הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   אקדמיה/חינוך  היסטוריה 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון + / תגיות מחלקה ראשונה
אישים פירמות מגשרים
מוסדות אתרים מושגים
אדריכלים בנקאות/השקעות יועצים
רופאים חברות ביטוח רואי חשבון
שמאים חברות ציבוריות רשויות
עיתונאים ביה"מש/שופטים עורכי דין
אלי שרביט [צילום: דובר צה"ל]
צבא ובטחון
אלי שרביט (נולד: 13 באוקטובר 1966), איש צבא ישראלי.
עמוס ידלין [צילום: פלאש 90]
צבא ובטחון
עמוס ידלין (נולד: 20 בנובמבר 1951), איש צבא וחוקר ישראלי.
גדעון שפר [צילום: יחסי ציבור]
איש ציבור
גדעון שפר (נולד: 1948), אלוף במיל., מנהל ואיש ציבור ישראלי.
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
רצון הבוחרים
22/04/2019   |   זוהר בן-אשר
 
 
 
ערביי ישראל ובחירות 2019
22/04/2019   |   רפי לאופרט
 
 
 
ריכוז העושר אינו דמוקרטי
22/04/2019   |   איתמר לוין
 
 
 
המרד העירוני הראשון
22/04/2019   |   ציפי לוין
 
 
 
האביב הגיע
22/04/2019   |   יפעת גדות
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
פייק היסטורי סטורי?
ח"כ הרצוג. "בוז'י בחור לוגי" [צילום: יח"צ]

הדוקטורט נולד בעקבות החיפוש אחר בני הדודים
ד"ר אמונה נחמני–גפני עשתה את הדוקטורט שלה (בהנחיית פרופ' דן מכמן, לשעבר ההיסטוריון הראשי של 'יד ושם' וכיום ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה במוסד זה) בנושא הוצאת ילדים יהודים מנוצרים, בשנים הראשונות שלאחר המלחמה.

מאחורי מידע יבשושי זה מסתתרת דרמה משפחתית של ממש. נחמני-גפני (68), נשואה, אם לשלושה בנים ותושבת המושבה יקנעם שבעמק יזרעאל, למדה אמנות ועסקה שנים רבות לפרנסתה כמרצה בתחום זה במכללת 'אורנים'. היא מספרת כי תמיד ידעה, שדודה שלה הפקידה את ילדיה התאומים, בזמן השואה, אצל כפריים מקומיים. הדודה נספתה ולקרובי משפחתה לא נודע דבר על גורל אותם ילדים. "בשנות ה-80", ממשיכה נחמני-גפני, "הפולנים החלו להתיר לאנשים מהמערב לבקר בארצם. אימא שלי נסעה לשם לבדה, ולאחר מכן לעוד מסע יחד איתי, כדי לנסות להתחקות אחר בני הדודים שלי. המסעות הללו לא הניבו כל תוצאה".

זמן קצר לאחר חזרתה מפולין, יצאה נחמני-גפני לשנת שבתון והחליטה, בעקבות חוויות המסע, ללמוד לימודי העשרה בהיסטוריה. "מהר מאוד הבנתי שזה התחום שאני רוצה להעמיק בו", היא מוסיפה. "וכך במשך כ-15 שנים, במקביל לעבודתי כמרצה לאמנות ב'אורנים', למדתי לימודי היסטוריה לתואר ראשון ושני באוניברסיטת חיפה ותואר שלישי באוניברסיטת בר-אילן. היה ברור לי שכשאעשה את הדוקטורט, הוא יתמקד בנושא חילוץ הילדים היהודים, שמצאו מקלט אצל הנוצרים בשנות המלחמה. עד לדוקטורט שלי, איש לא חקר את זה באקדמיה. בכל שנות לימודי התארים הראשונים התפללתי שאיש לא 'יגנוב' לי את נושא שלי. לשמחתי תפילותיי נענו".

