התחלה ברגל שמאל

לאחרונה מתנהל בליכוד קמפיין התפקדות של הימין האידיאולוגי. שלושה גורמים מאחורי המפקד, גורמים שפועלים בשיתוף פעולה. קבוצה אחת מורכבת בעיקר מפעילים מהשומרון, שהבולט ביניהם הוא יועץ התקשורת של ראש המועצה האזורית גרשון מסיקה, יוסי דגן. פעילים נוספים בקבוצה הם מאיר ברויאר ועמנואל אהרוני. הקבוצה השנייה היא פורום יש"ע במרכז הליכוד בראשותם של הפעילים הוותיקים שבח שטרן ונתן אנגלסמן. הגורם השלישי, מתברר, הוא אפי איתם שמגיע בקביעות לישיבות סיעת הליכוד אך מאז הבחירות הוריד את הפרופיל התקשורתי.

הקבוצה של דגן פוקדת גם בתוך הקו הירוק. בחיפה, בבת-ים, בפתח-תקווה. בפעילות הקבוצה משתתפים באופן פעיל יולי אדלשטיין ודני דנון ומרבים להופיע בחוגי הבית. גם יריב לוין וציפי חוטובלי שותפים למהלך.

מטעמו של אפי איתם פועל איש אח"י ותיק, מרדכי בניטה. איתם גייס בזמנו 6,000 איש לאח"י, והוא פועל עתה להביא כמה שיותר מהם לליכוד ולצרף אליהם מתפקדים נוספים חובשי כיפות סרוגות.

מהם ההישגים עד כה? קשה לקבוע בוודאות. מספר המתפקדים הוא סוד כמוס של כל קבוצה וקבוצה. על-פי ההערכות, פורום יש"ע פקד יותר מ-1,000. הקבוצה של דגן הגיעה כנראה לכמה אלפים. דגן סירב להתייחס לנושא. אשר לאפי איתם, הוא דחה לאחרונה כמה הצעות לראיונות בעיתונים. מקורביו מעדיפים אף הם שלא לדבר. מעריכים שהצליח לפקוד קרוב למחצית ממתפקדי אח"י. בסך הכול מדובר בקבוצה של 7,000-5,000 מתפקדים - קרוב למספר המתפקדים שיש לפייגלין. לצורך ההשוואה, חיים כץ עם 4,000 המתפקדים שלו הוא מהחזקים בליכוד.

שרים וחברי סיעה עוקבים מקרוב אחרי התופעה. יועציהם מתקשרים לבדוק מה המצב. אפי איתם הפך לאחרונה למחוזר, ואילו המשנה לרה"מ סילבן שלום בחר להופיע בערב ראש השנה בהרמת כוסית ביקיר שבשומרון.

האם הרכב המתפקדים ישפיע על ההכרעות? יו"ר הקואליציה זאב אלקין, שהוא כזכור גם יו"ר שדולת ארץ ישראל, מוצא לנכון להפגין אופטימיות. "הארכת ההקפאה, ולו במתכונת חלקית, תהיה נזק גדול להתיישבות ולמצב המדיני של ישראל ורק תגביר את הלחץ במו"מ", הוא סבור.

הקואליציה יכולה לשרוד אם ההקפאה תוארך?

"היות שאני מאמין שההקפאה לא תוארך, בעיניי זו שאלה לא רלוונטית. ניסיון להאריך את ההקפאה יגרום לשבר גדול בתוך הליכוד ובקואליציה".

