|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ג'ון הריסון, המנהל 8,000 עובדי בתחומי המדיה והבידור ברשת ארנסט אנד יאנג, אופטימי: לתקשורת הכלל-ארצית תמיד יהיה מקום, התקשורת המקומית תתן מענה ייחודי, והעיתונים ימצאו את הדרך לצאת נשכרים מן המדיה החברתית
|
|
הריסון. "לחץ על שולי הרווח" [צילום: EY]
|
|
|
|
|
"במילה אחת, אבל היא תהיה: מעניין". כך משיב ג'ון הריסון לשאלתי הקבועה - האם מצב התקשורת האמריקנית ניתן לתיאור במילה אחת ("טוב") או שתיים ("לא טוב"). והוא מסביר: "יש הרבה הזדמנויות ושינויים הניצבים בפני חברות התקשורת המסורתיות, ומתוך האיומים צצות יוזמות".
הריסון הוא מבכירי רשת ראיית החשבון והייעוץ ארנסט אנד יאנג: הוא אחראי על כל השירותים בתחומי המדיה והבידור, בו מועסקים 8,000 עובדים המעניקים שירותי ייעוץ, ביקורת, מיסים וליווי עסקות. להריסון יש 20 שנות ניסיון בליווי אסטרטגי, מימון ועסקות מול חברות בכל מגזרי התחומים ובכל העולם. הראיון איתו הוא האחרון בסדרה בניו-יורק, ומאפשר לנו לסכם את מה שלמדנו בשבוע החולף.
הריסון מתאר את המצב: "לתקשורת המסורתית, ובמיוחד לטלוויזיה, מתמודדת עם לחץ מבני על שולי הרווח. יש מגמה מתמשכת של מעבר לתחליף דיגיטלי לפרסומות, המפרסמים מחפשים פרסום מוכוון מטרה, זול יותר ויעיל יותר - וזה מתחיל להשפיע יותר על הטלוויזיה. הלקוחות מצידם מחפשים את התוכן במקומות אחרים, במיוחד בדיגיטל, וזה משפיע על דמי המנוי שהם מוכנים לשלם לחברות הטלוויזיה. זו לא נפילה מהצוק, אבל הלחצים גוברים.
"יש חברות תקשורת המבינות, כי כדי להישאר רלוונטיות ולשרוד באווירה שברירית מאוד, הן חייבות להשקיע בתוכן ייחודי שיפנה לקהל שלהן, ולהשקיע בצינורות ההפצה שמגיעים טוב יותר ללקוחות. שתי ההשקעות הנדרשות הללו לוחצות על שורת ההכנסות, וזה מצמצם את הרווח ואת התזרים".
הדרך לבצע השקעות אלו, מסביר הריסון, כרוכה במבט קרוב מאוד על הוצאות התפעול וכיצד לצמצם עלויות - מיקור חוץ, שיפורים טכנולוגיים. השורה התחתונה היא שיש צורך לשנות את הפלטפורמות. "אפשר לעשות את זה, כי המודל העסקי המסורתי עדיין רווחי. החברות מנסות להביא את הרווחים מתחומים לטווח ארוך, ובצדק".
האם העיתונות המודפסת מתה?
"ודאי שלא. ההכנסות ודאי ירדו בצורה דרמטית, כאשר הפרסום עובר למחוזות אחרים. יש דרכים בהן הפרינט הוא ברמה גבוהה ונותן מידע ייחודי ללקוחות. העיתונאים האגדיים עשו עבודה טובה ביצירת בסיס מנויים, וזה מאפשר להעביר את העיתונות האיכותית של היום למסלולים חדשים. האתגר הוא לעבור למודל בו שולי הרווח נמוכים בהרבה - העיתונות הדיגיטלית - אבל אין צורך בתשתית הרחבה הנחושה לעיתון יומי מודפס. לא כולם יצליחו לעשות זאת, אבל מי שנותן ערך מוסף ייחודי - יהיה לו מקום".
כיצד יסתדרו העיתונים המקומיים?
"הם יצטרכו להתארגן מחדש ולהתמקד בסיפורים מאוד מקומיים, שמשפיעים על חיי היום-יום של קוראיהם - פוליטיקה, בתי הספר, החיים. תדירות הפרסומים משתנה; לא בטוח שצריך עיתון כל יום. ספינות הדגל הכלל-ארציות מנווטות את המעבר בצורה לא רעה, ולצידן תהיה תקשורת מקומית שלבטח תשרוד. בעיירה שלי בקונטיקט יש מעט מאוד מקורות מידע על מה שמשפיע על חיי יותר מאשר האירועים הלאומיים".
|
|
|
להעביר את התכנים לדור הצעיר [צילום: AP]
|
|
|
|
| ברור שלקוחות רבים אינם צריכים את הזווית הייחודית של סיפור או את הניתוח יקר הערך שלו, אלא רוצים לקבל רק מידע – והוא נפוץ וניתן בחינם. אמצעי התקשורת שנותנים מידע זה, צריכים להתקיים מפרסום. "זו שאלה של אסטרטגיה: האם להגיע לקהל נרחב ולהתבסס על פרסומות, או להגיע לקהל מוגדר שישלם תמורת התוכן. יש גם מי שמשלבים בין השניים" | |
|
|
|
אנחנו עוברים לדבר על הרשתות החברתיות ועל תפקידן כספקיות של מידע חדשותי. אין ספק שרבים מקבלים מהן חדשות, מסכים הריסון, והוא מציג תמונה הפוכה מזו שאנו רגילים לחשוב עליה: "לאמצעי התקשורת הגדולים יש נוכחות ברשתות, כי הם מכירים בנתח השוק אליו הן הגיעו. הם רוצים להיות שם, כי שם נמצאים הקוראים. זה גם כלי שיווקי וגם כלי להעברת מידע. צריך גם להביא בחשבון שלדור הצעיר לא יהיה ניסיון בצריכת עיתונות מודפסת. וכדי להגיע אליו – וזה דור שרוצה לדעת יותר על העולם – תצטרך להעביר את התכנים שלך בדרכים שיגיעו אליו".