את הדוקטורט שלה היא החלה ב-93' וסיימה ב-2000. מאז היא חוקרת וכותבת מאמרים שונים בתחום מרתק זה. בין היתר היא כתבה מאמר על חייל יהודי מצבא ליטא, שהיה, ככל הנראה, ראשון מחפשי הילדים היהודים לאחר המלחמה. בימים אלה היא שוקדת על קורותיהם של ילדים יהודים – ביניהם גם כבני 6-7 – ששוטטו לבדם בתקופת המלחמה ברחבי פולין, עד שחלקם חברו חזרה לעם היהודי.

עשרות שנים מסופר סיפור היסטורי על הרב הראשי הרצוג, שאיתר לאחר השואה, ילדים יהודים במנזרים, בדרך מקורית: בכל מנזר הוא קרא בפני ילדי המקום את קריאת 'שמע ישראל'. למשמע קריאה זו פרצו ילדים רבים בזעקות שבר: 'טאטע', 'מאמע' (אבא, אמא) גם במגזר החרדי עובר הסיפור מדור לדור, אלא שבמרכזו עומד הרב יוסף כהנמן, שהיה ראש ישיבת פוניבז' כעת קובעת חוקרת השואה, ד"ר אמונה נחמני-גפני, שמדובר במיתוס

>
>
>
>
▪  ▪  ▪
לאחרונה צפיתי ביו-טיוב בקליפ 'שמע ישראל' של יעקב שוואקי. בפתיח שלו נכתבו השורות הבאות: "מסופר על הרב יוסף כהנמן (שהיה מייסד וראש ישיבת פוניבז' בארץ; ד"ח), שעסק רבות בגילוי ילדים יהודים שנמסרו בזמן השואה, להשגחה אצל נוכרים, ע"י הוריהם.

"באחד הימים הוא הגיע למנזר גדול, שנודע לו כי בין ילדיו מספר גדול של יהודים. ראש המנזר קיבל אותו בעוינות גלויה. כששמע את מטרתו אמר: 'אני מקצה לך חמש דקות בלבד להיכנס ולאתר בין כל הילדים השוהים פה את היהודים שבהם'.

"הרב כהנמן נדהם. הרי חמש דקות הן זמן פחות ממגוחך, אבל מחוסר ברירה הסכים. בערב, לפני השינה, הוא נכנס לאולם ובו עשרות ילדים, הגביה את קולו וצעק: 'שמע ישראל!'
"והנה החלו בוקעים קולות רבים מפינות שונות באולם: 'טאטע', 'מאמע' (אבא, אמא)".

שורות הפתיחה של הקליפ עוררו בי תמיהה גדולה. מאז ימי נעוריי, התקופה בה התחלתי לחפור בנושא השואה, אני מכיר את הסיפור הזה, אלא שתמיד הוא היה בהקשר של הרב הראשי של ארץ ישראל באותה תקופה, הרב יצחק הרצוג. זאת ועוד: גם במסגרת עבודתי העיתונאית רבת השנים, ראיינתי כמה וכמה אנשי מקצוע בתחום השואה. לפחות בשני מקרים שכאלה, כך זכור לי כיום, העלו אנשי המקצוע את סיפורו של הרב הרצוג וקריאות 'שמע ישראל' שלו במנזרים. שיטוט מהיר בגוגל מלמד שגם מכללות להכשרת מורים לא מדלגות על תיעוד היסטורי זה.

בחומר שהנפיקה 'מכללת הרצוג' (כמה סימבולי..) כתוב: "הרצוג היה נכנס לפנימיות של מנזרים באישון לילה, עומד באמצע החדר וצועק 'שמע ישראל'. אותם ילדים, שקמו ממיטותיהם והחלו לצעוק 'מאמע-מאמע', היו ללא ספק מבני עמנו..."

בימי חול המועד האחרונים - בין ובזמן הטיולים - ניסיתי לברר, מי מבין שני הרבנים אכן ביצע את החילוץ המדהים הזה מהמגרש הביתי של הנוצרים. בסופו של יום, הגעתי לחוקרת שואה - שאם היא אכן צודקת בקביעתה ההיסטורית - אזי המסקנה שלה יכולה לשמש אב-טיפוס ודוגמה לכותרת: איך נולד מיתוס היסטורי, שאין לו שום ביסוס.

