1. במשך חודשים הזהירו מומחי בריאות בעולם, כי המדינות העשירות חייבות לסייע למדינות העניות להתחסן מפני הקורונה. לא רק משום שזהו הדבר המוסרי לעשותו, לא רק משום שהמדינות העניות הן שותפות סחר ותיירות, אלא גם ובעיקר משום שכל עוד הקורונה תשתולל במדינות העניות - גם העשירות לא יהיו בטוחות. כאשר הנגיף יכול להתפשט בחופשיות, נוצרים זנים חדשים שלו - וכל זן חדש מגדיל את הסיכוי לכך שהחיסונים והתרופות יתקשו להתמודד איתו.

המדינות העניות אינן יכולות לממן בעצמן את רכישת החיסונים, משתי סיבות עיקריות. האחת היא שהן, ובכן, עניות. פשוט אין להן מאות מיליוני דולרים להוציא על החיסונים והשינוע שלהם. השנייה היא שהקורונה החמירה עוד יותר את מצבן. גם הן נאלצו להיכנס לסגרים שפגעו קשות במשק, גם הן נאלצו להזרים כספים - ובניגוד למדינות העשירות, היה עליהן ללוות אותם. חוץ מזה, המדינות העשירות מיהרו לרכוש כמויות ענק של החיסונים - לעיתים הרבה יותר מן הדרוש להן - ומאחר שהיצרניות הן חברות מסחריות, הן מכרו לכל המקדים ולכל המרבה במחיר.

ארגון הבריאות העולמי יזם לפני למעלה משנה תוכנית לרכישת חיסונים עבור המדינות העניות, שהמימון לה אמור היה להגיע מתורמים פרטיים (קרן ביל ומלינדה גייטס העניקה מיליארדי דולרים) ומן המדינות העשירות. אלא שבפועל הסכומים נותרו זניחים אל מול הצרכים. ערב הקורונה הוגדרו 4 מיליארד בני אדם כעניים, בעלי הכנסות נמוכות ובעלי הכנסות נמוכות-בינוניות; אלו הם תושבי המדינות המתפתחות. אפילו אם נניח שכל מנת חיסון תעלה 20 דולר (וזה נמוך מהמחיר במערב למרות ההוצאות הנוספות בשל המרחקים), הרי שכדי לתת שתי מנות לכל אחד מהם יש צורך ב-160 מיליארד דולר. ואפילו אם החיסון יינתן רק ל-70% מהאוכלוסייה, מתוך הנחה ששיעור זה מוביל לחסינות עדר, צריך 5.6 מיליארד מנות במחיר של 112 מיליארד דולר.

מה שקורה בפועל, הן מבחינת הייצור והן מבחינת האספקה, אפילו לא מתחיל להתקרב לצרכים הללו. ראו את הטבלה המצורפת: דרום אפריקה היא בעלת שיעור ההתחסנות הגבוה ביותר באפריקה, עם 28% בלבד - לעומת ממוצע עולמי של 54% ו-62% בישראל (הנתונים מתייחסים לשתי מנות של חיסוני פייזר ומודרנה ולמנה אחת של חיסוני ג'ונסון אנד ג'ונסון ואסטרה-זנקה). וזה לא הכל. נניח שיהיו מספיק חיסונים לכולם; צריך להביא אותם (בתנאי אחסון מוקפדים ומורכבים) לערים, עיירות ואולי כפרים שהגישה אליהם בעייתית במקרה הטוב ובלתי קיימת במקרה הגרוע. צריך אחיות שיזריקו אותם. ביבשת אפריקה, המוקד של זן האמיקרון, כל זה קיים באפריקה במידה מועטה עד כדי אפסית.

אולי ההתפרצות הנוכחית תתן לעולם המפותח את סטירת הלחי לה הוא זקוק. כל עוד שיעור ההתחסנות באוגנדה יהיה 2% ושיעורו בזמביה יהיה 3% - העולם כולו יעמוד בסכנה. הקורונה לא תהפוך ממגיפה למחלה עונתית במדינות המפותחות, אם היא תמשיך להשתולל כמגיפה במדינות המתפתחות. זו כבר אינה אזהרה רואת-שחורות; זו מציאות כואבת.

2. נזכיר שוב מהי מטרתם של חיסוני הקורונה: להפוך אותה לשפעת. המטרה איננה למנוע הידבקות, אלא למנוע ככל האפשר תחלואה קשה ותמותה. את זה, נכון לזן הדלתא, הם עושים מצוין. כמעט כל החולים קשה וכמעט כל המתים בגל האחרון הם בלתי מחוסנים. לכן, עצם העובדה שחלק מחולי האומיקרון הם מחוסנים או מחלימים, אינה צריכה לגרום לבהלה. צריך לראות מה יהיה שיעורם בקרב המאושפזים והמתים. לצד זאת, מובן שצעדי זהירות ומנע הם בהחלט במקומם. וכפי שאומרים באנגלית: better safe than sorry.

זוהי שעת מבחן חשוב לחיסונים של פייזר ומודרנה, המבוססים על טכנולוגיית ה-mRNA החדישה. המדענים שפיתחו אותם אמרו, כי אחד מיתרונותיה הוא היכולת להתאים במהירות את החיסון הבסיסי להתמודדות עם זנים חדשים (ולכל וירוס יש זנים חדשים). אם האומיקרון אכן שונה מהותית מן הדלתא, צריך לראות האם ניתן יהיה לקיים הבטחה זו.

3. התפרצות האומיקרון - אם זו תתברר כהתפרצות - היא מבחן הקורונה הראשון של ממשלת בנט, אשר נכנסה לתפקידה בעיצומו של הגל הרביעי. נכון לעכשיו היא עומדת בו היטב. הנתונים נאספו ועובדו במהירות, המומחים חיוו את דעתם וההחלטות התקבלו תוך שתי יממות (כולל שבת) בהליך ראוי של בחינת חלופות, שמיעת דעות והתחשבות במגבלות החוק. במקביל, צריך להרחיב את מאמצי ההתחסנות ולשקול צעדים חריפים נגד מפיצי הכזבים ולהגבלת סרבני החיסונים. הזן החדש רק מוכיח (למי שהיה צריך הוכחה כזאת) עד כמה מדובר בשאלה של חיי אדם.