מאזן האימה הגרעיני מול אירן נוטה לטובת ישראל

השאלה כיצד תוכל ישראל להגן על עצמה בפני מתקפה גרעינית מצד אירן של אחמדינג'אד מעסיקה את העולם המערבי לא רק בגלל החשש שגל הרג רצחני יונחת על לב המדינה, אלא גם בגלל אי-הידיעה כיצד תגיב ישראל - האם תבחר במהלומת מנע מקדימה - אווירית, יבשתית או ימית - או אולי תבחר באופציית "המהלומה השנייה" שאת השפעתה המשמעותית על יחסי הכוחות הגלובליים, כולל העולם המוסלמי, קשה מאוד להעריך.

יחד עם זאת, מי שיודע להבדיל בין המוץ לתבן בכל קטעי המידע הגרעיני הפזורים על פני רשת האינטרנט, יכול להעריך אל נכון כי במשוואת מאזן האימה הגרעיני ההדדי בין ישראל לאירן, ידה של ישראל על העליונה. וכל זאת בעקבות המידע הכלול במחקר של המרכז למניעת הפצת נשק גרעיני של חיל האוויר האמריקני, שבו נכתב במפורש כי בידי ישראל יש, פרט לארסנל גדול של פצצות אטום, גם פצצות "תרמו נוקליאריות" שבשפת הדיבור קרויות "פצצות מימן"¹. פצצות אלה הן הנשק הנורא ביותר בתולדות האדם שגם המעצמות הגדולות כבר אינן משתמשות בו, מרוב פחד שהפעלתו עלולה להביא לכך שהגזע האנושי ייכחד מעל פני האדמה.

כל מי שנחשף לסרטים המציגים את מתקפת האטום האמריקנית על הירושימה ונאגאסאקי שהביאה לסיום מלחמת העולם השנייה, גיבש לעצמו, כך סביר להניח, תמונה לגבי אימתו של הנשק הגרעיני. אך כל ניסיון לקיים אנלוגיה ריאלית בין פצצת האטום לפצצת המימן בנוי על כרעי תרנגולת רופפות.

כדי להמחיש את ממדי אי-ההבנה הטמונה בהשוואה מן הסוג הזה ראוי לדעת כי פצצת האטום דוגמת זו שהוטלה על נאגאסאקי הייתה בעלת כוח נפץ של כ-15 קילוטון ט.נ.ט. (קילוטון אחד שווה לאלף טונות ט.נ.ט). ערכי כוח ההשמדה של פצצת המימן נמדדים במגה-טון (מגה-טון אחד שווה למיליון טונות ט.נ.ט). עד כאן בשפת המספרים. אך כדי להמחיש את האימה האמיתית שנושאת בקרבה פצצת המימן ראוי להציג את העובדות מניסוי פצצת המימן הגדולה בתולדות האנושות - "צאר בומבה" הסובייטית שהייתה בעלת כוח הרס של 50 מגה-טון ונוסתה מעל ארכיפלג האיים "נובייה זמלייה"² ב-30 באוקטובר 1961.

כדי שהמוח האנושי יוכל לקלוט את מלוא כוח ההרס השטני שהיה טמון ב"פצצת הצאר" יש צורך להחליף את המספרים הגדולים בדוגמאות מעשיות. בתחשיב שהכינו מומחי הגרעין הסובייטים הם הגיעו לנתונים הבאים: 50 מגה-טון שווים בעצמתם לפי עשרה יותר מכל כמות חומרי הנפץ שהופעלו במלחמת העולם השנייה. לנתון מדהים זה נוסף אלמנט קטלני שלא בא לידי ביטוי במלחמת העולם - הקרינה הרדיואקטיבית, הישירה והעקיפה. הישירה: זו הנובעת מהפיצוץ עצמו. העקיפה: זו העולה עם להבת הפיצוץ הענקית עד אל מרומי האטמוספירה ומשם גולשת, עם הרוח, לכל רוחות העולם, שוקעת ונספגת בצמחיה ובמקורות המים, מגיעה באמצעות שרשרת המזון אל גוף האדם וגורמת למותו בעינויים או למחלות סרטניות ולפגמים גנטיים חמורים העוברים בתורשה מדור לדור.

ה"בומבה" שעוצמתה הייתה גדולה פי 3,300 (זו לא טעות, המספר הוא שלושת אלפים ושלוש מאות) מכוח ההרס של הפצצה שהוטלה על הירושימה, התפוצצה בגובה 4,000 מ' מעל פני הים ב"נובייה זמלייה". כדור האש שטיפס אל השחקים בעקבות הפיצוץ הגיע עד לגובה של 60 ק"מ. רדיוס הפיצוץ היה 40-30 ק"מ. להבת הפיצוץ נראתה בבירור עד לטווח של 1,000 ק"מ מן המוקד; חום האימים של הפיצוץ הגיע לדרגה כזו שהיה מסוגל לגרום כוויות בדרגה שלישית לכל נפגע עד טווח של 100 ק"מ; הרעשים הסיסמיים שגרם הפיצוץ נרשמו בכל תחנות המעקב בעולם והגיעו לדרגה של 5.25 בסולם רעידות האדמה של ריכטר. כאשר אתר הפיצוץ צולם מן האוויר ניתן היה לראות בבירור, כפי שסיפר אחד הצלמים, כי "כל ההרים באתר נמחקו והקרקע יושרה כאלו דאג מישהו להכשיר על האי משטח החלקה. כל מה שהיה בטווח של 25 ק"מ ממרכז הפיצוץ נעלם מעל פני האדמה כאילו התאדה".