היד המכוונת את מיידי האבנים

את מצחו של מאיר אינדור, יו"ר ארגון נפגעי הטרור 'אלמגור', מעטרת עתה צלקת כואבת, מזכרת מניסיון הלינץ' שחווה לפני כשבועיים. נוכח הסיקור המסיבי שקיבלה דריסת הילדים הפלשתינים, לעומת השתיקה שאפפה את המקרה שלו בעיתונות המיינסטרים, הוא קובע בצער כי "עד שיהודי לא פוגע בערבי, התקשורת לא מתעניינת. אף אחד משלושת הערוצים הגדולים לא סיפר את הסיפור שלי. והנה, כשקורה הפוך, מדוידל'ה עשו סיפור".

אינדור ורעייתו בת-שבע שבו בבוקר יום רביעי לפני כשבועיים מליל לימוד של הושענא רבה שנערך בבית החושן שעל הר הזיתים. בעוד הם מזדחלים בפקק תנועה ליד התיכון לבנים א-טור, בכביש שבין הר הזיתים להר הצופים, הותקפו באבנים גדולות בידי עשרות או מאות צעירים ערבים שעמדו בצידי הכביש. זגוגיות הרכב נופצו, צדו הימני נמעך, ואינדור נפצע בראשו. רעייתו הצליחה להביאו שותת דם לבית החולים הדסה בהר הצופים, שם הוגדר כפצוע קל עד בינוני. שניות לפני התקיפה זיהה אינדור, לדבריו, צעירים המחזיקים בידיהם אבנים וקרשים מחפשים מכונית יהודית בתוך פקק התנועה. "הורדתי את הכיפה, אבל זה כבר לא עזר".

בתו, כתבת ערוץ 2 שרה בק, סיפרה באותו יום ל'מקור ראשון' כי נסעה בעצמה למקום, סמוך לבית הספר, ושוחחה עם עוברי אורח "שאמרו שתקיפה של כלי רכב יהודים היא עניין שקורה שם די הרבה לאחרונה".

לאינדור יש הסבר לגל האלימות הנוכחי. "לדעתי, זה מאורגן על-ידי הרשות הפלשתינית. הם מאורגנים היטב בירושלים, ויש להם אינטרס לעורר את הוויכוח סביב ירושלים במיוחד בזמן בו נערכות שיחות מדיניות, ולגרום לשמאל לומר 'אין לכם מה לחפש פה, ממילא אנחנו לא שולטים במזרח העיר', ואז החלשים שבמחנה הלאומי יצטרפו אליהם. אפשר לומר שבשנים האחרונות, עשיית צרות ליהודים יחד עם דיפלומטיה היא שיטה פלשתינית שהוכיחה את עצמה".

לדברי אינדור, לאחר שנפצע, הגיעו אליו שלל סיפורים של אנשים שספגו אף הם אבנים בדרך להר הזיתים. "אחד מהעדה החרדית אמר לי, 'אנחנו כבר הרבה זמן לא נוסעים בכביש הזה בשעות מסוימות, במיוחד בזמנים שבהם נכנסים או יוצאים מבית הספר'".

יו"ר אלמגור לא מתכוון לשתוק. "כרגע אני חש בושה גדולה וביזיון, ואני מתכוון לטפל בכך. אני אוביל מאבק, במיוחד על הר הזיתים. אני בן לניצולי שואה שקבורים שם, ולא ייתכן שלא אוכל לנסוע לפקוד את קברם בלי לחשוש ממארבים בדרך. לא ייתכן שנחזור לתקופת טרום המדינה, אז בחסות שלטון המנדט היו הערבים תוקפים הלוויות בדרכן להר הזיתים".

המטרה הראשונית של המאבק, הוא אומר, היא להכריח את המשטרה להפגין נוכחות באותו קילומטר של הדרך המובילה אל הר הזיתים, "ואם זה לא יעבוד, אז שיבנו גדר משני צידי הכביש, כמו במחנות הפליטים ביו"ש, כדי שיהיה בטוח לעבור שם".

למאבק שלו גייס אינדור בינתיים גם את פלמח זאבי. בהר הזיתים קיימת נקודת תצפית הנקראת של שמו של השר רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל, ולכן בתום האזכרה הממלכתית לגנדי בשבוע שעבר, הוא פנה לפלמח ולידידי המשפחה, בהם אלוף-משנה ב(מיל.) חבר הכנסת לשעבר משה פלד, וסיפר להם את אשר אירע לו סמוך לאתר לזכר השר. הם נעתרו לבקשתו להצטרף "למאבק להחזרת הכבוד להר", כלשונו.

ארנון סגל, שהציר בו הותקף אינדור הוא הדרך לביתו, אומר כי ייתכן שהגורם לליבוי האלימות הוא דווקא החשיפה התקשורתית. "בהרבה מובנים זה מזכיר את הסרט 'עג'מי': התחום הפלילי והלאומני מאוד מעורבים זה בזה. גם בינם לבין עצמם הם אלימים מאוד. אני רואה פה שזה חלק מההתנהלות היומיומית. כשהם חשים שהשטח בוער, הם מעזים יותר".