"זה סיפור יפה שתפס אחיזה"

בערך 'יצחק אייזק הלוי הרצוג' בוויקיפדיה כתוב: "בשנת 1946 יצא למסע ברחבי אירופה כדי לשכנע את ניצולי השואה לעלות לארץ ישראל. במהלך המסע נפגש עם מדינאים שונים ועם האפיפיור פיוס ה-12, ממנו ביקש להחזיר לחיק היהדות את הילדים היהודים מהמנזרים שבהם הוסתרו כדי להציל את חייהם, אך נענה בכתף קרה. עקב כך פעל באופן אישי וכיתת רגליו ממנזר למנזר, כדי להוציא את הילדים היהודים מן המנזרים".

הערת שוליים (מספר 7) המסומנת בסוף פסקה זו שולחת, את המתעניין לאסמכתא לדברים אלה, לכתבה שכתב "ש.ע" ב'מעריב' באפריל 1964 (18 שנה לאחר מסעו זה של הרב הרצוג לאירופה).
אלא שמי שקורא את הרשימה של ש"ע לומד בהרחבה על פגישותיו של הרב הראשי עם האפיפיור, עם מדינאים ועם מפקדי צבא. לשני דברים אין זכר באותה כתבה: לכך שהוא אכן כיתת את רגליו בין מנזרים שונים, וגם, כפועל יוצא מכך, לסיפור קריאת 'שמע ישראל' שלו.

גם בערך 'יוסף שלמה כהנמן' בוויקיפדיה אין כל אִזכור לפעילות של הרב כהנמן לאחר השואה, להצלת ילדים יהודים ששהו במנזרים.
בין חוקרי השואה שהטרדתי בימי החג, כאילו אין באותה שעה פסטיבל מחולות עמים בכרמיאל, הייתה גם ד"ר אמונה נחמני-גפני, שעשתה את הדוקטורט שלה בנושא הוצאת ילדים יהודים מנוצרים, בפולין, בשנים הראשונות שלאחר המלחמה (ראו מסגרת צד).

"דבר אחד ברור לי לחלוטין", אמרה לנו ד"ר נחמני-גפני, "לא הרב הרצוג ולא הרב כהנמן הלכו אישית למנזרים ובקריאות 'שמע ישראל' אִתרו ילדים יהודים. זה סיפור מאוד יפה, שתפס לו אחיזה עם השנים, אבל הוא לא יכול היה לקרות, וכל זאת מבלי לגרוע מפעילותו הדרמטית של הרב הרצוג למען ילדים ניצולי שואה".

וכאן מונה נחמני-גפני את הסיבות שלדעתה מיתוס זה כלל לא יכול היה להתרחש: "לפני הכל אם תעשה חשבון פשוט, תראה שלא יכול היה להיות מדובר בילדים. הרב הרצוג הגיע לאירופה לטובת מטרה זו בשנת 46'. לצורך התרחיש בוא נאמר שהוא נכנס למנזר וקרא קריאת 'שמע ישראל'. אלה שהיו מסוגלים לזכור את התפילה הזו – לאחר שלא התפללו אותה כבר 7-8 שנים - היו צריכים להיות לפחות בני 4-5 כשפרצה המלחמה. כלומר בשנת 1946, בעת מסע הרצוג, הם היו כבר בני 12-13. מי שהיה פחות מהגיל הזה – התפילה הזו לא אמרה לו כלום. אני לא אומרת שלא היו נערים יהודים במנזרים, אבל הסיפור על ילדים שצועקים 'טאטע, מאמע' בעקבות קריאות 'שמע ישראל' צריך לקבל את הפרופורציות הנכונות, גם מההיבט של, באלו גילאים זה היה יכול להיות".

