סין מנסה לפרוץ את ההסגר האמריקני

גם הזירה האירופית חשובה לסין, הן מבחינת משקלה הכלכלי והן בהיותה נדבך מרכזי במערך האסטרטגי המערבי, שהוקם במקורו נגד בריה"מ אבל מזהה עתה את סין כיריבה הראשית. מאמצי סין לתקוע טריז בין ארה"ב לאירופה התעצמו מאז החל שי את כהונתו ב-2012. פרויקטים גדולים בתחום התשתיות הם חלק מיצירת תלות כלכלית והרחבת ההשפעה.

הקמת פורום שיתוף הפעולה "1+16" עם מדינות מזרח אירופה ומרכזה הוא אמצעי נוסף בידי סין, המיועד לממש את רעיון "החגורה והדרך" – פרויקטים לאורך התוואי הראשי של דרך המשי ההיסטורית והסתעפויותיה השונות. הפורום, שכלל 16 מדינות בתחילת דרכו ב-2012, התרחב ב-2019 כאשר יוון הצטרפה, אך הצטמצם ב-2021 כאשר ליטא פרשה ממנו בשל צעדי הענישה שנקטה סין נגדה בתגובה להסכמתה לפתוח משרד ייצוג בשם "טייוואן". שנה לאחר מכן פרשו מהפורום לטביה ואסטוניה בעקבות הצהרת הנשיאים ולדימיר פוטין ושי על "הידידות ללא גבולות" בין סין לרוסיה, שכנתן המאיימת של המדינות הבלטיות.

האיחוד האירופי ער למאמציה של סין להרחיב את השפעתה על תהליכי קבלת ההחלטות במדינות החברות באיחוד בשיטות "המקל והגזר". כארגון הדוגל בערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, הוא מכיר גם בהבדלים בין סין לאירופה בכל הקשור לשיטת הממשל, חירויות הפרט ויחס למיעוטים.

מאידך-גיסא, מדינות אירופה אינן יכולות להתעלם מכוחה הכלכלי של סין ומוצאות את עצמן בניסיון מתמיד לאזן בין הרצון לשמור על הערכים המקודשים להן לבין האינטרסים הכלכליים. במרחב שיוצר המתח הזה מנסה סין לנצל את היותן של מספר מדינות, כמו הונגריה, חרדות פחות לעקרונות הליבה של האיחוד ואת רצונן של המדינות המובילות בו, דוגמת צרפת וגרמניה, לשמור הן על הברית הטרנס-אטלנטית והן על "אוטונומיה אסטרטגית".

האוטונומיה האסטרטגית האירופית חזרה לכותרות אחרי ביקורו של נשיא צרפת עמנואל מקרון בסין בתחילת החודש. מקרון אמר כי הסיכון הגדול לאירופה הוא שתיקלע למשבר שאיננה חלק ממנו ושמונע ממנה לפתח אסטרטגיה אוטונומית; כוונתו הייתה למתיחות בין ארה"ב לסין על-רקע ביקורה של ננסי פלוסי בטייוואן. מקרון הוסיף, כי הדבר הגרוע ביותר הוא לפעול על-פי סדר היום של ארה"ב או תגובות היתר של סין.

ההנהגה הסינית ראתה איתות חיובי בדברי מקרון, שלא הסתיר את זעמו על שצרפת הודרה מהקמת ברית הגנה ב-2021 על-ידי ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה (AUKUS), שבין עיסוקיה יהיה שילוב צוללות מונעות בכוח גרעיני בצי האוסטרלי. תוכנית זו באה במקום רכישת צוללות מצרפת, ונתקלה בגינוי חריף מצד סין.

עם זאת, מקרון עצמו הבהיר, כי אוטונומיה אסטרטגית אין פירושה מחלוקת וכי לצרפת וארה"ב יש גישות משלהן לנושאים שונים. כדוגמה לתמימות הדעים עם ארה"ב הוא הזכיר את תמיכת צרפת בסטטוס-קוו בעניין טייוואן ובחופש השיט באזור ההינדו-פסיפי, וציין את שיגור המשחתת Prairial אליו.

