פ' פישר רונאל, עורך דין התדמית של ציבור עורכי הדין בעיני הציבור הרחב הגיעה בשנים האחרונות לשפל המדרגה, למרות שהמדובר הוא באנשים המצווים לשמור על החוק, לשמור על האינטרסים שלהם בכל דרך בתחום האזרחי ולהגן עליהם בכל מחיר במישור הפלילי. אין ספק שהסיבה העיקרית לכך היא שמקצוע זה, שהיה מכובד בעבר, הפך להיות המוני ומדי שנה מצטרפים אליו אלפי צעירים נוספים שטובלים בביצה המשפטית. תרמה לכך גם העובדה המצערת שבמרוצת השנים הפכו לעורכי דין מספר גובר והולך של אנשים שנויים במחלוקת מבחינת המוסר האישי שלהם.
פרקליטים רבים מדי החלו להצטייר כתאבי בצע ורודפי שלמונים שבזים לכללי האתיקה הבסיסיים ולעתים אף חוצים קווים אדומים מוכרים וקונים לקוחות ועוברים על החוק. למרבה הצער, חלה גם שחיקה ברמתם המקצועית והאישית של חלק משליחיו של ציבור עורכי הדין בלשכה הארצית ובוועדים המחוזיים, שסממניה המוכרים הם היעדר דוגמה אישית ואי-מיצוי הדין עם עורכי דין מורמים מהמקצוע תוך הפעלת מערכת חיפוי סמויה. הדג המשפטי המקצועי החל להסריח מראשו.
פרשת עו"ד
רונאל פישר יכולה בהחלט לשמש כמשל וכנמשל בעת ובעונה אחת. מאבק ציבורי ממושך שניהלה תנועת אומ"ץ כדי לאלץ את לשכת עורכי הדין להעמידו לדין משמעתי בגין השתלחות שלוחת רסן בסגן נשיא בית המשפט המחוזי, השופט
חנן אפרתי, הגיע השבוע לסיומו. בחוסר רצון בולט ומכורח הנסיבות החליטה ועדת האתיקה הארצית של הלשכה בראשותו של עו"ד דרור ארד איילון להגיש נגד עו"ד פישר קובלנה לבית הדין למשמעת.
פישר החל את הקריירה שלו דווקא כעיתונאי חוקר בעיתוני חדשות ו
מעריב, והתגלה כעיתונאי ערמומי, נעדר אתיקה וחסר מעצורים, שהמניע העיקרי בחייו הוא צבירת כסף ותהילה בכל מחיר. פישר נהג באופן סדרתי להפר את אמונם של אנשים שהסכימו לשוחח איתו שלא לפרסום ושלא לייחוס, סיכנו את עצמם ולא העלו על דעתם שהוא מוליך אותם שולל. אחד מהם היה קצין המשטרה המנוח ניצב משנה משה פרידמן, שהייתה לו בטן מלאה על המשטרה והוא רוקן אותה לתוך מכשיר ההקלטה הסמוי של פישר. כמה ימים אחרי שהראיון עם פרידמן פורסם ב
עיתון ללא הסכמתו, נפטר פרידמן מדום לב בצל הידיעה המכאיבה כי בשל הנזק שגרם לו פישר אין לו מה לחפש יותר במשטרה. לפח דומה נפלו אחרים, בהם תא"ל (במיל.) עמוס גלבוע, קצין מודיעין בכיר לשעבר שפישר הערים עליו, משך אותו בלשונו והפך שיחה פרטית לראיון פומבי שהביא להדחתו מתפקיד מפקד
גלי צה"ל.
(
גילוי נאות: פישר ניסה לעשות גם לי תרגיל עוקץ תקשורתי כאשר בא לראיין אותי בשעתו על עמותת "אמיתי', גלגולה הקודם של אומ"ץ שפעלה למען מינהל תקין וטוהר המידות. פישר העדיף לפרסם בשמי דווקא דברים שאמרתי לו באורח פרטי על התנהלות בעייתית של עיתון הבית שלי
ידיעות אחרונות בתחום חשיפת מעשי שחיתות. לרוע מזלו של פישר, הוא טעה הפעם בכתובת ולא הצליח לחסל מתחרה מקצועי בתחום התחקירים, אבל קנה לעצמו אצלי "מפטיר").