בנוסף, אומרת נחמני-גפני: "תבדוק באיזה גיל היו הרבנים הרצוג וכהנמן בשנת 46'. אני לא זוכרת בדיוק, אבל בטוח שהם לא היו צעירים. לא הגיוני שהם, בגילם, עברו במסע ממנזר למנזר".

בדיקה נוספת בוויקיפדיה מעלה את הנתון הבא: הרצוג וכהנמן היו באותה שכבת גיל - שניהם ילידי 1888. במילים אחרות, בשנה עליה אנחנו מדברים הם היו בני 58.

גם עדותו של הרב דוד סקולסקי, מנכ"ל 'גנזך קידוש השם' (המוסד החרדי המקביל ל'יד ושם'), שוללת את האפשרות שהרב כהנמן הסתובב בין מנזרים עם קריאות 'שמע ישראל', כסוג של נייר לקמוס לזיהוי ילדים יהודים.

"אתה תופס אותי באמצע חול המועד ואני לא בגנזך בימים אלה", אמר לי סקולסקי לפני מספר ימים, "ולכן כל מה שאני אומר הוא מהזיכרון. הסיפור הזה אכן מוכר לי, אבל לא מסתדר לי שהרב כהנמן הוא זה שעשה את זה. יכול להיות שעשה את זה לייבל זמוש". (אל דמותו ופועלו של לייבל זמוש נגיע בהמשך).

שעה קלה לאחר מכן התקשר סקולסקי והוסיף: "דיברתי עכשיו עם הרב אהרון סורסקי, שכתב את הביוגרפיה על הרב כהנמן, והוא אמר לי שהסיפור הזה, בהקשר של הרב כהנמן, הגיע גם לאוזניו, אך הוא לא מצא לזה שום סימוכין ולכן לא הביא זאת בספרו 'הרב מפוניבז'".

כישלון פגישת הרב הראשי והאפיפיור

ובחזרה לד"ר נחמני-גפני. "טיעון נוסף ששולל את האפשרות שהרב הרצוג עשה זאת הוא בשל מעמדו - הרב הראשי של ארץ ישראל", היא אומרת. "לא שזה לא מכבודו ללכת למנזרים להציל ילדים, אבל יותר הגיוני שהוא יפעיל את השפעתו למען הצלת הילדים בדרג שבו הוא אכן פעל: פגישה עם האפיפיור ועם אישים רמי מעלה אחרים. את ההליכה למנזרים או למקומות אחרים הוא יכול להשאיר לצעירים ממנו שאינם מפורסמים – אנשים שאין שום סיכוי שהאפיפיור או דיפלומטים בכירים ייענו לבקשות שלהם להיפגש איתם".

לא רק זאת אף זאת: עצם מעמדו כרב הראשי של ארץ ישראל אמור להביא תיעוד היסטורי בדמות כיסוי תקשורתי. "תביט", היא מוסיפה, "למסע של הרב הרצוג לאירופה היה כיסוי עיתונאי. אם הוא היה מסתובב במנזרים והיה קורא קריאות 'שמע ישראל', זה היה מקבל ביטוי בתקשורת העברית, והיהודית בכלל. אני לא מכירה תיעוד כזה".

וכפי שכבר הבאנו בתחילת הכתבה, גם האסמכתא העיתונאית שמביא ויקיפדיה לא נותנת כל אישוש לקביעה שהרב הרצוג "כיתת רגליו ממנזר למנזר, כדי להוציא את הילדים היהודים מן המנזרים", כפי שמתארת האנציקלופדיה האינטרנטית.

"צריך להבין שגם כניסת יהודים למנזרים, לחלץ ילדים שעברו הטבלה, זו בעיה מבחינת הדת הנוצרית", ממשיכה נחמני-גפני. "הטבלה לנצרות היא אחת משני הסקרמנטים (הצינורות להעברת החסד האלוהי למאמין הנוצרי; ד"ח) המרכזיים (בנוסף, יש עוד כמה סקרמנטים, אלא שהם בעלי עוצמה נמוכה יותר). ברגע שמישהו עבר הטבלה, הוא עשה מעשה בלתי הפיך. אי-אפשר להחזיר אותו בחזרה למה שהוא היה בעבר".

