|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
80 שנה לפרסום ההמלצות המהפכניות של ועדת פיל
|
הוועדה המלכותית ("ועדת פיל") וועדת וודהד גזלו את הנגב מהיהודים ● המדינה הערבית שתשתרע על פני שלושה רבעים משטח ארץ ישראל ותכלול את ההר, מרחבי הנגב, והערבה עד ים סוף. המדינה היהודית תקום על פני שטח של פחות מ-20 אחוז משטח ארץ ישראל ותכלול לפי התוכנית את אזור מישור החוף מגדרה צפונה, העמקים ומרבית הגליל העליון
|
|
שתי מדינות [צילום: אנטוניו זאטה]
|
|
|
|
|
בעוד חודשים ספורים ימלאו 80 שנה לפרסום המלצות הוועדה המלכותית הבריטית (ועדת פיל) לגבי הסכסוך היהודי-ערבי. ההמלצות היו מהפכניות בהשוואה לועדות החקירה שקדמו לה והיא הציעה, לראשונה, לחלק את ארץ ישראל לשלוש ישויות: מדינה ערבית גדולה, מדינה יהודית קטנה ומובלעת בריטית.
פרסום המלצות הוועדה המלכותית
הוועדה המלכותית הציעה ביוני 1937 לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות: המדינה הערבית שתשתרע על פני שלושה רבעים משטח ארץ ישראל ותכלול את ההר, מרחבי הנגב, והערבה עד ים סוף. המדינה היהודית תקום על פני שטח של פחות מ-20 אחוז משטח ארץ ישראל ותכלול לפי התוכנית את אזור מישור החוף מגדרה צפונה, העמקים ומרבית הגליל העליון. למרות שהמנדט עמד בפני סיום, הציעו חבריה להשאיר "מובלעת בריטית" שתפריד בין המדינות. המובלעת הבריטית אמורה הייתה לכלול את ירושלים, הדרך לשדה התעופה לוד כולל מסדרון צר עד נמל יפו.
הוועדה נגד תופעת "הנישול הקרקעי"
לורד פיל וחבריו "קנו" את טענת הערבים כי היהודים מנשלים "איכרים ערביים" מאדמתם והשמיעה ביקורת קשה כלפי העובדה שחוק הקרקעות העות'מאני הישן עדיין משמש כחוק הקרקע המרכזי, מקשה על איתור קרקעות המדינה, ומרחיב את "תופעת הנישול". לדעתה, כל התקנות שהוספו על-ידי פקידי המנדט לחוק הקרקע רק סיבכו את רישומה בטאבו ואת המסחר בה. הוועדה הציעה שיטה משלה על-מנת לקדם את הסקר הקדאסטרי ואת המיפוי הקרקעי בארץ-ישראל. הוועדה קבעה כי לפני המשך ההתיישבות בארץ ישראל יש לסיים את הרישום הקרקעי - נוהל העלול להמשך שנים רבות ויעצור את העלייה לארץ. חבריה הנכבדים מתחו ביקורת נוקבת על מחדלי ממשלת המנדט, שאפשרה את חדירת ההתיישבות היהודית לנגב הצפוני ולאזור באר שבע (מדובר בעיקר ברכישת קרקעות על-ידי "הכשרת היישוב" והקק"ל). במהלך מסע הרכישות נעשו מספר ניסיונות התיישבות כמו למשל ברוחמה, ליד ערד, סמוך לעזה ומצפון לבאר שבע. בפועל. הוציאה הוועדה את מחוז באר שבע מההסדרה החדשה של הקרקע בהנחה שהיהודים לא יתיישבו שם. מבחינתם - כבר בשלב זה, אין אדמת ארץ ישראל יכולה לכלכל גידול נוסף באוכלוסייה, קביעה שהרתיחה את המוסדות הלאומיים ובעיקר את אנשי הקק"ל האמונים על ההתיישבות החקלאית.
|
|
מסקנות ועדת פיל לגבי הדרום והנגב
|
|
|
בתום הניסיון ועל אף הכישלון באגירת המים, נקבע שעדיף להמשיך בניסיונות הסכירה ויש להפסיק את מאמצי הקידוח
|
| ▪ ▪ ▪ |
לוועדה הוגש תזכיר מנדטורי המפרט את פעילות הנציב העליון א' ווקופ בנגב ובמרכזה - מאמץ כספי-טכני למציאת מקורות מים. חלק מהקידוחים כך עולה מהדוח הופסקו עקב מליחות גבוהה במים. בדוח הוזכר אף הניסוי שנערך בבאר שבע בשנת 1933, שנועד לסכור מי שיטפונות ולהשקות שטח חקלאי- ניסיוני בן 200 הקטאר.