נחשים מסוכנים צריך להרוג כשהם קטנים. רונאל פישר הנבל הפך למרבה הצער לנחש ארסי גדול. במהלך עבודתו במעריב הפך פישר לאיש סודו של בעל העיתון דאז
עפר נמרודי. ביחד רקמו השניים שורה של קומבינות שבהן היו כרוכות עבירות אתיות רבות שביצע פישר. במקביל לעבודתו בעיתון, הוא החל ללמוד משפטים ומאוחר יותר התמחה במשרדו של אחיו, עורך הדין גדעון פישר. כבר אז הערכתי שהוא יעתיק את דפוסי ההתנהגות הנלוזה שלו גם לשדה המשפטי ולצערי לא טעיתי.
אחיו, שכיהן במשך שנים כחבר ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב, הצליח לחלץ אותו פה ושם מאי-נעימויות ומפרשה שעלולה הייתה להביא לחיסול הקריירה שלו בראשיתה. למרבה התמיהה, שיתפו פעולה עם האח פרקליטים בכירים בעלי תפקידים בלשכת עורכי הדין, שמאוחר יותר ניסו לשווא לרחוץ את ידיהם ולהרחיק מעצמם את האחריות. שמותיהם מתויקים בתיקו של רונאל פישר באומ"ץ. בסופו של דבר נפרדה דרכם של שני האחים הפרקליטים. יודעי-דבר טוענים שגדעון לא סלח לאחיו על שפגע באחד מלקוחותיו הגדולים ובמקביל הביא את משפחת אלפרון כלקוחה.
בהדרגה קנה לעצמו רונאל פישר שם של פרקליט נטול מורא הפועל בשיטות לא מקובלות ומצפצף לעתים על המסוכמות ואף לא היסס להשתלח באנשי הפרקליטות ובכל מי שנקרה בדרכו. המאבק הנחוש בשחיתות, שבער אולי בעצמותיו של פישר כאשר היה עיתונאי חוקר, חדל מלבעור אצלו בהדרגה, עד כדי כך שכיום לא נותרו ממנו אפילו גחלים. פישר החל לבזות את המקצוע. גם העיקרון של זכות הציבור לדעת פשט אצלו את רגל. פישר נמנע מלשלם את החוב המוסרי לציבור שהאמין בו כאשר היה עיתונאי.
לכן לא הופתעתי כאשר פישר ייצג את התאחדות הקבלנים בתביעה אחת והתמודד נגדה בתביעה אחרת, ולא הרמתי גבה כאשר יעץ ללקוחו לשעבר ח"כ
עמיר פרץ, בעת שהלה כיהן כיו"ר מפלגת העבודה, שלא להעביר למשטרה קלפיות של חברי מפלגה שנחשדו כמזויפים ובכך סייע לכאורה לשיבוש מהלך החקירה.
לעומת זאת השתמש פישר במידע שצבר במהלך עבודתו העיתונאית על שורה של גופים ציבוריים, חברות כלכליות ואישים שונים. מידע זה סייע לו ופתח לו דלתות. היו כאלה שחששו שינצל את המידע שברשותו. פישר חצה בהדרגה את הקווים והחל לייצג אנשים שבהם טיפל או נמנע מלטפל בעבודתו העיתונאית בבחינת "שלח לחמך על פני המים". במקרה מסוים ניסה פישר לרתום לעסקה לא כשרה את ניצב בדימוס חיים קליין, קצין משטרה בכיר לשעבר, שניהל את החברה הכלכלית של פתח תקוה והלה חסם אותו. במקרה אחר התהדר באוזניו של שוקי משעול, חושף שחיתות ברשות המיסים, שיש לו קשרים אישיים בצמרת פרקליטות מחוז תל אביב והוא יכול לסגור תיקים פליליים.
