ארוחת הערב שלא התקיימה

1. ז'ק חן רוצה להוכיח, כי אילן ישועה לא חשב בזמן אמת שיש בעיה בהיענות לדרישות הסיקור האוהד, וכי הוא עצמו עשה זאת לשם קידום עסקת יד2 - בה קיבל 15 מיליון שקל. ישועה השיב, כי זה לגיטימי - תלוי במינון ובהקשר. לשיטתו, הלחצים והדרישות על וואלה חרגו בהרבה משני אלו. זוהי אחת מנקודת המפתח החשובות ביותר בתיק 4000: האם הבקשות והלחצים מכיוון בנימין נתניהו היו סבירים ואף לגיטימיים, הן בזמן אמת והן בראייה בדיעבד.

2. מטרה נוסף של חן: להראות שמדי פעם אלוביץ לא אמר אמת לישועה. כך למשל, אלוביץ סיפר שבני הזוג נתניהו ביקרו בביתו, ושרופאו של ראש הממשלה העביר לו מסר לפיו נתניהו מוכן להתאבד בשבילו. אלוביץ גם הסתיר מישועה, שהוא פועל דרך גיל שפר - שהיה לימים מנהל לשכת ראש הממשלה - כדי להשפיע על גלעד ארדן לאשר את עסקת יד2 ("הערוץ האחורי"). חן רוצה להראות, כי ייתכן שגם דברים שאמר אלוביץ על לחציו של נתניהו היו חסרי בסיס עובדתי.

3. חלק משמעותי מן החקירה עסק ב"מסלול האחורי". הטענה המשתמעת כאן: הסיקור האוהד לנתניהו לא היה הדרך היחידה בה ניסו אלוביץ וישועה להשיג את האישורים למכירת יד2. נתניהו אפילו לא היה הבעיה המרכזית, אישר ישועה, אלא ארדן (בשל יחסיו הגרועים עם אלוביץ). לפי גרסה זו, הסיקור האוהד לא היווה שוחד לאישור יד2, כי רוב המאמצים התמקדו בכלל בארדן. ישועה אישר, כי אלוביץ לא רצה להרגיז את ארדן, ואף הציע להזמין את ארדן לסגירת העסקה בברלין ו"יקבל תמונה", ו"אז אולי הוא יסיר את ההתנגדות שאינה עניינית". ישועה סבור, כי יש הבדל בין סיקור שכזה לבין הסיקור החיובי המתמשך של נתניהו; ההגנה מן הסתם תטען שהדבר מלמד על צורת התנהלות שגרתית.

משפט היום

"אני אומר שעשינו כל כך הרבה כתבות בעבר, אז עכשיו לא לחתום על משהו שהוא כל כך טכני - זה יהיה חזירות" (אילן ישועה בחקירתו על האישור המבוקש לעסקת יד2).