בתום הניסיון ועל אף הכישלון באגירת המים, נקבע שעדיף להמשיך בניסיונות הסכירה ויש להפסיק את מאמצי הקידוח. בתזכירו האשים הנציב העליון את מחדליה של הסוכנות היהודית בגיוס כספים ובהקמת חקלאות בנגב ומשום כך, בעיקר מסיבות תקציביות, ממשלת המנדט תפסיק את חיפושי המים בעומק הקרקע גם לאור העובדה "שהנגב חסר חשיבות מבחינה חקלאית-כלכלית" והסיכוי להתיישבות יהודית בו, כולל העובדה שכמות המשקעים באזור לא עולה על 180 מ"מ לשנה, הוא אפסי.
|
|
|
נמל חיפה - ליהודים [צילום: איתמר לוין]
|
|
|
|
בחפשה את האיזון הציעו חבריה שהערבים יתירו ליהודים להוביל סחורות לעקבה ומשם למזרח הרחוק והיהודים יתירו לערבים לייצא דרך נמל חיפה
|
| ▪ ▪ ▪ |
הוועדה המלכותית נזהרה לפגוע בזכויות הקרקעיות של הבדואים ("איכרי הנגב") והמליצה שהגבול בין שתי המדינות העתידות יחצה את הנגב. גם אם כמה שיח'ים מכרו קרקע ליהודים ופגעו מבלי משים בבני שבטם - אין זה אומר כי הבית היהודי הלאומי רשאי ויכול להתרחב לעבר באר שבע והנגב באמצעות רכישות קרקע בלתי מבוקרות. הוועדה נשענה על "קו ההתיישבות הדרומית" שהבריטים עיצבו בשנות העשרים: קו היוצא מחאן-יוניס ועובר דרך הכפרים קופח'ה, מוחארקה, הוג' ומסתיים בכפרים דויימה ודהריה השוכנים בדרום הר-חברון. מכאן, ששטחי המדינה היהודית הקטנה היו אמורים להשתרע צפונה מקו זה, והשטחים שמדרום לו ימסרו למדינה הערבית. בהתריעה כנגד הגירה יהודית חקלאית לאזור באר שבע קבעה הוועדה: "נדמה לנו כי הצעדים הראשונים שיש ללכת בהם הם לברר את עמדתם ומשאלותיהם של השיח'ים אשר לשבטים השונים, את הזכויות אשר נהנים מהן השבטים ואת יחסם להמרת חיי הנדודים בחיי יישוב קבע. חפזון היה גורם ביצירת מהומות בפלשתינה וכל תועלת לא תצמח מהכנסת עולים יהודים לבאר-שבע, כל זמן שאין לממשלה הביטחון שיקבלו שם את פניהם בידידות". ועדת פיל המליצה שעזה ויפו ישמשו כערי נמל של המדינה הערבית, כך גם נמל עקבה. בחפשה את האיזון הציעו חבריה שהערבים יתירו ליהודים להוביל סחורות לעקבה ומשם למזרח הרחוק והיהודים יתירו לערבים לייצא דרך נמל חיפה. על-מנת לממש תוכנית זו יש להשאיר "מובלעת בריטית" לא רק בין תל אביב לירושלים אלא גם בעקבה, אשר בתחומה יבנה הנמל המודרני בים סוף וישמש נמל יצוא מינראלים וחומרי כרייה ותעשיה שיופקו באזור ים המלח ודרום הארץ.
|
|
צרכים אסטרטגים של בריטניה
|
|
|
משרד המלחמה בלונדון שלחו נציגים שהדגישו בפני הועדה את חשיבות מרבצי התעשייה בים-המלח למשק המלחמה הבריטי
|
| ▪ ▪ ▪ |
הוועדה חיזקה את דעת אלה בלונדון שדרשו להחזיק בנגב בשל הצרכים האסטרטגיים של האימפריה בחלק זה של העולם. ואם לא להחזיק בו בפועל עליו להיות בהשפעה בריטית ישירה. ראש המטה האימפריאלי טען בפני חברי ועדת פיל כי הנגב חשוב לבריטים כשטח חיץ בין תעלת סואץ לבין כוחות עוינים בצפון ואת הצורך להחזיק בנמל מים עמוקים בעקבה כמוצא אלטרנטיבי לתעלת סואץ הנמצאת על הציר המרכזי להודו.