במקרים אחרים התלוננו נגד פישר לקוחות על עבירות אתיות שהוא ביצע במהלך טיפולו בעניינם. אחד מהם, זיו תמיר מגבעתיים, טען שפישר עשק אותו לכאורה בסכום של כ-200 אלף שקלים ומאז הוא מנהל נגדו מרדף מתוקשר. השם הטוב שמעולם לא היה לרונאל פישר הפך לשם רע.
פישר הכריז באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע, כי אין לו כוונה לעסוק בתקשורת, אבל היה זה מס שפתיים בלבד. לאמיתו של דבר הוא ניסה להפוך את העיסוק בתקשורת כקרדום חפירה נוסף לאיסוף לקוחות. כך היה, למשל, כאשר השתתף יחד עם
מיקי רוזנטל בתוכנית הטלוויזיה "גברים בשחור". אחד המרואיינים היה האוליגרך
ארקדי גאידמק, שהפך מאוחר יותר ללקוחו בנושא החשד ל
הלבנת הון. כאשר נשאל על כך פישר על-ידי כתבת של אחד מכלי התקשורת בנושא זה, השיב תשובה צינית אופיינית: "כל אדם שאני מראיין, פוגש ברחוב, או שהקשר שלי אליו הוא בכל מישור - אם יש עניין משפטי שלו שמעניין אותי, הוא לקוח פוטנציאלי וראוי".
הכתבת: "בראיון בטלוויזיה אמרת לו שהוא לא יכול לקנות אותך בכסף?"
פישר: אז הוא קנה אותי".
שאלה: "בכמה?"
תשובה: "3 מיליון דולר".
שאלה: "אתה רציני"?
"אם אני אגיד פחות, זה לא יהיה סיפור. אני לא מעוניין להתנצל, אני ממש גאה בזה, למה לא? כל אדם שאני מראיין אני עובד על זה שיהיה קליינט שלי. אני יכול גם להגיד את זה הפוך: אני רוצה לראיין כדי להפוך אותו לקליינט שלי. אבל את יכולה לכתוב שאני חושב שהפנייה מוצדקת, זה איום ונורא וזו שחיתות איומה".
כאשר נשאל מיקי רוזנטל על-ידי הכתבת על אודות התנהלותו של שותפו לתוכנית, ניסה למרבה הצער לחפות עליו: "אני יכול לומר בבירור ובאופן חד-משמעי שהוא לא הכיר אותו לפני הראיון הזה. אבל אם הוא הכיר אותו במהלך הראיון ואחר-כך נוצר ביניהם קשר, אין לי אפשרות להגיד לו 'אל תדבר עם האיש הזה'. אני לא יכול למנוע ממנו ליצור קשרים עם מי שאנחנו פוגשים בראיון. להגיד שאני מאושר מזה? לא. אבל אני גם לא חושב שיש כאן עבירה אתית או אחרת, כי בזמן הראיון לא היה שום חיבור ביניהם". תנועת אומ"ץ הייתה סבורה דווקא שפישר ביצע עבירה אתית חמורה והגישה נגדו תלונה לרשות השנייה. למרבה ההפתעה, נדחתה התלונה בנימוקים מוזרים.
בשיחה גלויה איתי הודה בשעתו רוזנטל, כי בעקבות אותו ראיון החליט להפסיק את התוכנית המשותפת עם פישר. צר היה לי מאוחר יותר להיווכח שהשניים שיתפו ביניהם פעולה בהפקת הסרט "שיטת השקשוקה" על אודות האחים עופר, שבו כיכב פישר על תקן של פרקליט ויועץ. עד היום לא ברור לי מדוע הסתיים העימות המשפטי המתוקשר בין שני הצדדים בקול ענות חלושה ומה היה חלקו של פישר. יש לי הערכות בנושא זה, שאני מעדיף לשמור אותן בשלב זה לעצמי.
פישר השתתף בטלוויזיה בתוכניות נוספות. אחת מהן הייתה בעלת אופי הלכתי מוסרי על המשמעות המעשית של עשרת הדיברות. בכל פעם שצפיתי בתוכנית זו, שאלתי את עצמי האם ציבור הצופים יודע כמה שרצים מחזיק בידו המנחה המתחזה לאדם מוסרי שהמצוות לנגד עיניו.
בד בבד עם פעילותו התקשורתית האישית פעל לאורך השנים האחרונות פישר כדי לחסום כתבות בתקשורת שביקשו לחשוף את מעלליו, הן באיומים בתביעות הוצאת לשון הרע שמרתיעות כלי תקשורת ועיתונאים, והן באמצעים אחרים. על אחד המקרים החמורים כתב בשעתו העיתונאי איציק וולף ב-News1.
בעבר הלא רחוק התנהל קרב גדול בעיתון
הארץ. על הפרק: תחקיר שנערך בפרשה רגישה המיוחסת לעו"ד רונאל פישר. העיתונאי אמיר זוהר הוא שהגיש את התחקיר לפרסום במוסף הארץ, וזאת לאחר עבודת איסוף ותחקור שנמשכה כמה חודשים. ההחלטה שהתקבלה היא: לגנוז את התחקיר "מטעמים משפטיים".
גניזת התחקיר נעשית לאחר פניות חוזרות ונשנות מצד עו"ד פישר, שנאבק - מטבע הדברים, נגד הפרסום. פישר טען כי הדברים המיוחסים לו לא היו ולא נבראו, וכי מתנכלים לו כדי להפילו. ממידע שנמסר לי עולה, כי פישר אף הגיע למערכת העיתון והפעיל לחץ רגשי לא פשוט, כדי לעצור את הפרסום שתוכנן. לטענתו, הפרסום עלול לפגוע באופן בלתי הפיך בשמו הטוב. פישר סיפר לכמה גורמים על כך שהוא הצליח לעצור את הפרסום.
עורך מוסף הארץ, ניר בכר, הוא שריכז ובחן את טיעוניו של פישר, יחד עם פרקליט העיתון, עו"ד מיבי מוזר (נזכיר, כי המדובר באותו ניר בכר שפוטר מעיתון ידיעות אחרונות לאחר שטען כי
ארנון מוזס פוסל תחקירים משיקולים זרים). בסופו של דבר, כאמור, ולאחר השקעה רבה מאוד בשיחות ובבדיקות שנערכו, הוחלט לגנוז את כל חלקי התחקיר, גם את אלה שעל-פניו חלה על העיתון חובת פרסום מובהקת.
מה יש בו בתחקיר שהוא גורם לסערה במוסף הארץ? נודע לי, כי המדובר בנסיבות פרישתו של עו"ד פישר מעריכת כתב העת של לשכת עורכי הדין, על מעשה בעייתי המיוחס לו, ועל בריחתם של בכירים בלשכת עורכי הדין מהטיפול בטענות שהועלו נגדו. סופה של הפרשה היה עגום. אמיר זוהר פרש מהארץ ורונאל פישר המשיך לצפצף על החוק ועל אנשי התקשורת, וליהנות מחסדיהם של אישים מסוימים בלשכת עורכי הדין.
בחודש אפריל 2009 הגישה אומ"ץ תלונה במשטרה נגד עו"ד רונאל פישר בחשד שעבר על חוק זילות בית המשפט, בשל התבטאויותיו בבית משפט השלום בתל אביב, כאשר ייצג את יעקב העליון. בתלונה נאמר כי פישר ייצג את הנאשם יעקב העליון, שהורשע בבית משפט השלום בתל אביב, ביום 20.4.09, בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה של קטינה, ובמעשה מגונה באחותה של הקטינה. לאחר השמעת גזר הדין, אמר עו"ד פישר לעיתונאים, באולם בית המשפט, כי המעשה המגונה היחיד בתיק הפלילי הנ"ל, הוא הכרעת הדין של שופט השלום חנן אפרתי. דבריו אלו פורסמו ושודרו בכלי התקשורת האלקטרונית והכתובה, ועדות מוקלטת להם תמצאו באתרי האינטרנט של כלי התקשורת ששידרו את הדברים. "נראה לנו כי דבריו של עוה"ד פישר חורגים ממסגרת ביקורת כנה ו/או דיבה ואשר על כן אנו תובעים לחקור אותו ולקבוע אם אין בדבריו עבירה פלילית המחייבת להעמיד אותו לדין". המשטרה נמנעה מלחקור את פישר.
