כסף מסובב ת'עולם

ספורט הוא עסק. הספורטאים, הקבוצות והבעלים רוצים להרוויח, וזה בסדר גמור. אפשר לתהות מדוע יש ספורטאים המשתכרים בשנה יותר ממה שרופא ישתכר בכל ימי חייו, אבל זה דיון אחר. יש מקומות בהם קומץ קבוצות עשירות משתלטות על הענף, אבל גם זו עובדת חיים בשוק החופשי (אם כי בארה"ב, במיוחד בליגת הכדורסל NBA, מצליחים למנוע זאת). הבעיה הקשה היא כאשר הכסף הגדול מנוצל בדרכי רמייה ולמטרות פסולות.

הדוגמה האקטואלית ביותר ואולי גם הבולטת ביותר היא של פריז סן ז'רמן, מהשבוע שעבר – אלופת אירופה בכדורגל. מאז 2011 נמצאת הקבוצה בשליטת קטר – כן, כן, אותה נסיכות תומכת טרור ומשחיתת שלטון. הכדורגל מעניין את קטר פחות מצד הכדור ויותר מצד הרגל: להטביע את חותמה בענף הספורט הפופולרי ביותר בעולם, וכך להשכיח את פשעי המשטר כלפי פנים (עבדות) וכלפי חוץ (טרור). לכן היה לה כל כך חשוב לארח את מונדיאל 2022, שאותו קיבלה לפי כל הסימנים בצורה מושחתת.

פדרציית הכדורגל האירופית, אופ"א, קבעה כללי "פייר פליי" במטרה למנוע מבעלים סופר-עשירים להזרים לקבוצות כספים ללא הגבלה, ובכך לחסל את התחרות. את קטר זה מעניין בערך כמו השלג דאשתקד בהרי האלפים. אוריאל דסקל (וואלה) הראה בכתבה מרתקת כיצד היא מצפצפת על הכללים בכל מיני דרכים שאפילו אינן מתוחכמות. בסך-הכל, אומר דסקל, השקיעה קטר בקבוצה למעלה מ-2 מיליארד אירו מאז רכשה אותה.

פ.ס.ז' "מוכרת" תאי כבוד באצטדיון במחירים אסטרונומיים לשייחים וחברות מהנסיכות; היא מקבלת 500 מיליון אירו לשש שנים מחברת קטר איירווייז ב"הסכם חסות"; רשות התיירות של הנסיכות מזרימה באותו מסווה 200 מיליון אירו לשנה – פי 20 מהמקובל; הבנק הלאומי של קטר וחברות התקשורת המקומיות מעניקים עוד 10 מיליון אירו לשנה כל אחד. אופ"א אומנם קנסה את הקבוצה ב-10 מיליון אירו, שזה אפילו לא בדיחה מבחינתה, אבל לא עשתה את מה שהייתה חייבת לעשות: לזרוק אותה מליגת האלופות. כעת היא זכתה בפרס הגדול מכולם – באמצעות רמאות בוטה.

לא הייתי ממהר לקבוע שממשלת החורבן תיפול בגלל השתמטות החרדים, כי לעולם אין לזלזל בכך שהיא גם ממשלת ביזה. ייתכן שבין כתיבת שורות אלו לבין פרסומן, ובין פרסומן לבין קריאתן, יהיו התפתחויות. נדבר על המצב הנוכחי, בו אחת האפשרויות העולות על הפרק היא שבנימין נתניהו יציע לחרדים הטבות כספיות בתקציב 2026 – שאישורו יוקדם כבר לקיץ הקרוב – כפיצוי על חוסר יכולתו לעגן בחקיקה את השתמטותם מצה"ל.

ננתח את המשמעות. זה אומר, שהממשלה תקח ממי שכן משרתים וכן עובדים וכן משלמים מיסים (ואלו לרוב אותם אנשים) ותתן למי שלא משרתים ולא עובדים ולא משלמים מיסים (וגם אלו לרוב אותם אנשים). היא תקח ממי שנהרגים ונפצעים ותתן לאלו שהסיכון הכי גבוה שלהם הוא להיכוות מכוס תה. היא תקח ממי שמשפחותיהם כורעות תחת הנטל ותתן לאלו שאינם צריכים לחשוש מהדפיקה בדלת. היא תקח ממי שמממנים את המדינה ותתן לאלו שחיים על חשבוננו. היא תקח ממי שבסכנת אבטלה ותתן לאלו שמתבטלים. והיא תעשה את כל זה תוך פגיעה ישירה, ברורה ומיידית בביטחון המדינה.

צריך להיות איזה גבול של גועל שלא חוצים אותו, איזה גבול של עזות מצח שמרתיע את גדולי החצופים, איזה גבול של היגיון שאותו רואה אפילו מי שנשתבשה עליו דעתו. אבל עצם העלאת הרעיון, גם אם לא ייצא ממנו דבר, מלמד שאובססיית השלטון של נתניהו והאפסות של תומכיו, גורמת לכך שהכל כולל הכל כשר בעיניהם. ליתר דיוק: כשר למהדרין בהשגחת הבד"ץ.