הוא הסכים שנמל עקבה ינוהל בידי הערבים אך יועמד בפיקוח בריטי. השטח שמדרום לירושלים עד הערבה ודרומה, יועמד כליל לרשות הערבים עקב האינטרסים שיש לבריטניה בעולם הערבי (רמז לירדן וסעודיה). משרד המלחמה בלונדון שלחו נציגים שהדגישו בפני הוועדה את חשיבות מרבצי התעשיה בים-המלח למשק המלחמה הבריטי ואת חשיבתו האסטרטגית של הנגב כשטח הערכות לקראת התקפה אפשרית על תעלת סואץ ומתקניה. במקרה של חסימת מעברים יבשתיים בעת מלחמה כוללת, הסבירו במשרד המלחמה, יהווה הנגב גשר אלטרנטיבי לכוחותיה של בריטניה בין ים-סוף לים-התיכון.
|
|
תגובות להמלצות הוועדה המלכותית
|
|
|
הוחלט על הקמת ועדה נוספת, חדשה, בראשות ג'ון וודהד אשר תבחן דרכים ליישום המלצותיה של הוועדה המלכותית
|
| ▪ ▪ ▪ |
תגובות בבריטניה: הראשון שהתנגד לתוכנית "ועדת פיל" היה משרד החוץ שם התחשבו ראשיו במחאותיהן של ארצות ערב השכנות שראו עצמן נפגעות מהתוכנית. פקידי משרד החוץ חששו מהתלקחות אנטי-בריטית גדולה שתאחוז במזרח התיכון כולו.
ראשי המשרד התנגדו גם באופן מהותי להצעת החלוקה של פיל בטענה שהנגב דרוש לאימפריה קודם כל בשל חשיבותו הצבאית ואין לאפשר ליהודים לחדור לתוכו. יחד עם משרדים אחרים ודעת קהל שראתה בתוכנית "ויתור" ליהודים על חשבון הערבים והעלולה להגביר את תופעת הנישול (שלא הייתה קיימת כלל אלא בדמיונם של המדינאים בלונדון), הצליח המשרד לעצור את צעדי הביצוע ליישום התוכנית כפי שהיא ובדרך בריטית אופיינית שהופעלה כבר בעבר בשאלת ארץ-ישראל, הוחלט על הקמת ועדה נוספת, חדשה, בראשות ג'ון וודהד אשר תבחן דרכים ליישום המלצותיה של הוועדה המלכותית כולל הצגת כיווני חשיבה חדשים שלא עלו כלל בתוכנית פיל. ניתן לומר אם כן שמינויה של ועדת וודהד בישר את נסיגתה של בריטניה מתוכנית החלוקה.
|
|
תגובות יישוביות בארץ ישראל
|
|
|
|
מעבר לרפיח [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
על אף שמחיר העלייה על קרקעות הוג' ובאר שבע יהיה יקר מאוד - 12 אלף לא"י - המוסדות מוכנים לקחת על עצמם אתגר זה
|
| ▪ ▪ ▪ |
מיד לאחר פרסום המלצות ועדת פיל הועלו על הקרקע שני יישובים חדשים, כפר מנחם (1937) ושבועיים לאחר מכן קיבוץ חפץ חיים. מטרת העלאתם הייתה לאותת לבריטים על אילך שטחים לא יוותרו היהודים בשום מקרה וזאת תוך ניצול תקופת ביניים בין קבלת המלצות פיל לבין הקמת ועת וודהד, הליך שאמור היה לקחת חודשים רבים.
במכתבם של יוסף ויץ ראש מחלקת הקרקעות בקק"ל ויעקב טהון ראש "הכשרת היישוב" כי על-אף שמחיר העלייה על קרקעות הוג' ובאר שבע יהיה יקר מאוד - 12 אלף לא"י - המוסדות מוכנים לקחת על עצמם אתגר זה. בנוסף יזמה הקק"ל בשיתוף עם ההסתדרות הכללית תוכנית להקמת עיר עברית לצידה של באר-שבע הערבית שתשמש מנוף להמשך התיישבות דרומה לערבה.
