יש פסק דין ויש הדיווח של הארץ

קולות בכי ונהי עולים (יום ו', 25.5.18) בכותרת הראשית של אתר הארץ: "בג"ץ אישר להרוס כפר בדואי בגדה ולפנות את תושביו כי אין לו אישורי בנייה". כותרת המשנה מוסיפה על האבל: "השופטים סולברג, וילנר וברון דחו את עתירת תושבי חאן אל-אחמר, וקבעו כי ניתן להרוס אותו בחודש הבא. ההחלטה עשויה להשליך על גורלן של קהילות בדואיות נוספות". אבל מה לעשות, והעובדות שונות.

לא מדובר בהריסה "כי אין לו אישורי בנייה", משהו טכני-ביורוקרטי. מדובר בהריסה משום שהבנייה היא בלתי חוקית ומסכנת חיי אדם - והתושבים עצמם מודים בכך. אגב, אותו נימוק עצמו משמש להריסת בתים בהתנחלויות - ולא זכור לי שאותו עיתון מתקומם על כך. אבל החוק, כידוע, הוא עסק גמיש והמוסר הוא דבר גמיש עוד יותר, וניתן להפעיל אותם בהתאם לפוזיציות.

בגוף הידיעה נטען, "שכל בקשותיהן לתוכניות מתאר ולהיתרי בנייה במקומות שבהם התגוררו במשך עשרות שנים סורבו". עוד בלוף. המדינה הציעה במשך תשע שנים עוד ועוד פתרונות חילופיים, שבמרכזם מתן בחינם של קרקע שכבר מוכנה לבנייה. מי שסירבו היו הבדואים.

הארץ מזהיר, כאמור, שההחלטה עלולה לשמש כתקדים לקהילות בדואיות אחרות, אשר "ייאלצו להמיר את אורח חייהן לאורח חיים עירוני למחצה". אפשר כמובן לנסח זאת אחרת: הן ייאלצו לקיים את החוק אחרי עשרות שנים של הפרתו. ושוב: לא ראינו נימוקים כאלו כאשר אלפי יהודים נעקרו מבתיהם בהינתקות - ושם היה מדובר בבנייה חוקית למהדרין, באישורה של הממשלה ובעידודה. אבל הרי כבר הגענו למסקנה שהכל הוא תוצר של פוזיציה.

מה שכן מעניין בידיעה של הארץ, הוא הסיפור שמאחורי הקלעים: האיחוד האירופי התנגד לפינוי ו"ארגוני חברה רבים בישראל ובעולם הצטרפו למאבק הבדואים נגד עקירתם". כלומר: לא היה מדובר בתיק של תכנון ובנייה, לא היה מדובר בשמירת חוק, אלא במאבק מדיני נגד ישראל - תוך התערבות בוטה של גורמים זרים בענייניה הפנימיים של המדינה.

הארץ אפילו מעז לטעון, ש"ההתעניינות אכן גרמה לדחיית המימוש של צווי ההריסה שהוציא המינהל האזרחי". הבנתם, מתנחלים יקרים? אצלכם הורסים רק משום שאין לכם גיבוי של גורמים מחו"ל. טוב שלא נאמר כאן, שאותו לחץ בינלאומי גם הכניע את בג"ץ, שנתן לבדואים לא פחות מתשע שנים להסדיר את הבנייה הזאת - הרבה יותר מכפי שניתן לרוב הבנייה הבלתי-חוקית בהתנחלויות.

בעצם, יכולתי לחסוך לכם ולי את כל המאמר הזה. די לראות את שמה של הכותבת: עמירה הס. כאשר מדובר במי שמרגישה בעזה הרבה יותר נוח מאשר בתל אביב, כאשר מדובר במי שמזדהה עם אויבי המדינה ולא עם אזרחיה - אין מה לצפות לדיווח עובדתי מדויק. אפילו לא על פסק דין של בית המשפט העליון, הכתוב שחור על גבי לבן בלשון ברורה ושווה לכל נפש.