בכלל, תפיסת העולם של הממשלה הנוכחית היא שמותר לה לעשות כל מה שהיא רוצה ושאין היא חייבת דין וחשבון לאיש. אדריאן פילוט (כלכליסט) תיאר השבוע כיצד ניסתה ח"כ אורית פרקש-הכהן לקבל בוועדת הכספים תשובה לשאלה פשוטה: כמה עולה חידוש המלחמה ברצועת עזה. לא פירוט שמישהו יכול לטעון שהוא מסווג, אפילו לא מהם מקורות המימון. רק מספר. היא לא הצליחה. נציגי משרד האוצר התחמקו, והיו"ר משה גפני איים לסלק אותה מהדיון אם תמשיך לנדנד.

אין לי אלא לצטט בהסכמה את דבריו של פילוט. זוהי התנהלות דיקטטורית, המאופיינת בהעדר שקיפות ובהסתרת מידע מן הציבור (שהוא זה שמשלם; ואנחנו נזכיר, כי הקואליציה הנוכחית טוענת כשנוח לה שהיא מייצגת את הציבור ולכן היא חייבת למשל לשלוט במינוי השופטים). זוהי התנהלות של העדר קבלת החלטות מסודרת. זוהי התנהלות של העדר תקציב מסודר, אלא של גמישות שמאפשרת לשלטון לנתב את הכסף לצרכיו הפוליטיים ולקניית קולות. וזוהי התנהלות של החלשת מנגנוני הבקרה והפיקוח (ואנחנו נוסיף, שזהו אולי המאפיין הבולט של הקואליציה, המנסה להשתלט על כל מנגנון שכזה – מבית המשפט העליון ועד נציבות שירות המדינה).

כמה עולה המלחמה – לא מספרים לנו. כיצד יממנו אותה – לא אומרים לנו. מבחינתם תפקידנו הוא לשלם בדם ובדמים, כדי שהשלטון הנוכחי ישרוד תקופה ארוכה ככל האפשר. לשלם ולשתוק.

יש מי שאינם צריכים להמתין 25 שנה עד לחתונת הכסף, אלא מגיעים אליה כבר בעומדם מתחת לחופה. למשל: אבנר נתניהו ועמית ירדני. המחיר של מנה בחוות רונית הוא 850-600 שקל. אירוע מינימום בה הוא 350 אורחים, ובעונה הנוכחית אפשר להגיע ליותר מ-1,000. לכן, טווח העלות של החתונה הקרובה (ואני מדבר רק על האירוע) נע בין מינימום של 210,000 שקל למקסימום של 850,000 שקל. נלך על הממוצע: 635,000 שקל.

נשים בצד את השאלה האם בעת "מלחמה בשבע חזיתות", כאשר רבבות אנשי מילואים אוכלים חצץ ושותים אבק, מן הראוי שראש הממשלה – שטרם הגיע ליישובים החרבים – יערוך אירוע נוצץ שכזה. נדבר רק על הצד הכספי. כולנו מכירים לא רע את הצד של החתן, שלא ממש אוהב להוציא כסף מכיסו. בתיק 1000 דיברו על שמפניות, סיגרים, חולצות, תיקים, טיסות, בובות, תכשיטים, שיעורי משחק ואירוח – הכל על חשבון החברים המיליארדרים (הסכומים לא משנים לענייננו, אלא התופעה שהפכה להרגל).

כאשר טען בנימין נתניהו בעדותו שהוא לא מקבל מתנות ותמיד משלם מכיסו, יכולתם לשמוע באולם רחש של "הוא באמת אמר את זה?!" אנחנו לא יודעים מי מממן את השהות של יאיר נתניהו במיאמי ומי מימן את השהות שם של שרה נתניהו; אנחנו כן יודעים שהאבטחה של השניים באחת הערים היקרות ביותר בארה"ב היא על חשבוננו. לכן, דומה שלא יהיה זה חשד בכשרים אם אתהה מי מממן את החתונה ואת כל מה שסביבה.

יש עוד נקודה. הרב הראשי לשעבר יונה מצגר הודה, שחלק מן השוחד שקיבל היה בדמות מתנות ברבבות שקלים לחתונת בנו. כלומר, כבר היה תקדים. כאשר בנימין נתניהו עומד לדין בין היתר על קבלת מתנות (שלא נרשמו ולא דווחו), אדם תמים היה מצפה לזהירות יתר ולשקיפות מירבית. אבל, כאמור, זו תמימות. אבהיר: אינני חושד מראש ובוודאי שאינני מכתים את הזוג הצעיר. אני כן אומר, שאפשר היה לפזר מראש את כל הספקות בהתנהלות גלויה. זה לא נעשה, ושכל אחד יגיע למסקנה שלו.

