על נרטיב ועובדות

מאורעות 1920

ב-4 באפריל הוסתו הערבים ע"י אמין אל-חוסייני לפגוע ביהודים. בערב חג הפסח התקיימה בירושלים תהלוכה דתית של הערבים לכבוד חג "נבי מוסא". מאות ערבים חמושים הגיעו מהסביבה והתנפלו על יהודים ברובע היהודי בקריאות "אידבח אל-יהוד". להגנת היהודים היה שוטר יהודי אחד בלבד. זאב ז'בוטינסקי הגיע עם עוד 1,000 אנשים לעיר העתיקה, כדי להגן על יהודי הרובע אבל הבריטים מנעו מהם להיכנס. הערבים הרגו 7 יהודים ופצעו 200 יהודים. נשים נאנסו ורכוש רב נבזז. הערבים גם שרפו בתי כנסת. הרגו והרסו. רק לאחר 4 ימים הבריטים איפשרו לכ-100 יהודים להיכנס ולעזור בהגנה. הבריטים האשימו את היהודים באחריות לפרוץ המהומות וז'בוטינסקי ואנשיו נידונו למאסר אך לאחר 3 חודשי מאסר הוענקה להם חנינה.

באותו זמן, התרחש האירוע בתל-חי בגליל העליון. ב-1 במרס 1920 הגיעו בדואים בראשות השייח' כאמיל אפנדי לתל-חי. טרומפלדור אישר להם להיכנס ליישוב, לאחר שטענו כי הם מחפשים צרפתים המתחבאים בו. במהלך הביקור, החל כאמיל להחרים את נשקם של אנשי תל חי והתפתח קרב. במהלך הקרב נפצע יוסף טרומפלדור באופן אנוש ומת מפצעיו. כמו-כן, נהרגו כמה מאנשי תל-חי.

מאורעות 1921

ב-1 במאי החלו הערבים לפרוע ביהודים. האירוע נמשך חמישה ימים ודוכא ע"י הצבא הבריטי. ערבים התנפלו בסכינים, מקלות ומוטות ברזל על תהלוכת ה- 1 במאי של פועלי תל אביב ואח"כ תקפו את בית העולים ביפו. ב-2 במאי הם רצחו את הסופר יוסף חיים ברנר. מיפו התפשטו המאורעות ליישובים נוספים והם כללו אונס, שוד, ביזה ורצח. באירועים אלה נרצחו 47 יהודים ונפצעו 140.

כ-1,000 מתושבי יפו היהודים ברחו לתל אביב ושוכנו במחנה אוהלים עד למציאת פתרונות דיור.

מאורעות 1929

בליל יום כיפור ב-23 בספטמבר 1928 החל סכסוך יהודי- ערבי בעקבות הקמת מחיצה בין גברים לנשים ברחבת הכותל שרוחבה באותם ימים לא עלה, אם זכרוני אינו מטעני, על 2 מטרים. הערבים טענו שהכותל הוא חלק מחומת החרם א- שריף וראו בהקמת המחיצה מזימה יהודית להשתלט על הר-הבית. היו התנכלויות נגד המתפללים. המצב החמיר לאחר שבתשעה באב ערכו ביתרים הפגנה ליד הכותל וטענו שהכותל הוא יהודי ולא ערבי. הבריטים אישרו, אומנם את הרשות ליהודים להתפלל אך קבעו שסמטת הכותל היא רכוש ערבי. ב-15 באוגוסט הפגינו אנשי ביתר ליד הכותל בדרישה לחופש הפולחן. למחרת הגיבו הערבים בשריפת ספרי תפילה ברחבת הכותל.

באוגוסט 1929 החליט המופתי להלהיט את הרוחות והכריז בעת דרשה ש"כל ההורג יהודי מובטח לו מקום בעולם הבא". התגובה לנאום לא אחרה לבוא. ב-23 באוגוסט מיד לאחר הדרשה יצאו המוני מוסלמים חמושים אל השכונות היהודיות בירושלים והחלו במעשי הרג ובהריסת ושריפת בתי כנסת.

ערביי חברון הצטרפו לפוגרומים נגד היהודים. ב-24 לאוגוסט הם ביצעו מעשי טבח ביהודים שחיו עמם בדו- קיום מאות בשנים. ילדים נרצחו לעיני הוריהם, הורים נרצחו לעיני ילדיהם ובוצעו מעשי אונס וביזה. 67 יהודים נרצחו. כך נהגו ערביי חברון בשכניהם היהודים.

בסה"כ נרצחו בפוגרומים של 1929 133 יהודים ו-339 נפצעו. הצבא הבריטי עמד תחילה מנגד אבל אח"כ חיסל את מעשי האלימות.

מאורעות 1936-1939

שלב א' - בין אפריל לאוקטובר 1937 תקפו הערבים 19 בתי"ס, 9 מעונות של תינוקות ויתומים, 3 בתי מגורים, 380 התקפות על רכבות ואוטובוסים והשמידו 17,000 דונם של חקלאות יהודית. 91 יהודים נרצחו ו- 369 נפצעו. אחד האירועים המכוערים ביותר היה רצח האחיות פינק שהיו בדרכן לעבודה בבית החולים ביפו בו טיפלו ביהודים וערבים.

שלב ב' - ב-9 בנובמבר 1937

ערבים רצחו ערבים חמישה פועלים של הקרן הקיימת לישראל ליד קריית ענבים. הערבים התארגנו באמצעות כנופיות אלימות שתקפו עוברי אורח יהודים, שכונות יהודיות בערים המעורבות וישובים יהודים. כמו-כן הם תקפו כוחות בריטיים וביצעו טרור פנימי נגד המתנגדים הערבים למרד . חמולת חוסייני והמופתי בראשה נהנו מתמיכת רוב הערבים ומתמיכת מדינות ערב בנשק ובלוחמים. מולם התייצבה חמולת משפחת נשאשיבי ותומכיה המתונים יותר, אשר סבלו מהתנכלות ורציחות.

היהודים הגיבו בשלב השני של המרד בהקמת פלוגות השדה כתוספת ל"נודדת" שכבר פעלה. הבריטים איפשרו צירוף יהודים נוספים למשטרת הישובים העבריים והקימו את פלוגות הלילה, בראשות אורד וינגייט.

כל התקופה הייתה מלווה בפגיעות ביהודים ברכוש ובנפש.

שלב ג' - 1939: חיסול הבית הלאומי ליהודים

בסה"כ נרצחו במרד הערבי 600 יהודים ונפצעו כאלף גברים, נשים וטף. הצבא הבריטי חיסל את המרד הערבי באכזריות. המרד נועד לאלץ את הבריטים לחסל את תוכנית הבית הלאומי ליהודים. המרד דוכא, אך הערבים ניצחו וקיבלו "פרס" - חיסול, למעשה, של רעיון הבית הלאומי ליהודים. הערבים דחו ב-1936/7 את הצעת ועדת פיל שהוקמה על-רקע הפוגרומים וההתנכלויות ליהודים והציעה חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית. הם קיבלו את מבוקשם ב-1939 .

המאמר אינו כולל את מספר הנרצחים היהודים בין נובמבר 1947 עד לסיום מלחמת העצמאות.