במהלך מסעו של הרב הרצוג לאירופה הוא נפגש, כאמור, במרץ 46' עם האפיפיור. הרצוג אמר לג'ובאני פאצ'לי, הלוא הוא פיוס ה-12: "יש לך מאות מיליונים של ילדים נוצרים, לנו נותרו מתי מעט. כעשרת אלפים ילדים של עמנו נמצאים אצלך. מדוע שלא תנחה את מאמינך לשחרר אותם?"

האפיפיור עטף את תשובתו במילים דיפלומטיות, אבל הוא לא ממש סייע לו בהגשמת משאלתו.

"האפיפיור לא יכול היה לקבל את בקשתו", אומרת נחמני-גפני. "אי-אפשר לבטל את ההטבלה. זה, כאמור, צעד בלתי הפיך. מצד שני, האורח שלו היה איש מרשים, שכל מי שנפגש איתו נשבה בכריזמה שלו. הוא היה משכיל, דוקטור, שולט בשפות, שולט בתרבות הכללית ובעל קסם אישי רב. כך שלמרות שהאפיפיור סירב לו, מתוך כבוד אליו הוא עשה זאת בדרך מתוחכמת".

בשורה התחתונה - סיפור 'שמע ישראל' לא היה ולא נברא?

"את זה אני לא יכולה לקבוע", נזהרת נחמני-גפני שלא לשחוט רפת שלמה של פרות קדושות. "היו הרבה אנשים אכפתיים, שפעלו אחרי השואה לאתר ילדים, שהוריהם הסתירו אותם אצל שכנים נוצרים, בתי יתומים או מנזרים. היה בחור בשם לייבל זמוש, שהלך לבתי מרזח וכטוב לבו במשקה, כביכול, היה מדבר בקול על כך ש'אנחנו הפראיירים של היהודים. שמרנו על הילדים שלהם בזמן המלחמה ועכשיו המלחמה הסתיימה ויהודים מחפשים את אותם ילדים ואנחנו לא מוסרים אותם וממשיכים להאכיל אותם'. ואז הוא עצר את שטף דיבורו, ופתאום מי שישב לידו אמר: 'כן, פיטר, השכן שלי, הוא אידיוט כזה, שעדיין מאכיל את הילד היהודי שנמצא אצלו כבר כמה שנים'. וכך לייבל זמוש היה מגיע אל אותו פיטר, לדוגמה.

"הייתה אישה בשם דבורה (מרישה) זילבר מלובלין, שהקימה בשוק המקומי דוכן לחלוקה חינמית של ממתקים לילדים. כשהיו מגיעים ילדים, היא דובבה אותם: אם הם מכירים ילדים מאומצים באזור? האם הם שמעו על כאלה שהגיעו לשכונה שלהם בזמן המלחמה, וכיוצ"ב. באמצעות דוכן זה היא הצילה 34 ילדים בתקופה קצרה, יחסית.

"כך שמאוד הגיוני שבתוך קשת היוזמות היצירתיות הללו, היה מי שגם חשב על הרעיון של 'שמע ישראל', אם כי כפי שכבר דיברנו על זה – ההברקה הזו יכולה הייתה לסייע רק באיתור נערים, ולא ילדים".

איך בעצם אנשי הדת הנוצרים אִפשרו להיכנס לתוך מנזרים לחפש יהודים? הרי אמרת שברגע שבוצעה הטבלה של אותם ילדים, זה מעשה בלתי הפיך. אם כך הם לא יכולים לחזור לחיק העם היהודי.