ויץ הציע להעביר כמה אלפי בדואים בסיוע ממשלת המנדט מהנגב הצפוני לאזור עזה-רפיח ולהושיב בקרקעות שיתפנו יהודים העולים ארצה. ויץ קבע כי באזור עזה נרכשו עד עתה כ-20 אלף דונם ועוד כ-40 אלף בשלבי קנייה כך שניתן יהיה ליישב שם גם יהודים וגם ערבים.
|
|
|
קרקע בנגב [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
בסוכנות היהודית לא ראו בעין יפה את ההתלהבות לרכישת קרקע בנגב
|
| ▪ ▪ ▪ |
מפאת החשש שתוכנית "ועדת פיל" תקטע את ההתיישבות בנגב החליטו מ' אוסישקין יו"ר הקק"ל וד' בן-גוריון יו"ר הסוכנות היהודית לרכוש מיידית מידי משה סמילנסקי מרחובות, רוכש קרקעות הנגב, כ - 3000 דונם בנגב הצפוני ולתקוע שם טריז יישובי-מדיני.
ויץ הציע לרכוש גוש קרקע נוסף בסמוך לעירק אל-מנשייה כדי לקבוע גם שם עובדה התיישבותית שתקשה על מסירתו של האזור לערבים. בסוכנות היהודית לא ראו בעין יפה את ההתלהבות לרכישת קרקע בנגב שאחזה בקק"ל ועצרו את המהלך מסיבות תקציביות ומתוך חשש לעימות עם השלטונות.
כוונתה של בריטניה לסגת מתוכנית פיל האיצה את מהלכי הרכישה בנגב. מעתה נרכשו קרקעות גם בלא ערך חקלאי וגם ללא רישומן בטאבו. עם זאת, עד שנת 1938, למרות ההצהרות של הקק"ל בדבר רכישה מהירה של קרקע בנגב - לא השקיעה הקרן אלא 10% מתקציבה לכיבוש הקרקע ונצברו בידה באותה עת רק 30 אחוז מקרקעות ארץ ישראל.
|
|
|
דיון לעומק [צילום: קובי גדעון/פלאש 90]
|
|
|
|
הועדה לא דנה לעומק במאות המסמכים שהוגשו לה על ידי הסוכנות היהודית
|
| ▪ ▪ ▪ |
ממסקנות ועדת וודהד שנתמנתה בינואר 1938, ניתן להבין את כוונותיה האמיתיות של בריטניה באזור. בדיעבד ברור היום שהוועדה מונתה כדי לדחות את המלצותיה של ועדת פיל והוועדה הצליחה בכך מעל המשוער. ואכן, בנובמבר 1938 הודיעה הממשלה בלונדון כי היא מסתלקת מתוכנית הוועדה המלכותית.
נבחן את המלצותיה לגבי הנגב היכולות להעיד על האינטרס הבריטי באזור. ראש לכל, וודהאד לא קיבל את חלוקת הקרקע בנגב לשתי המדינות ואף לא האמין כי יש סיכוי כלכלי-חקלאי להתיישבות יהודית בנגב. חברי ועדתו טענו כי אין סיכוי סביר להקמת שתי מדינות שכל אחת תעמוד ברשות עצמה, לא נמצא עדיין פתרון הולם לפינוי אוכלוסין מרצון, וכן לא נמצאה שיטה מניחה את הדעת לחילופי שטחים.
הגבולות המדיניים בין שתי הישויות לדעת הוועדה החדשה אינם סבירים ומשום כך הציע וודהד שלוש חלופות: שתיים מהן ביקשו למסור את הנגב כולו בידי הערבים תוך פיקוח בריטי ואחת מהן הציעה להשאיר את הנגב בשליטה בריטית ישירה (טריטוריה מנדטורית) ובכך להשאיר בידי הצבא את עקבה על הנמל שבה, את מסילת הברזל לרפיח ואת חופו הדרומי של ים-המלח. הוועדה לא דנה לעומק במאות המסמכים שהוגשו לה על-ידי הסוכנות היהודית ולא שוכנעה שקיימים מאגרי מים תת-קרקעיים גדולים תחת קרקעות הנגב הצפוני. כך גם פסלו חברי ועדת וודהד את אזור באר שבע כשטח התיישבות עתידי בטענה של מחסור במים לחקלאות.
|
|
|
בעלות בדואית ברורה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
הוועדה חששה מזעם הערבים על ניסיונות החדירה של היהודים באזור באר שבע ולכן קבעה וודהד שליהודים יותר בצורה מצומצמת ביותר, להמשיך בסקרים בליווי מומחים בינלאומיים
|
| ▪ ▪ ▪ |
הוועדה החדשה הניחה כי הבדואים ותושבי מישור חוף עזה על כפריה ועריה, יעדיפו בסופו של דבר להסתפח למדינה היהודית אך אם יעדיפו הבדואים שלטון עצמי בנגב אזי יש להכליל את העיר רפיח על תושביה בתחומי הנגב המנדטורי ולא למסרה למדינה ערבית.