תמונות הילדים הערבים הנדרסים לאחר שרגמו באבנים את מכוניתו של דוד בארי (דוידל'ה), יו"ר עמותת אלע"ד המטפחת את אזור עיר דוד, זכו השבוע לחשיפה בינלאומית עצומה. בארי עצמו לא חרג גם בימים האחרונים ממנהגו שלא להתראיין לכלי התקשורת. במקומו מתייצב בפני המיקרופונים אודי רגונס, דובר אלע"ד.

"תושבי עיר דוד סובלים בשלושת החודשים האחרונים", אומר רגונס, ודוחה האשמות המופנות כלפיו כאילו בעמותה מנסים להצניע את קיומם של גילויי האלימות כדי לא לפגוע בתיירות ההמונית למקום. "החודש האחרון היה הסוער ביותר. יש כאן תושבת שעברה במכוניתה באותו מקום שבו דוידל'ה עבר, כמה דקות אחריו. היא סיפרה לי שכבר חטפה אבנים פה ושם, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהרגישה ממש סכנת חיים".

"היו בתקופה האחרונה כמה שיאים של הצקות", הוא מוסיף, ומצביע גם הוא כנקודת זמן משמעותית על המאבטח שירה בפלשתיני בערב סוכות, לאחר שדרכו של המאבטח נחסמה מלפנים ומאחור, אבנים ענקיות יודו לעברו, וירי התרעתי מצדו לא הרחיק את הפורעים. "בדרך להלוויה הם חיבלו, ניפצו ושרפו".

לרגונס ברור מאוד מיהם האשמים לתסיסה באזור. "אנחנו מתריעים כבר די הרבה זמן על הסיפור הזה, ואומרים שיש גופים חיצוניים, גופי שמאל רדיקליים שמלבים את האש בשכונה. גופים כמו 'עיר עמים', 'עמק שווה' וגם 'שלום עכשיו'. חוגי השמאל הקיצוני מתקשים כנראה לראות בפריחתה של עיר דוד ועושים הכול כדי לא לתת לישראלים ולתיירים לבוא ולהתוודע להיסטוריה המפוארת של המקום".

כדוגמה לפעילות ארגוני השמאל בשכונה הוא מצביע על 'מרכז המידע ואדי חילווה', ואומר כי מדובר ב"מקום לא תמים. יושבים שם הקיצוניים ביותר של הכפר. באירוע של דוידל'ה, מי שפינה את הילדים שיידו אבנים הוא ראש מרכז המידע". באתר האינטרנט של מרכז המידע הזה מוסבר כי "למרות הדיכוי, הקיפוח החברתי, התרבותי והכלכלי נגד תושבי מזרח ירושלים בכלל וסילוואן בפרט – אנו, תושבי שכונת ואדי חילווה בסילוואן, החלטנו לא להיכנע לתוכניות של עמותות המתנחלים לייהד את סילוואן".

בראיון נדיר שהעניק דוד בארי לפני כשנתיים וחצי ל'מעריב' אמר גם הוא כי "לרשות הפלשתינית יש אינטרס להבעיר את האזור, לגרום תסיסה. ערביי המקום מוכרחים 'לנקות את עצמם' בפני הרשות כדי שלא ייפגעו".

רגונס מספר: "אנחנו יודעים שיש איומים על ערבים שלא לעבוד איתנו. במשך עשרים שנה עיר דוד הייתה שקטה. גם כשהיו אינתיפאדות ואוטובוסים התפוצצו במרכז העיר – כאן היה שקט. זה קרה הרבה בזכות דוידל'ה, שמההתחלה אמר שהוא בא לחיות בצד הערבים". גישתו זו של בארי אף עמדה בניגוד לדעתם של גורמים בימין, שמתחו עליו ביקורת. באביב האחרון, למשל, נפגש בארי עם מוכתר הכפר במחאה משותפת נגד צעדה של פעילי הימין איתמר בן-גביר וברוך מרזל בשכונה.

"דוידל'ה ביקש אז שיעזבו את המקום ולא יפריעו לשכנות הטובה", אומר רגונס. "רוב התושבים הערבים כאן מתונים יחסית ומתנגדים להסתה. אבל את הילדים והנוער לא קשה להתסיס. אז אני לא אומר ש'עיר עמים' זרקו את האבנים על דוידל'ה, אבל אני אומר שמי שמגיע לכאן כביכול כדי לעזור להם, משתמש בהם לצרכים פוליטיים. התושבים, באופן טבעי, שואפים ברובם לשקט, אבל השמאל רוצה אחרת. למי שאיננו סבור שגורמי השמאל הם האשמים במצב, אני מציע לערוך ניסיון קטן: בואו נראה מה יקרה אם ירחיקו אותם למשך שלושה חודשים מהשכונה. תראו איזה שקט יהיה פה".