"זו שאלה נכונה והתשובה לכך היא שבנקודות הקצה, במנזרים השונים, נמצאים אנשים שונים. ואנשים שונים מתנהגים בצורה שונה. היו כמרים שאכן סירבו והיו כמרים, שהיו מוכנים לשתף פעולה. למה הם שיתפו פעולה? משום שהם היו אנושיים יותר. ואלה ששיתפו פעולה עם המחלצים מצאו פתרונות יצירתיים, בדיוק כמו שזה קורה גם בקרב אנשי דת בדתות אחרות. אחד הטיעונים של הכמרים המקלים היה, שהטבלה כמו שעברו ילדי היהודים - שלא נעשתה מהכרה ובשלות ונכונות אישית - אינה הטבלה של ממש וממילא לא נעשה כאן דבר משמעותי או בלתי הפיך".

רכבת ההצלה של הרב הרצוג

אם את קריאות 'שמע ישראל' עשה בחור עלום שם, מה ההסבר שלך לכך שהסיפור הזה נדבק דווקא לרב הרצוג?

"זה קרה בשל שתי סיבות מרכזיות: הראשונה - לרב הרצוג היה קשר לנושא. בתוקף תפקידו כרב ראשי הוא קיבל אין-ספור מכתבים מיהודים, שכתבו לו שילד ממשפחתם הושאר בשנות השואה אצל משפחה נוצרית או בבית יתומים או במנזר, וכעת הם לא יודעים היכן אותו ילד או שהם יודעים, אבל הנוצרים מסרבים לשחרר אותו. המכתבים הללו טִלטלו את הרב הרצוג וגרמו לו ליזום מבצע הצלה נרחב. הוא הפעיל רשת של פעילים באירופה, שתפקידם לאתר את הילדים ופעל גם לגיוס נרחב של כספים, לצורך מטרה זו. מחיר הפדיון היה כ-50 דולר לילד – סכום עתק באותה עת למשפחה פולנית ממוצעת. למעלה מ-500 ילדים כאלה אותרו והגיעו ארצה במסע שנקרא 'רכבת הרצוג' או 'רכבת ההצלה'. אין חולק שהרוח החיה מאחורי מבצע זה היה הרב הרצוג. הוא אפילו תיווך ותיאם בין קבוצות שונות, שפעלו בנושא הצלת הילדים, כדי למנוע מצב שחוסר תיאום יפגע בהשגת התוצאות הרצויות. אני לא יודעת אם יש עוד נושא שהייתה לו מעורבות אישית כל כך גדולה כמו במבצע הצלה זה. כאן היה הקשר הראשון, שיצר את המיתוס על הליכתו ממנזר למנזר וקריאות 'שמע ישראל'.
"על הקשר הזה נוסף עוד נדבך, שגם הוא עונה על שאלתך: תגיד לי אתה, איזה סיפור יעשה עליך יותר רושם: אם אספר לך שאת קריאות 'שמע ישראל' עשה בחור, שפעל בהשראת יוזמת הרב הרצוג, או אם אספר לך שאת זה עשה לא פחות מאשר הרב הראשי לארץ ישראל, שצעק בלב המנזר 'שמע ישראל' ובתגובה קראו הילדים לעברו 'אבא-אמא'? וכמו שאצלך, ההבדל בין הגרסה הראשונה לגרסה השנייה הוא הבדל של בין שמיים וארץ, כך זה אצל כולם. כך נולד סיפור. כך נולד מיתוס. כך נולדת אגדה. מי ששמע את זה בגרסת הרצוג כגיבור הסיפור, אהב את זה והמשיך הלאה וגם אלה ששמעו ממנו, אהבו את מה ששמעו והעבירו לאחרים..."

הרב דוד סקולסקי, יש לך הסבר למה הסיפור הזה נדבק במגזר החרדי דווקא לרב כהנמן?

