"בית המשפט בכל זאת קצת זוכר"

השופט: גיא אבנון, בית משפט השלום בנתניה

המועד: יום שני, 21.2.2022, שעה 08:30

הנושא: עניינים מקומיים


הסימן המעיד הראשון ליעילות שופט - הצדדים נמצאים באולם לפני הזמן - פועל גם אצל השופט גיא אבנון, הנכנס לאולם בשעה 08:37 וניגש במרץ רב לעבודה. התיק הראשון: השלכת פסולת ברשות הרבים. "שוחחתם?", הוא שואל את התובעת, המשיבה: "הוא אדון מאוד נחמד". אבנון: "חוץ מזה שמדובר באדון מאוד נחמד. מה יש לאדוני לומר? אני מקשיב. מה הטענה של אדוני?". הנאשם משיב שהוא אזרח שומר חוק ושלא זרק את הפסולת בה מדובר.

"תביעה, יש לי שאלה", נועץ אבנון את אצבעו בליבת המחלוקת. "איך אנחנו יודעים שהוא זה שהשליך את הפסולת במקום בו נמצאה? איש לא ראה אותו. מה שיש לנו זה ראיה נסיבתית". התובעת: "לא צריך ראיה ישירה". אבנון: "גבירתי צודקת במובן זה שזאת ראיה מספיקה, אבל היא לא מחייבת. אני שומע את הנאשם. האם גבירתי חושבת שהסיכוי שלכם הוא להביא להרשעה בסופו של יום? אם זה מה שגבירתי חושבת - נקבע להוכחות בשבועות הקרובים ונשמע את הפקח והוא לא יוסיף לנו הרבה. אם גבירתי חושבת אחרת לאחר הערות בית המשפט אחרי ששמעתי את הנאשם. הוא לא כופר בזה שהחבילה שלו.

"בואי נהיה ברורים: אם גבירתי תעמוד על ניהול התיק, בית המשפט לא קובע מראש מה תהיה ההחלטה. בתיקים כאלה יש קושי גדול. אפשר להגיש כתב אישום; בין זה לבין האפשרות להרשיע - יש מרחק". התובעת מתעלמת מן הרמזים העבים ועומדת על ניהול התיק. אבנון קובע ל-4.4.22, מוודא שהנאשם לא מתכנן להיות בחופשה ואף מציע לו קו הגנה: "אם יש לך עדים שיכולים לתמוך בטענה שלך שאתה תמיד משליך פסולת במקום, תביא אותם. אם לא - לא. יש? תקבל פרוטוקול".

"אדוני ביקש להישפט? אדוני יישפט"

בתיק הבא מואשם עורך דין באי תשלום דוחות חניה והוא מייצג את עצמו. טענתו הראשונה היא שהדוחות התיישנו, ואבנון צולל לעומק התאריכים וההליכים כדי לברר האם יש בה ממש. הוא גם מקפיד על הסדר: "גבירתי תשב, תמתין בבקשה בסבלנות ותשיב בצורה מסודרת" לתובעת; "למה אדוני מפריע?!" לנאשם. בין לבין אבנון מעיר: "איש לא עומד. או יושבים או בחוץ, תודה". אבנון מבקש לראות את המסמכים סביב הדוחות ולקבל הסברים מהתובעת ולבסוף מגיע למסקנה שהצדק איתה. הוא פונה לנאשם: "מה אדוני רוצה שנעשה? אדוני יכול להצביע לי על טופס מובנה שבו הוא ביקש להישפט בהתאם לתקנות? אדוני ביקש להישפט? אדוני יישפט". הנאשם מבקש "עוד שני משפטים", אבנון נותן לו אפילו קצת יותר ואז חותך: "תודה, אדוני סיים".

