סיכויי ההסלמה מול אירן גבוהים מהסיכויים להסכם בסוגיית הגרעין

ניתן להניח, שהבלבול בהנהגה האירנית נובע בעיקר מכך שהיא מתקשה מאוד להבין את מדיניותו של טראמפ ביחס אליה. מחד-גיסא, טוענים טראמפ ואנשיו, כי אין להם כל רצון להוביל לשינוי המשטר בטהרן והם מעוניינים בהסכם גרעין ולא בתקיפה צבאית. מאידך-גיסא, הוא מטיל עיצומים נוספים על אירן וגם עמדותיו ביחס לתוכנית הגרעין האירנית אינן ברורות. עובדה זו, לצד חוסר האמון העמוק בטהרן ביחס לכוונות הממשל האמריקני, מקשים מאוד על חידוש השיח בין הצדדים, ומובילים גם הם להקשחת העמדות (לפחות פומבית) של חמינאי.

טהרן מצידה פועלת למקסם את חוסר רצונו של טראמפ לתקוף אותה, ומנסה להתכתב עם חששו שאירן תנצל את תוכניתה הגרעינית לבניית פצצה. לשם כך חוזרים בכירי המשטר ומדגישים את אי-רצונה של טהרן בפיתוח נשק גרעיני, לצד מוכנות לדון עם הממשל בסוגיה זו תוך מתן ערבויות לכך. בפועל, ברור שטהרן מנסה להישאר במרחב הסף בתחום העשרת האורניום, תוך מוכנות לאפשר אמצעי פיקוח כאלו ואחרים אשר "יוודאו" שאין מטרתה לבנות פצצה, על-מנת לאפשר את הסרת העיצומים ובלי לפרק את תשתיות ההעשרה הקיימות.

אבל, בהינתן שסיכויי הצלחת המהלך האירני מול ממשל טראמפ נמוכים, הדילמות הניצבות לפתחה של ההנהגה בטהרן לקראת חידוש אפשרי של שיחות הגרעין, הן משמעותיות ורבות. ההנהגה (ובדגש על חמינאי) תצטרך לקבל החלטה באשר לשיח ישיר עם ארה"ב בסוגית הגרעין (שיעלה את סיכויי ההצלחה, אבל נוגד כרגע את הנחיותיו של חמינאי); להתגבר על התיעוב לממשל טראמפ, בעיקר בגין אחריותו לחיסול סולימאני ולפרישת ארה"ב מהסכם הגרעין הקודם; להתמודד עם הלחץ הכלכלי הגובר עקב חידוש מדיניות הלחץ המקסימלי; ובעיקר לבחון את גבולות הוויתורים שלה במו"מ לאור העדויות הרבות לכך שהמעצמות יבקשו לכלול בשיח עם אירן סוגיות נוספות, דוגמת הסיוע שלה לרוסיה או פעילותה מערערת היציבות מזרח התיכון.

מנגד, בהינתן קריסת התהליך ההסדרי, חמינאי יצטרך לקבל החלטות אסטרטגיות ביחס לאפשרות להתקדם לעבר נשק גרעיני, ובכלל זה העשרה לרמה צבאית ו/או הקמתה מחדש של קבוצת הנשק, בעיקר אם תעלה הסבירות להסלמה צבאית במפרץ.

מעל לכל, הבעיה של אירן היא העובדה שהיא אינה יכולה עוד למרוח זמן במו"מ. לצד הצורך האקוטי בהסרת העיצומים, הפעם לאירן ולמעצמות יש דד-ליין: אם לא יושג הסכם ו/או מפת דרכים להסכם בין אירן והמעצמות, מדינות ה-E3 (צרפת, גרמניה ובריטניה) יפעילו ככל הנראה באוקטובר הקרוב את "מנגנון ההדק" המאפשר לחדש את כל העיצומים על טהרן.

אם ייושם צעד זה, אירן עלולה לממש את איומיה ולנקוט צעדים דרמטיים בתוכניתה הגרעינית, דוגמת נטישת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT). אם כך יקרה, תגבר הסבירות שהקהילה הבינלאומית ו/או ישראל ינקטו צעדים חסר תקדים נגד תוכנית הגרעין האירנית, שתישאר אז ללא פיקוח מ צד הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

נראה שהיעד, בראיית ההנהגה בטהרן, הוא לחזור לתנאי הסכם הגרעין הקודם (בשעה שרוב המגבלות שהוטלו עליה במסגרתו כבר הוסרו או אמורות להיות מוסרות בקרוב), או לקדם הסכם חדש שיתמקד ביכולתה של הקהילה הבינלאומית לוודא, כי תוכניתה מכוונת למטרות שלום בלבד ובלי שאירן תיאלץ לנקוט ויתורים משמעותיים בתחום הגרעין או בסוגיות אחרות. אולם, בהנחה שמדינות ה-E3 וארה"ב יבקשו לנצל את חולשתה הנוכחית של טהרן, ולדרוש גם פירוק דרסטי של תשתיות העשרת האורניום כדי להרחיקה במידה ניכרת מיכולת להעשיר לרף ה-90% (העשרה צבאית), ובוודאי אם הן ידרשו להכליל במו"מ סוגיות נוספות, חריפות הדילמה של המשטר באירן תגיע לשיאה.

אירן תיאלץ לבחור בין ויתור דרמטי בתחום גרעין, שיאפשר הקלה כלכלית אבל בפועל ירחיק אותה משמעותית מהיכולת להשיג פצצה בעתיד, לבין הפעלת "מנגנון ההדק" מצד המעצמות - שבהכרח יוביל את אירן לנקוט פעולות שיעלו חשש לגבי טיבה של תוכנית הגרעין, כולל האפשרות להתקדמות במסלול הצבאי לעבר פצצה.

חמינאי נמצא בערוב ימיו. בעודו מחפש יורש וכשעודנו רואה את ארה"ב כ"שטן הגדול", הוא יצטרך לקבל החלטה מכרעת אשר תשפיע על גורלה של הרפובליקה האיסלאמית. חמינאי אומנם כבר הוכיח בעבר את יכולתו להפגין "גמישות הירואית", כזו שהובילה להסכם הגרעין הקודם, אבל ספק רב מאוד אם הוא הדמות שיכולה לאפשר מפגש ישיר בין נשיאי אירן וארה"ב, שלא לומר להסכים לוויתורים חסרי תקדים בתוכנית הגרעין ובסוגיות נוספות.

נראה שרק ויתור דרמטי מצד ארה"ב, שיוביל את אירן להישאר במרחב הסף הגרעיני בתמורה להידוק אמצעי הפיקוח על התוכנית, או מנגד נכונות יוצאת דופן של חמינאי להסב לאחור את תוכנית הגרעין לנוכח האיום על המשטר, יוכלו לאפשר הסדרה בסוגית הגרעין בפרק זמן רלוונטי. כרגע, ספק רב האם חמינאי יהיה מוכן להסכים לוויתורים כאלו. ולכן, בעת הנוכחית נראה שהסבירות להתנגשות בין הצדדים גבוהה יותר מאשר היכולת להגיע לפתרון בסוגית הגרעין, בעיקר אם האירנים אכן יממשו את האיום לעזוב את ה-NPT בהנחה ש"מנגנון ההדק" יופעל.