סקולסקי: "הרב כהנמן הקים בבני ברק מוסד לילדים ניצולי שואה ופעל בכל מאודו לעזור להם. אולי זה היה השורש לטעות".
המיתוס הזה היה על סף פיצוץ – לפחות בהקשר של הרב הרצוג – לפני כשנתיים כש'רשת' יצרה ושידרה בערוץ 2 את הסרט 'רכבת לחיים', ובמרכזו סיפור הצלת מאות ילדים ביוזמתו של הרב הרצוג. נחמני-גפני הייתה יועצת מקצועית ליוצרי הסרט, וראיונות איתה משובצים במספר מקומות באותו סרט. בזמן עשייתו, היא מספרת, נפגש במאי ומפיק הסרט, לארי פרייס, עם ח"כ יצחק הרצוג, נכדו של הרב הראשי הרצוג, ושיתף את הנכד בכך שטענת נחמני-גפני סיפור קריאות 'שמע ישראל' של סבו במנזרים, לא היה ולא נברא.
איך הוא הגיב?

"בבגרות וברציונאליות. בוז'י הוא איש מאוד לוגי וכשהוא שמע מדוע לדעתי זה לא קרה עם הסבא שלו, הוא הגיב: 'יכול להיות שהיא צודקת'".

למה לא מצאת לנכון לשלב בסרט הזה את הפרכת מה שאת רואה כמיתוס, המיוחס לרב הרצוג?

"כי הנושא המרכזי של הסרט היה הצלת הילדים באמצעות רכבת הרצוג, ולא הפרכת מיתוסים היסטוריים, שנולדו ללא כל בסיס".


החשיפה פורסמה לראשונה ב-'471-העיתון שמחבר'.
תאריך:  23/04/2017   |   עודכן:  23/04/2017
דוד חרמץ

מועדון הבלוגרים עוקבים: 4לקבלת רשימות דוד חרמץ לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
פייק היסטורי סטורי?
הודעות  [ 5 ] מוצגות  [ 5 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
בחור ישיבה
23/04/17 22:23
2
קורןנאוה טבריה
24/04/17 10:19
3
ליהי מזרחי
21/08/17 23:16
 
נתנאל
15/05/18 00:27
4
שלמה וכ
14/08/18 22:21
פורום: שואה וגבורה כתוב הודעה
+
מקרוני
29/12/15 08:29
 
ישראלי אשכנזי
8/02/16 19:44
 
ספרדיה טהורה
3/03/16 20:23
 
ישראלי כועס מאוד
5/03/16 19:58
 
shimonh
11/02/17 02:37
 
תרבות וספרות
4/05/16 23:13
 
shimonh
11/02/17 02:30
 
אשכנזי טהור
19/05/16 14:03
 
ספרדיה טהורה
3/03/16 20:28
 
didy
4/06/16 09:57
 
shimonh
11/02/17 01:59
 
ספרדיה טהורה
3/03/16 20:28
 
ספרדיה טהורה
3/03/16 20:28
 
דרוויש
4/05/16 13:50
 
ס"ט מיצרך נדיר!
12/12/16 09:51
 
Haim Mevin
21/11/18 20:08
 
עוד אשכנזי
10/03/17 03:03
 
שלומעמי
19/04/19 18:45
 
בן של אביו
1/11/18 20:40
+
ב_שמואל
24/05/17 17:12
 
השכל מסרב להאמין.
17/08/17 22:53
 
נדב
13/04/18 17:41
 
נפתלי הדניאלי
28/03/19 15:32
+
היסטוריון יהדות
9/07/18 06:48
 
אורי231
10/09/18 14:59
 
דב שטיין
24/02/19 00:09
+
אלי בובליל
29/01/19 09:05
+
אלי בובליל
29/01/19 09:05
+
שבץ חלובה
24/11/15 13:41
 