הוא מכתיב החלטה ברהיטות ומראה שקלט היטב את כל הפרטים: "דומה שהנאשם מנסה לאחוז בחבל משני קצותיו. הוא לא הגיש בקשה של ממש להישפט, ודאי שלא בטופס מובנה לפי התקנות". ומסיים: "הבקשה לביטול כתב האישום מחמת התיישנות נדחית בזה. הנאשם יתן עתה מענה לכתב האישום". כעת הלה מבקש שבועיים כדי לחשוב. אבנון עונה בהחלטה מיידית: "עסקינן בכתב אישום בגין חניה אסורה, הליך המתנהל לאור בקשתו של הנאשם להישפט. אין הצדקה לדחייה כלשהי. הליכים אלו מתנהלים במהירות ועל אתר".

הנאשם מבקש לקבוע להוכחות; אבנון: "זה לא תשובה לכתב האישום". הנאשם טוען שאינו זוכר את הפרטים, אבנון רושם זאת ככפירה, ואז הנאשם מקבל התקפת זיכרון ומבקש לנהל הליכים מקדמיים ולהציג לו - תשבו חזק - את חומרי החקירה. אבנון: "אין יותר הליכים מקדמיים. אני קובע להוכחות". כעת הנאשם הולך בכיוון אחר: הוא רוצה לטעון לאכיפה בררנית ומבקש לקבל דוחות לשנה אחורה למכוניות שחנו על המדרכה באותו רחוב ונוהל שינוי מדיניות של הרשות המקומית. אבנון משיב: "אני מזכיר לאדוני שאדוני קיבל אפשרות לקיים דיון של 10:00 ב-08:45". הוא מכתיב מיד החלטה ("אגב, כלי רכב - לא רכבים", הוא מתקן את הנאשם): "לא נדרשתי לתגובת המאשימה. הנאשם לא הניח בסיס ראשוני מינימלי לבקשתו, ומדובר לכאורה במסע דיג מובהק".

גמרנו? ממש לא. אבנון קובע את הדיון ל-28.2.22, אבל הנאשם - כזכור, עורך דין - טוען שהוא לא יכול, כי יש לו שני דיונים. אבנון דורש לקבל פרטים: מה קבוע, מה סוג הדיון והיכן. "הוכחות, איזשהו מהם?". הנאשם משיב בשלילה ואבנון מגיב: "יפה. 28 בפברואר, שעה 13:00". הנאשם מתקומם: "אני לא מצליח להבין את ההתנהלות של בית המשפט כלפי". אבנון מציין, שהדיונים האחרים של הנאשם "לוקחים בדיוק עשר דקות". הנאשם עובר לחוצפה של ממש: "אדוני כנראה לא זוכר". אבנון: "בית המשפט בכל זאת קצת זוכר". אבל לבסוף הוא קובע את הדיון ל-14.3.22 ומבהיר: "לא יהיו עוד דחיות".

"אדוני רואה איך האולם נראה"

שלושה נאשמים בעבירות בנייה מתייצבים כעת והצדדים מודיעים על הסדר. התובע מתלוצץ, אבל אבנון מתערב: "מספיק, רבותי, מיצינו". ההסדר כולל מאסר על תנאי לאחד הנאשמים ואבנון תוהה מדוע; התובעת מבטיחה להסביר בטיעונים לעונש. אבנון פונה לסניגור: "אדוני מאשר את הסדר הטיעון? הסברת לנאשמים את כתב האישום המתוקן על כל חלקיו ושבית המשפט לא מחויב לו? אתה משוכנע שהם הבינו?". כל הנאשמים נקראים לדוכן העדים, אם כי אבנון מסתפק בפנייה לאחד מהם: "איש לא הכריח אותך לחתום, נכון?". הוא מנחה את הסניגור: "תראו לנאשמים את כתב האישום המתוקן. אין לי ספק שאדוני הסביר; אני רוצה שהם יראו בעיניים את כתב האישום המתוקן".

לפני הטיעונים לעונש יש לאבנון בקשה מהתובע: "neat time כשמגישים לי מסמכים, לכתוב עליהם את מספר ההליך, בסדר? תודה". התובע מסביר שהמאסר על תנאי הוא בשל הרישום הפלילי של אותו נאשם. אבנון שואל אם הם רוצים לומר משהו, מאשר את ההסדר ופונה לנאשמים: "הבנתם את גזר הדין? כל אחד מכם נותן התחייבות [קנס על תנאי] בהתאם להוראות גזר הדין, נכון? ההתחייבות נרשמה".

