שניר, חיים שלם, ונוספים. את המוזיקה להצגה עיבד בנימין עומר "חתולי", אביו של המשורר ע. הלל.

ההצגה זכתה להצלחה רבה. אלפים נהרו מכל יישובי האזור ואף ממקומות מרוחקים בארץ למשמר העמק כדי לחזות בה. הקהל ישב על ספסלי עץ תחת כיפת השמים. בגיליון עיתון "על המשמר" משנת 1955 התפרסמה ידיעה על האירוע תחת הכותרת: "הסתערות המונית אמנותית על קיבוץ משמר העמק". בגוף הידיעה מדווח בזו הלשון: "עשרות סדרני משמר העמק ששמרו אמש על מבואות הקיבוץ עמדו חסרי אונים מול הסתערות אלפים שהגיעו מכל רחבי הארץ, במכוניות פרטיות, באוטובוסים ובמשאיות כדי לחזות בהצגה "טיל אוילנשפיגל".

הביקוש לכרטיסים היה כה רב עד כי קיבוץ משמר העמק החליט לקיים שתי הצגות נוספות של "טיל אוילנשפיגל". הערכה היא כי בהצגות "טיל אוילנשפיגל" שנערכו במשמר העמק חזו כ-40,000 צופים, מספר גדול ביותר ביחס לגודל האוכלוסייה בארץ דאז.

ירון הרשים כנראה בהצגה וזכה לשבחים על הופעתו בה. דבר הופעתו של ירון ספיר הגיע כנראה לידיעת גופי הבידור והתרבות בצה"ל וכאשר הגיע מועד גיוסו לשירות צבאי סדיר הוצע לו להצטרף ללהקת הנח"ל אולם ירון דחה זאת. בהמשך צורף ללהקת פיקוד מרכז ובהמשך עזב להקה זו ואת רוב שירותו עשה כחייל רגיל בנח"ל.

מכריו של ירון מספרים על איש צנוע, המסתפק במועט. הציור היה אהבת חיו והוא החל לצייר כבר בילדותו. הקיבוץ הכיר בכישרון ויכולת הציור שלו ולאחר שהשתחרר מצה"ל למד בשנת 1959 באישור והסכמת הקיבוץ אצל הצייר הנודע יחזקאל שטרייכמן במסגרת קורס של ההתיישבות העובדת. קודם לכן למד ציור אצל הצייר הנודע מרסל ינקו.

ב-1961 נסע לפריז באישור הקיבוץ ולמד ליטוגרפיה באקדמיה לאמנויות - בוזאר בפריז. לאחר כשתי שנות שהות בצרפת שב ארצה לקיבוצו משמר העמק. הוא עבד במטבח ובמקומות נוספים בקיבוץ, לצד עבודתו בקיבוץ איפשר לו הקיבוץ תנאים לצייר ואף סייע לו בהצגת ציוריו בתערוכות שונות.

ירון הציג מציוריו בשורה של תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד. ב-1966 הציג בתערוכת יחיד ב"גלריה לאמנות חדשה" ביפו (היום ביתה של האמנית אילנה גור) ב-1972 הציג בתערוכת יחיד בגלריית "דוגית" בתל אביב. ב-1974 הציג תערוכת יחיד שוב ב"דוגית".

בשנות ה-80 הציג מספר פעמים ב"בית שאגל" בחיפה, בתערוכות קבוצתיות של אמני הצפון.

ב-1991 הציג בתערוכת יחיד בגלריה שבגבעת חביבה. אותה שנה הציג גם בבית וילפריד שבקיבוץ הזורע בתערוכת יחיד. ב-1992 הציג בתערוכת יחיד בגלריה שבקיבוץ מחניים. ב-2009 הציג ירון בתערוכה קבוצתית "נייר-פאפיר" בגלריה ליאונרדו. כן הציג מציוריו במספר תערוכות קבוצתיות של אגודת הציירים והפסלים הארצית והשתתף בתערוכה שפתחה את גלריית הקיבוץ במשכנה הנוכחי.

וכך נכתב על ירון ויצירותיו באתר גלריית משמר העמק: "רוב עבודותיו (של ירון א.א) מצוירות בגירי שמן, אקוורל, דיו וגרפית על גבי בריסטול ודיקט. למראית עין, נראים ציוריו מופשטים אך תמיד מבצבצות מן המופשט דמויות - עיתים לכודות ועיתים עטופות ומוגנות, מחוללות - ביחד ולחוד, נמצאות בסחרור מתמיד על קרקע לא מוצקה, על נדנדת החיים, מחפשות את האיזון. החלל בציוריו לא מוגדר והאוביקטים החצי מופשטים מרחפים ויוצרים אוירה תאטראלית מטאפיזית וחלומית".

שנתיים לפני מותו קוטלגו ונערכו ציוריו על-ידי אוצרת האמנות דפנה דורון מקיבוץ משמר העמק והופק אלבום מקיף של מפעל חייו האמנותי .צילם את העבודות יונתן ארנון.

במחצית יוני 2016 נפטר ירון ספיר ממחלת הסרטן בה לקה והובא לקבורה בבית העלמין במשמר העמק. ירון היה נשוי לאשת התיאטרון אורנה ספיר-קם, בתה של הבמאית והמחזאית שלומית בת-דורי ולהם שלושה ילדים.