|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
רציף 17, תחנת הרכבת גרינוולד
|
|
|
|
|
18 מגורשים במארס 1945
|
|
50,000 יהודים גורשו מברלין ב-180 משלוחים לגטאות ולמחנות המוות, מהם שרדו אלפים בודדים. מספר אנדרטאות בעיר מנציחות את מקומות האיסוף ואת נקודות השילוח
|
|
27 במארס 1945. הצבא האדום ניצב בפאתי ברלין. ל אדולף היטלר נותרו פחות מחמישה שבועות של חיים. כניעתה של גרמניה נמצאת במרחק של חודש וחצי. ובכל זאת, 18 יהודים מגורשים ביום זה מברלין לגטו טרזין. הם היו האחרונים מבין 50,000 יהודים שגורשו מבירת גרמניה ב-180 משלוחים - 35,000 לגטאות במזרח ולמחנות ההשמדה, 15,000 לטרזין. בעיר נותרו 4,700 יהודים שהיו נשואים לבני זוג "ארים" ו-1,400 יהודים שהצליחו להסתתר; מבין המגורשים חזרו 1,900. הגירוש הזה, ועשרות נוספים, מונצחים ברציף 17 של תחנת הרכבת גרינוולד שבמערב העיר, בדרך לוואנזה. רציף המטענים של התחנה הזאת היה אחד משני מוקדי השילוחים ברכבות, לצד תחנת מוֹאָבּית (כיום - תחנת הרכבת Putlitzbrücke שבצפון העיר). המשלוח הראשון יצא ב-18.10.1941 לגטו לודז', והיו בו 1,251 בני אדם. המשלוחים הבאים היו לגטאות קובנה, ורשה, ריגה ולמחוז לובלין, והחל מיוני 1942 - לגטו טרזין, שנועד בחלקו ליהודי גרמניה ובחלקו ליהודי צ'כוסלובקיה. כמו בהרבה מקומות אחרים בברלין, גם בגרינוולד נדרשו עשרות שנים להנצחת האירועים. היוזמות הראשונות היו פרטיות - של תושבים מן האזור - ורק בשנת 1998 נחנכה האנדרטה הנוכחית, במימונה של הרכבת הגרמנית (דויטשה-באן) שלא הכירה עד אז בתפקידה האפל באותן שנים. האנדרטה תוכננה בידי האדריכלים ניקולאוס הירש, וולפגנג לורך ואנדריאה ונדל, והיא כוללת לוחות ובהם תאריך כל משלוח, יעדו ומספר היהודים שנכללו בו. הסדר הגרמני הידוע היטב, ניכר כאן בצורה מצמררת: הגירושים לטרזין היו כמעט תמיד בני 100 איש בדיוק - כשם שהגירושים מרחבי אירופה למחנות כללו במקרים רבים בדיוק 1,000 בני אדם. ומה שעוד יותר מצמררת, הוא הטוטליות והדבקות במטרה: הגירושים נמשכו ממש עד הרגע האחרון. מבחינת הנאצים, השמדת היהודים הייתה חיונית בדיוק כמו המאמץ המלחמתי, ואולי אף יותר ממנו - כי בחזית הזאת היא יכלו לרשום לעצמם נצחונות משמעותיים. |
|
|
|
|
אנדרטת הקרון. פרטי בתי הכנסת אשר חרבו
|
|
|
הגירושים לא החלו בתחנות הרכבת, אלא בנקודות איסוף ברחבי ברלין – שגם כמה מהן הפכו לאתרי הנצחה. הם החלו במסווה של פינוי דירות: למגורשים נמסר, כמה ימים לפני הגירוש, שהם יוצאים ל"הגירה" ולכן פקעו חוזי השכירות שלהם. הם נדרשו למסור להנהלת הקהילה היהודית הצהרות מפורטות על רכושם, ואלו שימשו בהמשך כדי לשדוד אותו. הגירושים הראשונים היו כאמור לגטאות במזרח היבשת, משם שולחו היהודים מאוחר יותר למחנות ההשמדה. הגירוש הישיר הראשון לאושוויץ יצא ב-11 ביולי 1942.
אחת מנקודות האיסוף הייתה ברובע שטיגליץ שבדרום-מערב ברלין, במקום בו שכן בית כנסת עד ליל הבדולח. כיום זוהי Hermann-Ehlers-Platz, בה ניצבת אנדרטת המראות: קיר זכוכית ענק, ועליו צילומים של בית הכנסת ושל כמה מיהודי העיר – לצד רשימה שמית של אלפים מבין המגורשים ותאריכי הגירוש.