דן בשלושה
22/01/16 12:55
 
אריאל ק.
31/01/16 15:32
 
חזקי שנאן
3/05/16 13:59
 
במבה
5/05/16 12:54
 
יעקב פלסטינאי
9/05/16 13:17
 
shimonh
11/02/17 02:46
 
ישראלי אמיתי
10/03/17 03:10
 
ב_שמואל
24/05/17 16:50
 
Haim Mevin
13/04/18 08:26
 
L'SHAVATZ CHALUDA
21/11/18 20:23
 
Haim Mevin
21/11/18 20:43
 
מ. תל אביבי
12/04/18 15:37
 
L'SHAVATZ MOCHI
21/11/18 19:39

תגובות בפייסבוק


התפתחויות נוספות שואה וגבורה
כמו בכל שנה הרי שגם השנה אנחנו נחזה בקיום הטקסים הסטנדרטיים ל"יום השואה" עם תוספת מילת "הגבורה". זה לא סוד שאין כיום קונצנזוס על הצגת השואה בישראל, על טקסיה ועל תכנייה. "יום השואה" מוצג מנקודה "ממלכתית", כביכול, שבודאי איננה כוללת את ההיסטוריה והספרות האמיתית והרחבה על השואה, שלמשל היהדות החרדית (ואפילו חלק מיהדות המזרח) חוותה וכתבה. "יום השואה" עצמו - כתאריך, רחוק מלהיות קונצנזואלי. כ"ז ניסן (שבו חל "יום השואה" הרשמי) הוא עדיין יום שבו על-פי ההלכה אסור לערוך טקסי אבל. זוהי תקופה שביקורים בבתי עלמין אסורים ומנגד עדיין אפשר אפילו לקיים נישואים לשעת הדחק. אבל את מר בן-גוריון - האנטי דתי, ואת חבריו, זה לא עניין כאשר הם קבעו את התאריך הזה על סמך "מרד גטו וורשא", כביכול, ולמעשה בתאריך שבו בכלל המרד בוורשא לא החל.
23/04/2017  |  אליהו קאופמן  |  מאמרים
שבועיים לפני יום השואה התפרסמה המהדורה האנגלית של הספר Blitzed, פרי עטו של נורמן אוהלר. המהדורה הגרמנית הייתה רב-מכר, והשבועון ניוזוויק יודע לספר שזכויות התרגום נמכרו ל-26 מדינות ובכללן ישראל. הטענה המרכזית של אוהלר, בספרו הראשון שאינו יצירה דמיונית: אדולף היטלר היה מסומם בצורה קשה בחלק ניכר מהקריירה שלו.
23/04/2017  |  איתמר לוין  |  מיוחדים ברשת
הדור השני לשואה לא תמיד רצה לשמוע על האסון הנוראי שהתרחש במאה הקודמת לעם היהודי טלי נתיב עירוני, סופרת, עיתונאית ואשת טלוויזיה, דור שני של שורדי השואה, מכה על חטא ויוצאת ידי חובה בכתיבת ספר, ספק אוטוביוגרפי, שיצא לאור זה לא מכבר ומתמקד בנושא השואה
20/04/2017  |  מאיר חוטקובסקי  |  מאמרים
ספר שראה אור ב-2015 ועוסק במידה רבה בטראומות השואה והנכבה, עורר פולמוס ציבורי. הספר, "השואה והנכבה" (עורכים: בשיר בשיר ועמוס גולדברג. הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 367 עמודים), מציג תובנה מרכזית - הן השואה והן הנכבה הם אירועים מכונני זהות. הראשון, אירוע מכונן זהות יהודית-ישראלית והשני, מכונן זהות פלשתינית. הביקורת טענה ועדיין טוענת שהספר לא דן בשאלה אחת מהותית, שגוזלת משני העמים את יכולת ההידברות: איך להפוך את טראומת השואה לנחלת העבר?
20/04/2017  |  תרצה הכטר  |  מאמרים
מוּקדָש בהוקרה לזכרו של שָייקֵה בּלוּם ז"ל שורֵד "השואה" מִבּוֹנֵי הָאָרֶץ.
20/04/2017  |  אשר וינשטיין  |  שירים

פורומים
אקדמיה/חינוך
היסטוריה
שואה וגבורה
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
חשיבות הפרופיל הצבאי: כיצד תוכלו לערער?
אורן ברנע
5 הטרנדים החמים לעיצוב המטבח בחורף
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
בי פטנט פתרונות מיוחדים
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט