|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
פסטיבל "100 שנה להולדתה של לאה גולדברג" ריכל על המשוררת ולכלך עליה במסווה של כתבות עומק
|
|
|
|
|
|
|
|
| אך שום כתבה או סרט צהובים אינם יכולים לפגום בקסמם של 'אהבתה של תרזה דימון' ו'האומנם עוד יבואו ימים'. אולי אלוהים רצה שגולדברג תסבול, כדי שהיא תוכל לכתוב את השירים הללו, המאיישים את צריח הפנתיאון של הזמר העברי, וכדי שיוכל להיווצר המפגש המופלא בינם לבין סשה ארגוב, חוה אלברשטיין ואילנית? | |
|
|
|
|
אמן דומה לפטרוזיליה – הוא נותן את ריחו רק כשהוא פצוע (זו המסקנה שלי כצמחונית). מי שצפה בסרט על לאה גולדברג התרשם שהפצע העיקרי שלה היה היותה "אשה דחויה". לפי הסרט, גולדברג הייתה "דחויה" משום שהיא בחרה שוב ושוב להתאהב בגברים שאינם בני השגה, נשואים או כאלה שלא היו מעוניינים בקשר אינטימי עימה. עוד נטען שהמשוררת "תפסה את עצמה כאשה כעורה". אפשר כי בטענות אלה יש אמת רבה, אך הנימה המתנשאת והלכלכנית העולה מהן עוררה (בי) חוסר נוחות. שלא לדבר על המציצנות: הסרט עשה קולות של איכות (ציטטות מהשירים, אנימציה כמו-אמנותית), אך הדיף ניחוח של עיתונות זולה. הסרט היה למעשה מפגש רכילות על גולדברג, ש"ישבה לבד בקפה פילץ", כאילו יש בכך משהו רע. ובעוד הממד המילולי של הסרט נשא אופי רכלני-קרתני, הממד החזותי שלו היה קסום: תמונות ארכיון יפהפיות מתל אביב הקטנה של תחילת המאה. מקור נוסף להתרגשות היה החיבור שעשה הסרט בין שורות של גולדברג ("אם תיתן לי חלקי באימת מחשכיך/ אולי יֵאור לי מעט/ והיה מכאובך לי תשורה") לדמותו של האהוב שאליו הן מתייחסות: אברהם בן-יצחק, משורר נפלא שכתב רק 12 שירים ו"חי כנזיר". פרופ' אריאל הירשפלד העלה את ההשערה כי בן-יצחק פשוט העדיף גברים. כך או כך, גולדברג הייתה כרוכה אחריו רוב ימיה. "אפשר לחיות בלי ילדוּת", היא כתבה; אך חיים ללא בן-יצחק היא התקשתה לדמיין. הסרט לא חידש דבר כמעט, בשל עיתוי שידורו – שבועות לאחר ההרעשה הכבדה לרגל "מאה שנה להולדת גולדברג", שבמסגרתה התפרסמו על המשוררת כתבות המציגות נתחים 'עסיסיים' מחייה. מבחינה זו, הסרט בערוץ 2 הזכיר זיקוק בודד הנורה בבוקר שלמחרת מסיבה פרועה. אך שום כתבה או סרט צהוב (העוטים אצטלה של כתבת עומק) אינם יכולים לפגום בקסמם של 'אהבתה של תרזה דימון' ו'האומנם עוד יבואו ימים'. אולי אלוהים רצה שגולדברג תסבול, כדי שהיא תוכל לכתוב את השירים הללו וכדי שיוכל להיווצר המפגש המופלא בינם לבין סשה ארגוב, חוה אלברשטיין ואילנית? בכל יוצר מעניין נותר תמיד יסוד בלתי מפוענח. גם גולדברג, חרף ההתפלשות הדוחה למדי בחיי הלא-אהבה שלה, לא ניצודה עד הסוף בסרט זה, שזרק לעברה את פלצור השבלונות. ואגב, אני מעדיפה את השבלונות התמימות הללו ואת הרכילות הפשוטה, מאשר תזות 'מקוריות' מדי המולבשות על המשוררת. "גולדברג הייתה צריכה לחשוב שהיא מכוערת בשביל השירה שלה", טענה בסרט חוקרת אחת, לתפארת ההימום האינטלקטואלי. ומי שמנסה להמם, אינו מעורר המיה. המיה יש רק בצניעות, כמו זו שהייתה לגולדברג. |
| תאריך:
|
29/07/2011
|
|
|
עודכן:
|
29/07/2011
|
|
חגית כהן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בן סירה
|
29/07/11 19:14
|
|
|
|
2
|
|
אסתטיקן
|
29/07/11 20:11
|
|
|
|
3
|
|
יערית
|
30/07/11 10:01
|
|
|
|
4
|
|
מירו האיום
|
31/07/11 13:58
|
|
|
|
5
|
|
ערן השמאי
|
31/07/11 14:05
|
|
|
|
6
|
|
האולם במייזר היה
|
31/07/11 14:30
|
|
|
|
7
|
|
סיניה א'
|
1/08/11 18:01
|
|
|
|
8
|
|
oritcb
|
9/07/12 07:54
|
|
ניר דיגמי, 38, עומד במוקדה של פרשיה כלכלית גדולה, העשויה להסעיר בעתיד הקרוב את הענף: מכירת קרקעות פרוטארום בעכו לחברה, שקבוצת דלק של יצחק תשובה עומדת מאחוריה. חוץ מזה, דיגמי מוכיח שיש חיים ופעילות גם מחוץ למצוקת הדיור: הוא בונה, עם שותף, דירות יוקרה בתל אביב. זה עתה נכנס לפרויקט נוסף,ו-News1 חושף היום פרטים נוספים עליו.
|
|
|
|
|
במהלך השבועיים האחרונים חל מהפך בלתי הפיך במדינה המהווה לפי כל הסימנים מפנה היסטורי בתולדות מדינת ישראל. 63 שנה אחרי שדוד בן-גוריון הכריז בשדרות רוטשילד בתל אביב על הקמת מדינת ישראל התעוררו מאות בני נוער באותה שדרה והשמיעו קולות מחאה ראשונים על בעיות חמורות שמציקות להם בתחום הדיור שמרעידים כיום את אמות הסיפים של המדינה, ובתחומים נוספים המעיקים על אזרחי המדינה.
|
|
|
|
|
מולד ירח יהיה בתאריך 30.7 ויביא אנרגיה נחמדה לחיי האהבה והחברה במישור האישי, ולהתפתחויות הקשורות בחינוך ילדים ובחיי התרבות במישור הארצי.
|
|
|
|
|
ניק דיר בן ה-56 הנו מחזאי מפורסם באנגליה הכותב גם תסריטים לרדיו ולטלוויזיה. ב-1986 הוא כתב מחזה המתבסס על חייו של וויליאם הוגארת שהתפרסם באייורים הפורנוגרפיים שלו, זימה באפנה ועוד. המחזה שכתב פראי, לוהט,מאתגר, אכזרי מאוד,אפשר לומר אפילו סוריאליסטי במידת מה ובנוסף גם גרוטסקי ביותר. יש בו הרבה סקס, הרבה חרדה, מדובר בו על כסף, על צנזורה באותה תקופה ועוד. הוא עוסק בזמן בו כל סוג של ציור פרט לדתי היה נחלת העשירים בלבד.
|
|
|
|
|
18 המיצבים, שהם קבוצות-פסלים, ממחישים את הדמויות, הגיבורים של ילדותנו וילדות צאצאינו. מי יגור כאן עד ה-31 לאוגוסט, אז תסתיים התערוכה? סינדרלה, פיטר פן, החתול במגפים, מגדל בבל, תיבת נוח,סינבד המלח, אגדות אלף לילה ולילה, עמי ותמי, דון קישוט, כיפה אדומה, עוץ לי גוץ לי, היפהפיה הנרדמת, בת הים הקטנה, אליעזר והגזר, ופינוקיו. הפסלים מדהימים ביופיים את הילדים, כמו גם את ההורים. 22 ימי העבודה שהשקיעו כאן קבוצת האמנים הבינלאומיים מהאקדמיה בהולנד, יצרו חוויה אמנותית ורגשית כאחת. כל כך חבל שהפסלים נידונים בסופו של דבר לכליה, לכן חובה לראותם בעודם קיימים.
|
|
|
|
|
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