הליכוד נקלע למצב אבסורדי. מחד-גיסא, המתפקדים זזו ימינה ביחס למצב בתנועה ערב ההינתקות. גם הסיעה יותר ימנית. מאידך-גיסא, קשה לתרגם את הכוח שבשטח ובסיעה למעשים פוליטיים, וזאת משתי סיבות. ראשית, כפי שציין אדלשטיין, הטראומה של ההינתקות היא כמו חרב פיפיות. הפלג האידיאולוגי חושש ממתיחת החבל כדי שלא להביא למפץ נוסף. אך הבעיה העיקרית היא היעדר מנהיג אלטרנטיבי. נתניהו נשף בעורפו של שרון. היום אין בסיעה מועמד שנושף בעורפו של נתניהו. גדעון סער אינו מנהיג לעומתי. סילבן שלום בונה את עצמו כמנהיג לעומתי שעשוי לרכז את האופוזיציה הפנים-מפלגתית, אך הח"כים לא משתפים פעולה עם המהלך. ואילו בוגי יעלון, שנתפס בתחילת דרכו כמנהיג של הפלג הימני וכמועמד אלטרנטיבי במידה שנתניהו ישבור שמאלה, לא הרים את ראשו ולא המריא. גם היום קולו לא נשמע. אחרי הפסגה בוושינגטון הוא בחר להישאר בצל.

אבל אין ואקום בפוליטיקה. שלא לייחוס, מציינים שרי הליכוד וחברי הסיעה שקיים איום על נתניהו. לא מבפנים, מבחוץ. מי שהגיע להרמת הכוסית של ישראל ביתנו ביום ראשון שעבר שמע מנהיג ימין. ליברמן דיבר כמבוגר האחראי המרסן את ראש הממשלה הנחפז והטירון. במילים חדות וברורות הסביר מדוע לא יהיה הסכם "לא בשנה הזאת ולא בדור הבא". הפלשתינים, אמר, לא הגיבו לרצון הטוב שהפגינו רבין, פרס, ברק, שרון, אולמרט, לבני וביבי.

הנאום אולי לא התקבל בתשואות בוושינגטון וברמאללה, אבל מי שדיבר באוזני הפעילים שגדשו את האולם ביום ראשון שעבר לא חבש את הכובע של שר החוץ. ליברמן חבש את הכובע של המנהיג שבא להחליף את הליכוד. שמשתמש בטרמינולוגיה של הליכוד. אם נתניהו ישבור שמאלה, מעריך שר בכיר בליכוד, לא מן הנמנע שבבחירות הבאות ייכנסו לכנסת שלוש סיעות שוות בגודלן. הליכוד, ישראל ביתנו וקדימה. ליברמן יוכל להקים ממשלה עם לבני ברוטציה. וכן, מאשרים בסיעה, נתניהו מודע לסכנה. לתחרות. לאיום.

כשנשאל יו"ר הבית היהודי, השר דניאל הרשקוביץ, האם סיעתו תפרוש אם תוארך ההקפאה, השיב שהוא מתרשם שהארכת ההקפאה אינה על הפרק. אם יתברר שהיא על הפרק, הסיעה תתכנס ותחליט.

בינתיים טרם התגבש כוח פוליטי שנערך מראש לבלום את הוויתורים. בימין סומכים על הדוב מבלי לתת את הדעת לעובדה שגם אם לא יטרוף, חיבוקו עלול להתגלות כקטלני. נכון לעכשיו, ראש הממשלה נכנס לשנת תשע"א, שנת ההכרעה, ברגל שמאל.

שר ההסברה שערך את הטקס שלו עם הפעילים למחרת, נשמע מסויג יותר. בתור שר ההסברה, שאלתי את יולי אדלשטיין, מה אתה אומר על שינוי הטרמינולוגיה. על השימוש של נתניהו בצמד המילים "הגדה המערבית".

"אני לא אוהב את שינוי הטרמינולוגיה. אם אפשר היה לדבר על הישגים בנאום בר-אילן, ציינתי זאת אז, זה שאחרי שנים רבות ראש הממשלה דיבר על זכויותינו על ארץ ישראל. לכן, לשמוע עכשיו מושגים כמו 'הגדה המערבית' זה כואב, ובטח לא תורם למו"מ.