לעיתונים יש יתרון מובנה על-פני משתמשים אחרים ברשתות החברתיות: אמינות שנבנתה במשך שנים, מדגיש הריסון. כעת עליהם למצוא את הדרך לחיות לצידה של פלטפורמה בת 2 מיליארד משתמשים – הרשתות החברתיות – ולהרוויח ממנה.
כיצד משפיע ממשל טראמפ על מצב התקשורת?
"מנהלים ושוקי הון מעדיפים אווירה של יציבות ובהירות, כי זה מה שמאפשר את קבלת ההחלטות האסטרטגיות הגדולות. כל חוסר ודאות מקשה על העסקים. כל חוסר ודאות פוליטי מפריע".
ולגבי טראמפ ספציפית?
"אשאר עם הנקודה שציינתי".
שאלה מרכזית מבחינת עתיד התקשורת היא האם ניתן יהיה לשכנע את הקוראים לשלם תמורת מידע דיגיטלי. "העיתונות צריכה לתת משהו שאינו ניתן להשיג בקלות בזול במקום אחר", משיב הריסון. "למשל: סיפורים חדשותיים החשובים לאנשי מקצוע, שחיוניים להם ביום-יום, או מבט מעמיק יותר על ענייני היום למי שמוכנים לשלם תמורתו. בשתי מילים: איכות וייחודיות".
אין ספק שמדובר במשימה קשה, מסכים הריסון. ברור שלקוחות רבים אינם צריכים את הזווית הייחודית של סיפור או את הניתוח יקר הערך שלו, אלא רוצים לקבל רק מידע – והוא נפוץ וניתן בחינם. אמצעי התקשורת שנותנים מידע זה, צריכים להתקיים מפרסום. "זו שאלה של אסטרטגיה: האם להגיע לקהל נרחב ולהתבסס על פרסומות, או להגיע לקהל מוגדר שישלם תמורת התוכן. יש גם מי שמשלבים בין השניים".
השאלה האחרונה היא האם הריסון צופה מצב בו ענקי ההיי-טק ייכנסו במישרין לתחום התוכן. "זה כבר קורה", משיב הריסון. "הם משקיעים מיליארדים בתכנים. היו הרבה דיבורים וספקולציות על-כך שהם ייכנסו גם לתחום החדשות. כרגע לא ברור אם זה יקרה, ואם כן - האם יוכלו למלא את צרכיהם דרך השקעות בתוכן או שירכשו שליטה מלאה בגוף חדשותי".
|
|
| תאריך:
|
26/02/2019
|
|
|
עודכן:
|
26/02/2019
|
|
איתמר לוין, ניו-יורק
|
|
חג הפורים ממשמש ובא בצעדים מהירים. רוב הילדים כבר יודעים למה ירצו להתחפש. ההורים מתחילים להזיע מהלחץ כדי להשיג תחפושת מתאימה שתהלום את דרישת הילדים. המראה החיצוני אומנם משחק תפקיד בבחירת התחפושת עבור ההורים והילדים, אך יש להביא בחשבון שיש לבחור תחפושת בתאום מלא בין ההורים והילדים.
|
|
|
|
|
דגים - תאריך המזל: בין ה-19.2 ועד ה-21.3. אלמנט המזל: מים, משתנה. סמל המזל: שני דגים שוחים האחד מול השני. איבר בריאותי רגיש: כפות רגליים. נאמנות: ייתכן מצב של חיים כפולים, או נאמנות מוחלטת לבן/בת הזוג.
|
|
|
|
|
כל הכבוד לנדב לפיד על דב הכסף ולגיא נתיב על האוסקר. באמת. רק תיקון אחד: הם לא ישראלים, הם ישראלים-לשעבר.
|
|
|
|
|
הרעיון שעיתונאים אמריקנים זקוקים להגנה, נשמע מוזר ואף על גבול האבסורד. במדינה בה שורר חופש ביטוי מהיום בו הוקמה, בה ניתן לומר כמעט כל דבר, בה יש אלפי ואולי רבבות אמצעי תקשורת, בה כמעט בכל עיירה יש עיתון - כאן צריך להגן על עיתונאים?
|
|
|
|
|
לעמי ליברמן, מנהל אגף הנכסים לשעבר בעמידר, יש בטן מלאה על מועצת המנהלים של חברת עמידר שבה כיהן בתפקידים בכירים במשך עשרים שנה. לדבריו, עמידר היא חברה ממושמעת ויעילה יחסית וזאת במסגרת התקציבים והסמכויות שמוענקים לה על-ידי גורמי הממשלה. נקודת החולשה שלה בדרך כלל מתבטאת במועצת מנהלים פוליטית שלרוב לא טובת החברה עומדת לנגד עיניהם אלא הם מבצעים את הנחיות הבוסים הפוליטיים שלה. לדוגמא: שר השיכון הקודם אורי אריאל מטעם המפד"ל ניסה לסחוט מעמידר 100 מיליון שקל לטובת מימון גרעינים תורניים.
|
|
|
|
|
מעין שקיעה לתוך אפתיה