בדרך זו יישמר מעמדם המיוחד של הבדואים באזור יובטח להם מוצא ישיר לים דרך נמל רפיח, והם יזכו גם לקשר ישיר למסילת הברזל הקיימת למצריים. לכאורה ביקשה וודהד לחזק את "החבל הבדואי" אך לאמתו של דבר דאגה לשמר את השליטה הבריטית ברפיח, שהייתה מרכז צבאי-אסטרטגי ונקודת קשר מרכזית לכוחות הצבא הבריטי ששהו במצרים.
עובדה היא שחבריה הציעו להזיז את גבול המדינה הערבית לדרום-מזרח ובכך לאפשר שליטה בריטית על תנועת הרכבת דרומה. כדי להקל על הערבים להסכים לשליטה בריטית בנגב, הציעה הוועדה לתת לבדואים עדיפות בקרקע ובעיבוד בנגב הצפוני והמערבי ואילו ליהודים יתאפשר, בעתיד, לאחר בדיקות וסקרים לעבד אזורים מסוימים בערבה. הכוונה הייתה למתוח קו המקביל לקו ה–200 מ"מ בשנה (עוג'ה אל חפיר-ביר עסלוג'- כורנוב) שצפונו יהיה בידי הבדואים ומדרומו בשטחים שאינם מעובדים ואין בהם בעלות בדואית ברורה, יותר ליהודים לעסוק בניסיונות חקלאיים.
הוועדה חששה מזעם הערבים על ניסיונות החדירה של היהודים באזור באר שבע ולכן קבעה וודהד שליהודים יותר בצורה מצומצמת ביותר, להמשיך בסקרים (לא ברכישת קרקע) בליווי מומחים בינלאומיים. רוב חברי הוועדה הדגישו כי אין בידי הערבים המשאבים הכספיים והיכולת החקלאית ליישב את דרום הנגב ולכן על שטח זה להישאר בתחומי השליטה המנדטורית הבריטית שרק היא תוכל לפתח אזור זה לטובת שני הצדדים.
|
|
מהלך מנדטורי ותגובה ציונית
|
|
|
|
במהירות [צילום: זולטן קלוגר/לע"מ]
|
|
|
|
תשובה לחוקים המגבילים של לונדון נולדה בירושלים תגובה ציונית-יישובית: רכישה מהירה של קרקע, גם בדרכי עורמה
|
| ▪ ▪ ▪ |
שנת 1937 הייתה שנת תפנית בהקשר של ארץ ישראל ושטחי ההתיישבות בה. פעם ראשונה, הוצע על-ידי ועדה בריטית רשמית, להקים מדינה יהודית עצמאית (קטנה) בארץ ישראל בצד מדינה ערבית גדולה ומובלעות בריטיות.
ראשי השלטון בלונדון נחרדו מאפשרות זאת שעלולה הייתה לקומם את העולם הערבי והמוסלמי כנגדם ולכן הזדרזה הממשלה ומינתה ועדה חדשה, וועדת וודהד שתפקידה היה למחוק את המלצות "ועדת פיל" ולשמור על האינטרס הבריטי בנגב. סופו של מהלך זה היה "הספר הלבן" של שנת 1939 ו"חוק הקרקעות" משנת 1940 שאסרו לחלוטין את המשך רכישת קרקע וההתיישבות בנגב.
כתשובה לחוקים המגבילים של לונדון נולדה בירושלים תגובה ציונית-יישובית: רכישה מהירה של קרקע, גם בדרכי עורמה; העלאת יישובים חדשים במהירות ובסגנון חומה ומגדל (כפר מנחם, חפץ חיים ונגבה 1937-1939); העלאת יישובים בנגב המערבי, בין השנים 1941 – 1944 וביניהם קיבוץ דורות, גל און, גת, גברעם, ניר עם, יד מרדכי ובארות יצחק.