"מבחינתנו כמערך ההסברה על כל פנים המושגים נשארים אותם מושגים, ואני מתכוון להעלות את הנושא לפני הגורמים שעוסקים במו"מ. אני בתפקיד שנה וחצי, ובכל הראיונות שהענקתי ובכל הנאומים שנאמתי אני משתמש תמיד במושג 'יהודה ושומרון'".

אחת מנקודות המפנה אצל שרון הייתה כשהחל לדבר על ה"כיבוש".

"אני זוכר זאת היטב. צעקתי עליו בסיעה כשהוא אמר 'כיבוש'".

ומה הוא אמר?

"כהרגלו לא הגיב".

מישהו העלה את הנקודה ביום ראשון בישיבת הממשלה?

"לא".

גם כאן מדובר בתפנית?

"אני מקווה שזו לא תפנית אלא ניסיון להשתלב באווירה החיובית ששררה בוושינגטון. כולי תקווה שנחזור למושגים הקודמים".

כבר היינו בסרט הזה עם הליכוד. אתה לא חושש מתקדים שרון?

"כל מי שיגיד שאין איזושהי פוסט-טראומה של הפילוג וההינתקות פשוט משקר, אבל צריך להבין שהטראומה קיימת אצל כל הצדדים. אלה שנלחמו נגד ההינתקות והתגלו כצודקים חושבים פעמיים לפני שהם עולים על מסלול ההתנגשות, אבל גם אלה שהובילו את המהלך או שחושבים על 'ויתורים כואבים' מבינים שאסור להם ללכת רחוק מדי כדי לא לאבד את הסיעה ואת המפלגה".

האופטימיים בסיעת הליכוד - ויש כאלה - בונים כאמור על הדוב. להערכתם, בסוף החודש, כשהממשלה לא תאריך את ההקפאה, אבו-מאזן יפוצץ את המו"מ. הבעיה היא שמה שרואים מספסלי סיעת הליכוד רואים גם מהבית הלבן. ביום שני שעבר התכנסה בדחיפות הנהלת שדולת ארץ ישראל בכנסת. יו"ר מועצת יש"ע דני דיין, ששהה בוושינגטון בימי הפסגה, העלה חשש שההקפאה תוארך. האמריקנים מפעילים לחץ כבד על נתניהו כדי שימצא פתרון שימנע את פיצוץ המו"מ בסוף החודש.

"ברור לחלוטין", אמר דיין לאחר מכן, "שנושא ההקפאה נפתח מחדש, כולל אפשרות להארכת ההקפאה דה-יורה. לא בטוח שנתניהו החליט שלא להאריך את הצו. המאבק עוד לא מאחורינו". השרים, מדגיש דיין, צריכים לדרוש מראש הממשלה שהקווים האדומים למו"מ ייקבעו בממשלה. "על-פי השפה שבה הוא דיבר, השאלה האם הדברים שאמר הם בגדר אסטרטגיה או טקטיקה היא פחות חשובה. השפה עצמה מחייבת הצעות מרחיקות לכת בדומה לאלה של אולמרט. מה יקרה אם הוא ימסור לאובמה מכתב שבו יתחייב להקים מדינה פלשתינית בגבולות 67' ואחר כך יגיד לשרים 'מאוחר מדי, כבר התחייבתי'?" עם זאת, גם דיין סבור שלנתניהו יהיה קשה להאריך את ההקפאה באווירה הציבורית שנוצרה.

על כל פנים, החשש כנראה אינו נטול בסיס. בשבוע שעבר, על-פי דיווח באתר מחלקה ראשונה, הזמין נתניהו סקר בקרב מתפקדי הליכוד. הסקר, שנועד ככל הנראה לשמש תשובה לסקר של מועצת יש"ע שפורסם ב'מקור ראשון' בשבוע שעבר, בדק את התייחסותם של המתפקדים לאפשרות של הארכת ההקפאה. בין השאר נשאלו המשתתפים האם על שרי הליכוד להתנגד להצעת רה"מ להאריך את ההקפאה – אם תובא הצעה כזו - והאם יש משמעות מבחינתו של המתפקד לאיום של אבו-מאזן לפוצץ את המו"מ אם ההקפאה לא תוארך.