ההודעה המשותפת בתום ביקורו של מקרון כללה התייחסות למלחמה באוקראינה ולצורך בפתרון על בסיס עקרונות מגילת האו"ם. מקרון ונשיאת הנציבות של האיחוד האירופי, אורסולה פון-דר-ליין, שהגיעה עימו לבייג'ינג, ניסו להניא את שי מלספק נשק לרוסיה, ויש להניח שבכך תרמו לדבריו של שר החוץ הסיני לפיהם ארצו לא תספק נשק למי מהצדדים הנלחמים באוקראינה. זאת, בניגוד לתגובה הנרגזת לפנייתם של הנשיא ג'ו ביידן והשר אנתוני בלינקן לסין באותו נושא. מעניין יהיה לעקוב אחרי פעילות סין ויכולתה להשפיע על אירן בנושא הגרעיני, שתפס מקום בולט בהודעה המשותפת של שני הנשיאים.

אם בנושא טייוואן חשבה סין להיעזר בתרעומת הצרפתית על ארה"ב, הרי שבביקורה החודש של שרת החוץ הגרמנית, אנהלנה ברבוק, ניסתה סין לתדלק את היחסים בין המדינות ולבדל בין גרמניה לארה"ב. במהלך הביקור אמר וואנג יי, שהיה שר החוץ הסיני עד מספר שבועות קודם לכן ועתה הוא בכיר בהנהגה הסינית, כי הוא מקווה ומאמין שגרמניה תתמוך באיחוד של שלום עם טייוואן, והוסיף שסין תמכה באיחוד גרמניה (אחרי קריסת ברית המועצות). לדבריו, שיבת טייוואן לסין היא רכיב חשוב בסדר העולמי שלאחר מלחמת העולם השנייה.

הבכיר הסיני התעלם מהאזהרה הבוטה של ברבוק, שהושמעה במסיבת עיתונאים עם עמיתה הסיני יממה קודם לכן, ולפיה מלחמה על טייוואן היא תרחיש אימה, בעל השלכות הרסניות לעולם כולו. הוא ניסה אולי להיתלות בדבריה של ברבוק, לפיהם סכסוכים ניתן לפתור רק בדרכי שלום. אבל ברבוק לא הותירה ספק לגבי עמדת גרמניה, ובעקיפין רובה הגדול של אירופה. סין יכולה להתנחם בכך שאירופה לא תוכל להתעלם מכך שגם הבנק העולמי, גם קרן המטבע העולמית וגם OECD העריכו את שיעור הצמיחה בה השנה ב-5% מול 1.6% בארה"ב ו-0.8% באירופה.

נתונים אלה הביאו את שרי החוץ של פורום המדינות המתועשות (G7), שהתכנסו ביפן לפני שבועיים, להביע רצון לשתף פעולה עם סין בפתרון בעיות עולמיות דוגמת שינויי אקלים, ביטחון תברואתי והתאוששות כלכלית. עם זאת, הם מתחו ביקורת על סין בשורת נושאים: התנהלות כלכלית בלתי הוגנת, גניבות ידע, ניסיון לשנות בכוח את הסטטוס-קוו במרחב ההינדו-פסיפי, סחף במעמד האוטונומי של הונג-קונג ופגיעה בזכויות טיבט והאויגורים. העובדה ששרי החוץ של השבע הביעו תמיכה בעקרון "סין אחת" בנושא טייוואן, לא הפיסה את דעתה של בייג'ינג, שמחתה בפני יפן על ההתערבות בענייניה הפנימים.

המבקר הבכיר האחרון בסין היה נשיא ברזיל, לולה דה-סילבה, התולה תקוות בסיוע סיני בתיעוש מחדש של ארצו ובכך שחברות סיניות יתפסו את מקומן של חברות אמריקניות שנטשו אותה. סין רואה בברזיל שותף חשוב, הן בשל היותה הגדולה במדינות דרום אמריקה והן בהיותה חברה בגוש המדינות BRICS. הזמנתו של לולה לפעילות סינית בארצו תסייע לה להרחיב את השפעתה באזור, שממילא רווי מדינות הרוחשות איבה לארה"ב וביניהן קובה, ונצואלה וניקרגואה. במרס זכתה סין בניצחון דיפלומטי כאשר הונדורס ביטלה את הכרתה בטייוואן, ניתקה עימה קשרים וכוננה יחסים דיפלומטים עם סין.

ייתכן שיהיו בישראל מי שיראו בהתמודדות הסינית עם הלחצים החיצונים המופעלים עליה בשל יישום בלתי מתפשר של יעדים לאומיים, כפי שהשלטון מגדיר אותם, מודל לחיקוי. אולם, יש גם להביא בחשבון את פערי הגודל, היכולות בעיקר הכלכליות, וכן את התלות שסין יוצרת אצל מדינות אחרות בין סין לישראל. כן יש לזכור את המשמעת הקולקטיבית המושגת בסין במערכת ערכים שונה ובאמצעים הזרים עד כה לחברה הישראלית.