השעה 09:15, אך אבנון מחפש עוד תיקים של 08:30. "מספר הליך של אדוני? מה השם של אדוני? מה תפקידו של אדוני בנתבעת?". האיש אומר משהו על דיון קודם, אבל אבנון מעיר: "לא היה לנו דיון קודם. אכן אדוני מוכר לי, אבל מתיק אחר". לנאשם יש שלושה תיקים על עבירות באותו תאריך. אבנון רוצה לייעל: "בוא נעשה דבר כזה. אדוני קבוע אצלי להוכחות היום בצהריים? אנחנו לא שומעים הוכחות בבוקר. אדוני רואה איך האולם נראה. אני מציע שאת המענה לכתב האישום נעשה בצהריים, יחד עם ההוכחות. אם נראה שהם קשורים זה בזה, נראה מה עושים". הנאשם מסכים ושואל אם אפשר להקדים קצת; אבנון: "לצערי הוא גם כנראה לא יתחיל בשעה שתיים אלא אחרי".

"זה לא שנכנסים ויוצאים ב-500 שקל"

כעת מתייצבים בני זוג המואשמים בסגירת קומה ללא היתר, אבנון שואל מי מהם רוצה לדבר ומסביר: "כתב אישום בעניינים מקומיים, זה הליך פלילי לכל דבר ועניין. כתב האישום שלכם הוא לכאורה בעבירות חמורות יותר - אי-קיום צו של בית המשפט. ניתן נגדכם פסק דין ב-2007 ואתם לא מקיימים אותו. אם תורשעו, המדינה יכולה לבקש מאסר. זה לא תיק שנכנסים ויוצאים ב-500 שקל. זה כתב אישום חמור.

"מהרגע שאתם בפנים, אין יותר דחיות. אני קובע לכם דיון לחודש הבא. תצטיידו בעורך דין. בדיון הבא תשיבו לכתב האישום או תגיעו להסדר. אחרי זה אני קובע להוכחות. לא יהיו יותר דחיות. אני כותב מפיכם: נעמיד עורך דין שיבוא בדברים עם המאשימה. החלטה: הגיע הזמן לקדם את התיק. הרבה לפנים משורת הדין ניתנת לנאשמים הזדמנות להעמיד עורך דין, ומצופה שבתוך תקופה זו יקודמו הליכים מקדמיים, כולל הידברות בין הצדדים". אבנון קובע ל-28.3.22 ושוב פונה אל הנאשמים: "אתם מבינים אותי? להעמיד מיידית עורך דין שיפנה לתביעה, יקבל חומרי חקירה ויעשה את כל מה שצריך לעשות".

עוד שתי אנקדוטות בדרך החוצה. "יש ל-08:30?", שואל אבנון ותובעת עונה שהתיק שלה הוא ב-09:30. אבנון מגיב: "אחרי 08:30 בדרך כלל בא 09:00. זה 08:31, אבל כאן זה 09:00". תובעת אחרת מתרעמת שהדיון התחיל בלעדיה, ואבנון לא נשאר חייב: "חיכינו לגבירתי. אני משער שההערה כוונה לחברהּ [הסניגור] ולא לבית המשפט". התובעת: "ודאי".



השורה התחתונה: ניהול מופתי של יום עמוס לעייפה בכתבי אישום שכשלעצמם הם זניחים. אבנון שם לב לכל פרט, קולט במהירות רבה, מחליט על המקום ועושה הכל כדי לקדם את ההליכים - בלי לפגוע בזכויות הנאשמים וגם תוך עמידה על חובותיהם. הרושם הראשוני היה נכון: בניגוד לאולמות אחרים של עניינים מקומיים בהם ביקר המדור, כאן לא מבזבזים זמן בהמתנה לצדדים שאינם טורחים להגיע.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.