אנדרטה נוספת, ומרשימה במיוחד, נמצאת הרחק בצפון-מערב בעיר, ב-Levetzowstrasse. כאן עמד, עד ליל הבדולח, בית כנסת ובו 2,120 מקומות – השלישי בגודלו בברלין. אנדרטה זו מורכבת מארבעה חלקים: דימוי של קרון רכבת, פסל של דמויות הפוסעות לעבר הקרון, לוח נחושת ועליו פרטי בתי הכנסת בעיר שחרבו בתקופה הנאצית, ולוח מתכת ענק ועליו תאריכי הגירושים ויעדיהם.
|
|
|
|
|
האנדרטה ליד תחנת הרכבת ב-Friedrichstrasse
|
|
|
לעומת זאת, ככל שיכולתי לראות (וחיפשתי היטב), נעלם לוח זיכרון שהוצב בעבר על נקודת איסוף אחרת – Zimmerstrasse 68. במקום זה ניצב אולם הקונצרטים Clou, בו ערכו הנאצים במאי 1927 את הכינוס הגדול הראשון שלהם בברלין. מאוחר יותר הודפסו כאן העיתונים הנאציים Völkischer Beobachter (בטאונה הרשמי של המפלגה), Schwarzes Korps (העיתון הרשמי של הס"ס) ו-Der Angriff בעריכתו של יוזף גבלס. הגסטפו השתמש בבניין לחקירות ועינויים, והמקום היה נקודת כינוס למאות יהודים בדרך לעבודות כפייה.
לבסוף – אנדרטה בעלת שתי פנים. ליד תחנת הרכבת ב-Friedrichstrasse, אחת הגדולות בעיר, ניצב פסל מתכת של כמה דמויות הפונות בשני כיוונים מנוגדים. אלו המביטות מערבה, מייצגות את 10,000 הילדים שהשתייכו ל-קינדרטרנספורט – משלוח הילדים, אשר נקלטו בבריטניה ללא הוריהם ואשר חלקם היו לבסוף לשרידים היחידים ממשפחותיהם. אלו המביטות מזרחה, מייצגות את רבבות היהודים שנשלחו לגטאות ולמחנות.
|
|
|
אנדרטת הגירושים מתחנת הרכבת מואבּית
|
|
|
|
|
אנדרטת המראות. שמות ותאריכים
|
|
|
|
|
אנדרטת הקרון. בית כנסת ובו 2,120 מקומות
|
|
|
|
| תאריך:
|
30/01/2020
|
|
|
עודכן:
|
30/01/2020
|
|
איתמר לוין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
פלג א
|
31/01/20 00:38
|
|
|
|
|
|
Limbo
|
2/02/20 02:25
|
|
- שר החוץ הגרמני, הייקו מאס, פרסם מאמר בעיתון שפיגל שנכתב בגוף ראשון, וכך מובאים כאן עיקריו.
|
|
|
|
|
"מה מציע בית ההארחה? חדרי מבקרים שרוהטו מחדש, חדרי בילוי - חדר מוזיקה, חדר משחקים (ביליארד), אולם גדול וגן חורף, מרפסת הפונה לאגם ואן, הסקה מרכזית, מים זורמים וכל הנוחות. מטבח ברמה גבוהה דואג לארוחות צהריים וערב, וכמו-כן יש במקום יין, בירה וצורכי עישון". פרסומת תמימה לחלוטין שכמותה ניתן היה למצוא למאות ואלפים ברחבי העולם בשנת 1941. בהבדל אחד: זה היה עלון באמצעותו ביקש הס"ד - שירות הביטחון והמודיעין של הס"ס - לעודד את אנשיו להשתמש בווילה שרכש הארגון שנה קודם לכן ברחוב אֶם גְרוֹסֶן ואנזה 58-56 בברלין.
|
|
|
|
|
אחת הבעיות הגדולות ביותר - אולי הכי גדולה - בלימוד השואה ובהנצחתה הוא הממדים העצומים שלה. מי יכול להבין מהם 600,000 בני אדם, שלא לומר 6 מיליון בני אדם? מי יכול לקלוט מהן אלפי רדיפות, הצקות וגזירות על בסיס יום-יומי במשך למעלה מ-12 שנים?
|
|
|
|
|
נשיא המדינה ראובן ריבלין נאם (יום ד', 29.1.2020) בעברית במליאת הפרלמנט הגרמני בטקס הזיכרון לקורבנות הנאצים כחלק מציון יום השואה הבינלאומי. ריבלין פתח את דבריו עם תפילת יזכור, ואמר כי "עד היום מלווה תפילה זו את העם היהודי, והיא נאמרת לכבודם ולזיכרם של היקרים לנו מכל".
|
|
|
|
|
"עכשיו באים? איפה הייתם כשהיינו צריכים אתכם" היו שואלים הוריי, ניצולי השואה, הקבורים בהר הזיתים, את גדולי האומות, שבאו לטקסים ביד ושם במלאת 75 שנה לשחרור אושוויץ ויצאו נגד האנטישמיות. על מצבות הוריי חרוטים שמות הוריהם ואחיהם שעלו בכבשנים השמימה ולא זכו לקברים ומצבות. כמה נוראה וכואבת שתיקת ראשי האומות אז בעת המלחמה. היו ניסיונות לעורר את העולם. אך העולם שתק.
|
|
|
|
|
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