אומ"ץ החליטה להגיש תלונה ללשכת עורכי הדין, בה טענה כי דבריו האמורים של עו"ד רונאל פישר הם עבירה על כלל 32 (א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), הקובע כי עורך דין ישמור על יחס כבוד לבית המשפט, תוך שמירה על כבוד המקצוע. כמו-כן עבר עו"ד רונאל פישר על כלל 2 לכללים הנ"ל, הקובע כי עורך דין ייצג את לקוחו תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט. התלונה הועברה לטיפולה של ועדת האתיקה במחוז תל אביב, שבמקום לדון בה הציעה לפישר להתנצל בפני השופט אפרתי. פישר התנצל בדרך לקונית, אך השופט לא קיבל את ההתנצלות שלא נשמעה כנה במיוחד. פישר התנצל פעם נוספת ובמתק המקשים כתב במקלדת: "הטחת עלבונות אינה באה בחשבון ולא רק מתוך כבוד לבית המשפט אלא מאחר שמדובר בשפיכות דמים. אין ולא יכול להיות צידוק לעלוב בך אישית או לפגוע בשמך הטוב בין הבריות ועל כן הבעתי צער עמוק ואני שב ומביע זאת כעת".
למרות שהשופט אפרתי לא הודיע במפורש אם הוא מקבל את ההתנצלות החוזרת, נחפזה ועדת האתיקה לסגור את התיק מבלי שהעניין נבדק. אומ"ץ לא הייתה מוכנה להשלים עם כך והגישה ערר לוועדת האתיקה הארצית של הלשכה. כאן החלה סחבת ממושכת בטיפול ונוצר אצלנו הרושם שיש חברים מסוימים שפועלים לדחיית הערעור. לא ברור לי עדיין מה היה חלקו של פישר בבחישה מאחורי הקלעים, אבל מתוך היכרות ממושכת עימו, קרוב לוודאי שלא ישב בחיבוק ידיים. מקור פנימי בלשכת עורכי הדין רמז לי שיש נטייה בלשכה לברוח מהתיק, מחשש להתעמת עם פישר ואף הוכנה חוות דעת שעל פיה יש לדחות את הערעור בנימוק שהשופט אפרתי, שהתמנה בינתיים לסגן נשיא בית משפט שלום בתל אביב, סלח לפישר. גם הפעם לא עשתה הלשכה את מה שנדרש ממנה.
לפני זמן קצר נקטתי במהלך דרמטי ופניתי ישירות לשופט אפרתי בשאלה האם מחל לעורך הדין פישר על דבריו. אחרי שהשופט אפרתי קיבל את אישורו של מנהל בתי המשפט, השופט
משה גל, השיב לי בקצרה שלא סלח ולא מחל לעורך הדין פישר, ואף לא קיבל את התנצלותו. תוך כדי כך נודע לנו שגם השופט גל הביע באחרונה את דעתו שיש מקום למצות את הדין עם פישר, כפי שכבר טען בתחילת הפרשה המבישה. ההתכתבות הועברה ליו"ר ועדת האתיקה הארצית, עו"ד ארד איילון. לוועדת האתיקה שדנה בנושא על-פי דרישת אומ"ץ לא נותר אלא להפוך את הקערה על פיה ולהורות על העמדתו של פישר לדין משמעתי. אומ"ץ עדיין לא מברכת על המוגמר.
לפני זמן קצר זיכה בית הדין לערעורים של לשכת עורכי הדין את השר
דן מרידור מתלונה אחרת של אומ"ץ, על כך שכאשר כיהן מרידור כפרקליט פרטי דרש מלקוחו גאידמק שכר טירחה מראש בסך 5 מיליון דולר אם יוחלט בשימוע שייערך לו בפרשת הלבנת הון שלא יועמד לדין פלילי. למרבה האירוניה, גאידמק מחבר בין מרידור לפישר בפרשת ההלבנה.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