ביום ראשון שעבר ערך שר החינוך גדעון סער קבלת פנים לרגל ראש השנה. זה היה מפגן כוח מרשים, עם קרוב לאלף פעילים. לאחר בעל הבית נשאו דברים השר גלעד ארדן ויו"ר הכנסת. השרים יובל שטייניץ וישראל כץ הודיעו על כוונתם להגיע אך התעכבו ברגע האחרון. בכינוס, איך לא, עלה הנושא המדיני.

לפני שנים יצאו גדעון סער וגלעד ארדן זה לצד זה לדרכם הפוליטית. מאז נפרדו מעט דרכיהם של שני הצעירים המבריקים של הליכוד. סער, שנבחר למקום הראשון בפריימריז, נמנה על השרים הבכירים ביותר. הוא מסומן כיורש ונתניהו חושש ממנו. לא לחינם דאג לתת לו תיק בכיר אך כזה שטומן סכנות - לאחרונה שרים מתקשים לשרוד במשרד החינוך - ונטול משמעות מדינית-ביטחונית. סער לא נכלל בפורום השביעייה.

סער מצדו נוהג בזהירות, לא מקדים את המאוחר ומביע לויאליות מוחלטת לרה"מ.

ארדן לעומת זאת נכנס לחמישייה הפותחת, אך טרם הצליח למקסם את המעמד שלו זכה. אולי משום שהוא הצעיר בין הבכירים. במקום תיק התחבורה שעליו בנה ובצדק בעקבות הישגיו בפריימריז, קיבל לידיו את תיק איכות הסביבה. בשונה מסער שמייצג קו ממלכתי, ארדן נתפס כסמן ימני בקרב שרי הליכוד. בפריימריז זכה במקום הראשון בקרב מתפקדי יו"ש.

אבל בכינוס של גדעון סער בגני התערוכה שידרו השניים על אותו גל. גם סער וגם ארדן הביעו אמון מוחלט במדיניותו של ראש הממשלה והבהירו שיש להעניק לו מרחב תמרון. רובי ריבלין שבר במקצת את האידיליה כשהביא את סיפורו של זלמן ארן ששימש שר החינוך בממשלות בן-גוריון. ארן, סיפר ריבלין, אמר פעם שהוא הולך אחרי בן-גוריון בעיניים עצומות, אך מפעם לפעם פוקח את העיניים כדי לוודא שבן-גוריון עצמו לא הולך בעיניים עצומות.

נכון להיום ארדן שומר על אופטימיות זהירה שמתבססת ברובה על הרגליו הקודמים של הדוב. כלומר, על הסרבנות הערבית. "להערכתי", הוא אומר, "המו"מ הזה לא יביא לשום דבר ולכן אין מה לחשוש. הפלשתינים לא יעמדו אפילו בתנאי הבסיסי: הכרה בישראל כמדינתו של העם היהודי. אני שואב עידוד", הוסיף, "מכך שראש הממשלה לא נבהל מאיומי הפלשתינים ומודיע לכולנו שההקפאה מסתיימת בסוף החודש הזה".

מי שנכווה ברותחין... קשה להיות אופטימי לאחר התקדים של ההינתקות.

"כמי שהוביל את ההתנגדות בליכוד להינתקות שיזם שרון, אני יכול להבין את החשש הזה. אבל אני חושב שנתניהו מעוניין לשמור על ההתיישבות ביהודה ושומרון, ושבגלל הנושא האירני יש לו צורך במרחב תמרון בזירה הבינלאומית. אני לא רואה ממשלה חלופית שתהיה מחויבת יותר להתיישבות ביו"ש, ולא רואה סיבה לזעזועים בקואליציה".

אתה מתכוון לזעזועים בליכוד או מצד השותפות, דוגמת הבית היהודי?

