בטחונה של ארה"ב תלוי בהצלחת טראמפ לבצע רפורמות בפנטגון

אין ספק שבפנטגון יש כוננות גבוהה. דונלד טראמפ הכריז, כי בקרוב יהיה משרד ההגנה על הכוונה של המחלקה להתייעלות ממשלתית בראשות אילון מאסק, וטען שיש בו "הונאות וניצול לרעה של מאות מיליארדי דולרים". זה עלול להיות מסוכן, כי החולשות של הכוחות המזוינים ניכרת לעין בצורה שלא הייתה כמותה עשרות שנים. באוקראינה גוברים כטב"מים על הנשק האמריקני, והיא אינה מצליחה להרתיע את סין מול טייוואן.

הסיכון גבוה עוד יותר משום שהפנטגון מצוי במקום בו האידיאולוגיה של MAGA פוגשת במציאות, טוען אקונומיסט. מדיניות החוץ של טראמפ עמוסת סתירות. הוא מבקש לנהל מו"מ על שלום באוקראינה, אך טוען שיש לעשות זאת מעמדה של כוח – ומה יקרה אם אנשיו של אילון מאסק יפשטו על הפנטגון? מאסק יגרום תוהו ובוהו ברכש או ישחית אותו, התוצאות לביטחון ארה"ב יהיו הרות אסון.

הבעיות הברורות ביותר הן בניסיון להפוך את הטכנולוגיה ליתרון צבאי. הכטב"מים בשמי אוקראינה משודרגים מדי כמה שבועות, בעוד תקצוב הפנטגון אורך שנים. אמצעי הלוחמה האלקטרונית של ארה"ב ואירופה עולים פי שניים ושלושה מאשר של אוקראינה, אך יעילים פחות. כטב"מים אמריקניים גדולים רבים היו חסרי תועלת; החדשים עולים יותר מאשר האוקראיניים.

בעיה נוספת היא התעשיה הביטחונית. בסוף המלחמה הקרה היו בארה"ב 51 יצרנים מובילים ורק 6% מהוצאות הביטחון הופנו לחברות המתמחות בתחום. כיום מקבלות חמש חברות 86% מתקציב הפנטגון. רוב החוזים הם בשיטת קוסט פלוס, מה שמעודד עיכובים והוצאות יתר. התוצאה היא רווחיות נמוכה, המסבירה מדוע ייצור ספינת מלחמה אמריקנית עולה הרבה יותר מאשר ביפן ובקוריאה הדרומית.

מאחורי כל אלו מצוי סיוט תקציבי, כפי שמגדיר אותו אקונומיסט. בממוצע יש עיכוב בן שנתיים בתקצוב בידי הקונגרס. פוליטיקאים מבזבזים כסף כאשר הם בולמים השלמת תוכניות. הפנטגון אינו יכול להעביר מסעיף לסעיף, ללא אישור הקונגרס, למעלה מ-15 מיליון דולר. כאשר ביקש המשרד להעביר 0.5% מתקציב ההגנה לרכישת אלפי כטב"מים באוגוסט 2023, נדרשו כמעט 40 ישיבות בקונגרס.

שרים קודמים ניסו לייעל ולחסוך, אך הפקידות גברה עליהם. יש שתי סיבות לכך שייתכן שהפעם המצב יהיה שונה. האחת היא שהזמן מתאים. האיום על הביטחון האמריקני ברור, אבל דור חדש של חברות טכנולוגיה מתדפקות על שערי הפנטגון. שנית, מאסק נחוש להיכנס בכל הכוח וליישם את הניסיון שצבר. בעשור הקודם קבעה נאסא מראש את המחירים לספקיה, ו-SpaceX של מאסק זכתה והצליחה. מאז 1960 ועד 2010 זינק המחיר של הצבת קילוגרם בחלל ל-12,000 דולר; SpaceX חתכה את המחיר ב-90% ומבטיחה להוריד עוד יותר.

משימתו של מאסק עצומה וסבוכה, מדגיש אקונומיסט. כלי הנשק האמריקניים צריכים יותר בינה מלאכותית, ובמידת האפשר – יש לייצר אותם מחלקים זולים וזמינים הרוכבים על הטכנולוגיה לצרכן. הפנטגון צריך לעודד את התחרות ונטילת הסיכונים, בידיעה שחלק מהתוכניות ייכשלו. הוא זקוק ליותר יזמות, וגם ליותר האזנה למפקדים בשטח. והכי קשה: מאסק יצטרך לשכנע את הרפובליקנים בקונגרס לתת לפנטגון יותר חופש ביזמות ובהוצאות.

רפורמה בפנטגון תהיה קשה בהרבה מאשר ביתר זרועות הממשל. ארה"ב אינה יכולה להתכונן למלחמה ב-2035 אם תפחית היום את תקציב ההגנה. היא לא יכולה פשוט להחליף צוללות ומפציצים בשווי מיליארדי דולרים בלהקות של כטב"מים, משום שהפעלת כוח בצידו השני של העולם מחייבת פלטפורמות גדולות. ארה"ב זקוקה למשרד הגנה שביכולתו לבצע מהפכה בכלכלה של מערכות גדולות ולהרחיב את השימוש במערכות חדשות, בעת ובעונה אחת.

מאסק וטראמפ מצויים במסלולים מנוגדים. אם טראמפ יבקש לפטר גנרלים בטענה שהם ליברליים מדי או בלתי נאמנים לו, הוא יגרום לחוסר תפקוד בפנטגון. אם מאסק ישתמש בקמפיין של DOGE כדי להגביר את כוחו, הם ישחיתו את הפנטגון. פיתויים אלו מקשים לחשוב שממשל זה יצליח היכן שאחרים נכשלו, אבל ראוי לקוות שיצליח; בטחונה של ארה"ב תלוי בכך.