סופו של מהלך התגובה הציונית להמלצות הוועדה המלכותית וביטולן על-ידי ועדת וודהד היה בשנת 1943 עת עת הוקמו "שלושת המצפים" בשטחים אותם ייעדו הבריטים לערבים: גבולות רביבים ובית אשל. במהלכים אלה ביקשה הסוכנות היהודית להוכיח כי היא אינה מוכנה לוותר לעולם על הנגב.
|
|
|
לעיון נוסף
בן-גוריון ד', זיכרונות, יומן, ירושלים 1937-1939.
דוח ועדת וודהד, (אנגלית), לונדון 1938.
הוועדה המלכותית, ועדת החקירה הארץ ישראלית המשותפת, ירושלים 1937.
ויץ י', יומני, א' וב', תל אביב 1937 - 1938.
פורת ח', מישימון לארץ נושבת, ירושלים 1996.
קצבורג נ', "העשור השני למנדט", בתוך תולדות היישוב היהודי בא"י, ירושלים תשנ"ד.
|
|
| תאריך:
|
22/12/2016
|
|
|
עודכן:
|
22/12/2016
|
|
חנינא פורת
|
|
80 שנה לפרסום ההמלצות המהפכניות של ועדת פיל
|
|
|
"נקמַת דם ילד קטן - עוד לא ברא השׂטן", כך שורר המשורר הלאומי ח"נ ביאליק. בשנה האחרונה המַראות המגיעים מסוריה מצמררים כל אזרח בעולם. העולם התרגל לעמוד מנגד, ואנו כמדינה למודת היסטוריה כאובה, חייבים להשמיע קול ולתבוע מן האומות המאוחדות להפסיק את מחול הדמים.
|
|
|
|
|
ההיסטוריונים והארכיאולוגים חלוקים בדעותיהם לגבי היקף ההגליות של אשור מממלכת ישראל והיקף ההגליות של אשור ובבל מממלכת יהודה. המחלוקת היא לגבי השאלה אם הארץ התרוקנה מתושביה הישראלים והיהודים.
|
|
|
|
|
את פרוס השנה האזרחית החדשה יחגגו, כמו תמיד, רבים מהישראלים החילונים, אלא שבהבדל מהשנים שחלפו, מסתמן הפעם חידוש מעניין, כאשר לא מעטים מקירבם יחגגו, לראשונה, מלבד הסילבסטר, גם את הכריסמס עצמו - הלא הוא חג המולד הנוצרי.
|
|
|
|
|
הגדרת הספר כטרילוגיה היא הגדרה שאותה מבטאת המחברת באחת השורות שבהקדמתה לספר, ואני מחרה מחזיק אחריה. אלא שעם זאת אלה הם רומנים של התרחשות ומובן לנו, קוראים כמונו מדוע לא התעכבה המחברת, ככלל, על תחילתם של הדברים ועל סופם אלא הביאה לפנינו התרחשויות שקורות כמו כאן ועכשיו, מתוך הנחת היסוד כי הדברים ברורים לנו. אך כאן מובאים פרטים שהיא רוקמת לתוך הסיפורים המקראיים ומעניקה במה חופשית לדמויותיה כדי שתאמרנה את רחשיהן, תפרושנה את מועקותיהן - דברים שכותבי התנ"ך, אני שוב אומר, בהיותם חלק מאותו עולם ישן של גברים, כך או כך לא התייחסו לקיום ההיסטורי שלהן.
|
|
|
|
|
אחד מהמצבים הקשים ביותר לכל אחד מאיתנו הוא לעמוד תחת ביקורת נוקבת. הביקורת יכולה להגיע מצד כל מיני גורמים - מצד האנשים הקרובים ביותר אלינו כמו ההורים או בני הזוג וגם הבוס בעבודה, חברים קרובים או אפילו סתם אנשים ברחוב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רון בריימן
האשמת נתניהו כאילו הוא זה שמונע עסקה, היא עלילה מרושעת המופצת על-ידי מתנגדי נתניהו אשר שכחו מי האויב  אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
ביידן מחצין אינטליגנציה רגשית גדולה (אביגיל..), אך בגלל מחדלו גואה במשמרתו האנטישמיות בקמפוסים כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
|
|
|
|
|
חיים רמון
רוב הפרשנים הצבאיים תומכים עתה בתוכנית המטכ"ל להיכנס לרפיח, להרוג כמה מאות מחבלים ואז לצאת ממנה, אפילו שדרך פעולה זו כבר נכשלה כישלון חרוץ בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