דונלד טראמפ רואה הכל דרך החור שאין במטבע הסנט, שגם הוא עצמו עוד מעט לא יהיה בשל החלטתו להפסיק את הטבעתו. השאלה הראשונה שלו היא "מה נרוויח מזה" והשאלה השנייה שלו היא "כמה זה עולה לנו"; אין שאלות נוספות. אם הוא ומשפחתו יכולים לעשות מיליונים ומיליארדרים בעסקי קריפטו מפוקפקים ובעסקי מלונאות וגולף במדינות זרות, וגם לקבל במתנה משליטי קטר מטוס בשווי מאות מיליוני דולרים – מה טוב.

מצד שני, בעיני טראמפ הגנה על בעלות בריתה של ארה"ב היא בזבוז כסף וצריך לדרוש מהם לשלם הרבה יותר. סיוע לאוקראינה הוא בזבוז כסף וצריך לכפות שם הסדר שלום. עוצמה רכה בדמות סיוע חוץ היא בזבוז כסף שחייבים להפסיק, גם במחיר של מאות אלפי מתים. ערכי יסוד כמו שידור ציבורי ו"קול אמריקה" הם בזבוז כסף ואפשר להסתדר בלעדיהם.

בנימין נתניהו תמיד מצליח למצוא ידידי נפש בדמותם של מיליארדרים. הוא אמר את זה בעצמו במשפטו: ארנון מילצ'ן, ספנסר פרטרידג', ג'יימי פאקר, משפחת פאליק. "הרבה מיליארדרים ביקשו את חברתי אבל לא נוצר קליק", הוסיף אתמול (4.6.25), אחרי שסיפר איזה אירוח מלכותי קיבל שוב ושוב ממילצ'ן. איכשהו הוא לא מתחבר לאחרים, שלא יכולים להרעיף עליו ועל משפחתו מתנות במיליונים. איכשהו הוא לא מצא זמן להגיע ליישובים שחרבו וננטשו במשמרת שלו. בזה (כמו בדברים רבים אחרים, כולם שליליים) הוא מאוד דומה לטראמפ, עליו אמר טום פרידמן: הוא מבקר במדינות שיכולות לתת לו, לא בכאלה שמבקשות ממנו.

בצלאל סמוטריץ' רוצה שבנק ישראל יכפה על הבנקים להעניק שירותים למתנחלים הנתונים לעיצומים בינלאומיים, ושאם הללו יסרבו – שהבנק המרכזי יעשה זאת במקומם. כמה חוצפה ובורות גלומות בדרישה הזאת: פגיעה בעצמאות בנק ישראל הקבועה בחוק, מחשבה שהבנק המרכזי יכול להנפיק שיקים ולשלם הוראות קבע, העלאת הדרישה בדיוק כאשר מתנחלים שוב מבצעים פוגרום לאומני ביהודה ושומרון.

מעל הכל, שר האוצר שוב שם את הציבור שלו מעל טובת המדינה – בדיוק כמו במיליארדים שהוא שופך עליו במקביל להטלת גזירות על כולנו. הימנעות של בנק ישראלי מלציית לעיצומים בינלאומיים עלולה לפגוע קשה במשק כולו. אמרה את זה שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי-שטייניץ (מהאגף ה"שמרני", רעייתו של יובל שטייניץ), כאשר קיבלה אשתקד את עמדת בנק מזרחי-טפחות, ולפיה אין הוא יכול להעביר לזק"א 8 מיליון שקל שתרם רומן אברמוביץ, בשל העיצומים הבריטיים עליו בגלל קרבתו לוולדימיר פוטין.

כנפי-שטייניץ הזכירה, כי המפקח על הבנקים שלח לבנקים ביוני 2022 מכתב העוסק ב"סיכונים הכרוכים בהתקשרות עם גורמים מוכרזים ברשימות סנקציות בינלאומיות וברשימות סנקציות לאומיות של מדינות זרות". במכתב זה ציין המפקח, כי "ניצולה של המערכת הבנקאית לצורך עקיפה של משטרי סנקציות שהוטלו על-ידי מדינות זרות וארגונים בינלאומיים חושף את התאגידים הבנקאיים לסיכונים משמעותיים וביניהם, סיכוני ציות, סיכוני הלבנת הון ומימון טרור, סיכונים משפטיים וסיכוני מוניטין".

כנפי-שטייניץ הדגישה, כי אינטרסים חשובים עלולים להינזק בשל אי-ציות למשטרי עיצומים. ביניהם: "השמירה על קשריו של הבנק עם תאגידים בנקאיים וגופים פיננסיים בעולם, השמירה על יציבותו של הבנק ועל תקינות פעולתה של המערכת הבנקאית כולה, ושמירה על קשרי הכלכלה והמסחר של ישראל". אבל מה זה לעומת הגנה על פורעי חוק הנמנים על קהלו של סמוטריץ.