"לא משנה, אין טעם כרגע לזעזועים בקואליציה לפני שאנחנו באמת מבינים את פשר המו"מ הזה".

ואולי אחר כך יהיה מאוחר מדי?

"אני מבין את כל מי שמודאג כי היה לנו ניסיון עם שרון, אבל אני סבור שהמצב שונה בתכלית. אני מכיר את ראש הממשלה באופן אישי למעלה מ-16 שנה. אני מכיר את החינוך שלו מהבית, את המחויבות שלו להתיישבות, את שאיפתו לעשות את המקסימום כדי לשמור עליה. ההקפאה הייתה טעות, אבל אין מה להשוות בין ההקפאה שהיא צעד הפיך – כל עוד מדובר בהחלטה חד-פעמית - להינתקות שהיה ברור שהיא צעד בלתי הפיך".

אגדה רוסית מספרת על נסיך שהגיע כשהוא רכוב על סוסו לפרשת דרכים. על האבן בצומת ישנה כתובת עתיקה: "אם תלך ימינה - את סוסך תאבד, את עצמך תציל; אם תלך שמאלה - את עצמך תאבד, את סוסך תציל; אם תמשיך ישר - גם אתה גם סוסך לאבדון".

בנימין נתניהו הגיע לצומת. אם ילך שמאלה, להסכם ולוויתורים - יאבד את עצמו, את דרכו של הליכוד, ויפגע בתשתית המחנה הלאומי וביסודותיו של כוחו הפוליטי. אם ילך ימינה - יאבד את הסוס שעליו הוא רוכב כעת, הסוס שלהערכתו יֵדע לקפץ מעל הבורות שכורה אבו-מאזן, מעל הסלעים שמעמיד בדרכו ברק אובמה ומעל הקוצים שיפזרו ביד נדיבה הכוחות בתקשורת הישראלית המעוניינים בנסיגה והאוליגרכיה המקורבת לקדימה, ובעיקר – מעל על התהום שמנסה לפעור אחמדינג'אד. אם ימשיך ישר - יתנגש בקיר.

הבעיה היא שמהצומת ואילך אין רוורס. אין אחורה פנה. בנימין נתניהו פנה לנתיב שמוביל לצומת כשנאם את נאום בר-אילן, והמשיך לדהור לעברו כשקיבל את ההחלטה על הקפאת הבנייה ביו"ש.

אנה ילך? לאן יפנה? מהן כוונותיו? האם ברצונו להערים על אובמה תוך שהוא מנהל מו"מ בפול גז בניוטרל? האם בכוונתו להערים על סיעתו ועל החלקים בקואליציה שמתנגדים לוויתורים מרחיקי לכת, תוך שהוא מרדים את שרי ממשלתו ואת חברי סיעתו בהבטחות ש"יהיה בסדר"? או שמא טרם הכריע? האם נכונותו לכנות את יהודה ושומרון "הגדה המערבית" היא עדות מפלילה או אמירה חולפת?

בפסגה בוושינגטון הכניס נתניהו את היד לפיו הפעור של הדוב הפלשתיני. ההנחה הרווחת בקרב שרי הליכוד המתנגדים להקמת מדינה פלשתינית (ומי יודע, אולי גם של נתניהו עצמו) היא שהדוב אינו מעוניין לאכול בשר אדם. כהרגלו, הוא יסתפק בדבש (ובכמה עצמות שבורות, כלומר בפיגועים). הוא לא יטרוף כי אין לו מה לעשות עם הטרף. אבו-מאזן ידחה את ההצעות של נתניהו, שהרי נתניהו לא יכול להרשות לעצמו את מה שהציע אולמרט, שלא לדבר על יותר מכך, ואבו-מאזן אינו יכול להרשות לעצמו לקבל פחות ממה שהציע אולמרט - לאחר שגם את הצעתו דחה כפי שדחה ערפאת בקמפ דיוויד את ההצעה של ברק.

אלא שאסור לסמוך על הדוב. כידוע, הוא חיה טורפת.