כדאי לשים לב

קצב טען בשני נאומיו המפורסמים, כי המשטרה והפרקליטות מתנהלות בעניינו בצורה פסולה. בנאומו בקריית מלאכי במרס 2009 אף הציג קצב תקליטור, שלדבריו כולל אלפי מסמכים מחקירתו ואשר הודלף לתקשורת בידי הפרקליטות. חקירה בנושא - אם בכלל התנהלה ברצינות - לא העלתה דבר.

מותר להניח שהשופטים יידרשו גם לשאלה זו. במשפט כה רגיש וטעון, יהיה עליהם להתייחס בפרטי פרטים לצורה בה נחקרה הפרשה, נגבו העדויות והוסקו המסקנות. אם תימתח ביקורת על גורמי האכיפה והמשטרה, כפי שכבר קרה לאחרונה בכמה פסקי דין מתוקשרים, תהיה זו מכה קשה מאוד ליוקרתם ואמינותם.

אם היה נאשם שהורשע מראש בידי התקשורת - זהו משה קצב. סקר שפורסם בשבוע שעבר העלה, כי רוב הציבור הישראלי מאמין שקצב אשם, ו-80% מאלו הסבורים כך לא ישנו את דעתם אפילו אם הוא יזוכה. מובן, שרק התקשורת יכלה ליצור את הרושם הזה, כי את הראיות ראו רק החוקרים, התובעים, הסניגורים ובית המשפט.

יתרה מזאת: ההליכים נגד קצב לוו בפעילות ציבורית ענפה, רובה המכריע נגדו, כולל הפגנה ליד בית המשפט ביום בו החל המשפט. ייתכן שהשופטים ירצו לומר את דברם על כל אלו. הם עשויים להסתפק במשפט בודד, בסגנון "לא הושפענו"; הם יכולים להביע ביתר פירוט את דעתם, ואז מן הסתם היא לא תהיה נעימה לתקשורת.

בית המשפט יהיה חייב להתייחס לעסקת הטיעון עליה חתמה הפרקליטות עם משה קצב, ממנה חזר הנשיא לשעבר שעה קלה לפני תחילת משפטו. כאשר הותקפה העסקה בבג"צ, טען היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, כי המדינה לא הייתה יכולה להרשיע את קצב באונס. והנה, בכתב האישום הנוכחי מואשם קצב לא במעשה אונס אחד אלא בשניים.

טוענת ההגנה: המדינה עצמה הודתה שאין לה די ראיות להוכחת האונס, המדינה עצמה לא חשבה שהעדויות מבססות את אשמתו של קצב - אז כיצד ניתן לקבל כעת את אותן ראיות עצמן? מאחר שהמשפט התנהל בדלתיים סגורות, איננו יודעים כיצד התייחסה המדינה אל קושי מהותי זה. מה שברור הוא, שהשופטים יהיו חייבים לומר את דברם - במישרין או בעקיפין - על אותה עסקה: האם היא הייתה סבירה או לא.

לא בטוח שזה התיק המתאים לקבוע בו הלכות עקרוניות, אבל ייתכן שבית המשפט יידרש לכך. למשל: היכן עובר הגבול בין חיזור לבין הטרדה, במיוחד כאשר מדובר ביחסי מרות? כיצד יכול המטריד/המחזר להבחין בין אמירת "לא" אמיתית לבין כזו שהיא רק מן השפה ולחוץ? האם יש דין אחד לכל מטריד, או שמא ככל שהמעמד רם יותר - כך רף ההתנהגות הנדרש גבוה יותר? כיצד יש להתייחס למתלוננות בעבירות מין המוסרות את גירסתן שנים רבות לאחר האירועים?

לנושאים הללו כבר נדרשו בתי משפט בתיקים קודמים של עבירות מין לסוגיהן, אך כל הרכב יכול להביא את דעותיו ותובנותיו. אולי דווקא משום שמדובר בתיק כל-כך מתוקשר, ימצאו השופטים לנכון לנצל את ההזדמנות כדי לחדד מסרים עקרוניים.