"הפתרון הסופי": מחאת ניצולי השואה יצאה לדרך

איתן פימנטל, פרסומאי, מראשי הקבוצה, התקשה לדבר לאחר מילותיה של רות קלוגר, והסביר מדוע הקהל לא יקבל שום פתרון אחר מלבד ביטול לאלתר של כל הסחבת והביורוקרטיה העומדות כחומה בצורה בין הניצולים לבין זכויותיהם להתקיים בכבוד. איתן סיים בקריאת קטע קצר מנאומו של מנחם בגין, אשר חזה את ההווה בפרוטרוט כאשר התנגד להסכם השילומים עם גרמניה, ולחם במפא"י נגד הסכם השילומים. איתן הזכיר לראש הממשלה בנימין נתניהו כי מנחם בגין הוא אבי תנועת הליכוד שבראשה עומד היום בנימין נתניהו, וכי ביכולתו לתקן במחי יד עוול היסטורי אשר גובה היום את חייהם של ניצולי שואה החיים בחרפת רעב ובעוני קשה.

ד"ר נילי קרן, אשר חקרה את הנושא מזה עשרות שנים הבהירה מהו שמונע מניצולי השואה את זכויותיהם, וזה אינו העדר תקציבים, משום שהכסף התקבל מממשלת גרמניה במסגרת הסכם השילומים. המחסום העומד בפניהם הוא מחסום הביורוקרטיה והפקידות, ומחסום אוזלת היד הממשלתית וחוסר הגיבוי הציבורי, כאשר מדינת ישראל שולחת מאות נערים לביקור במחנות ההשמדה לזכר המתים, אך מזניחה ברשעות את הטיפול בניצולים החיים, תוך שהיא עושה שימוש במסעות לפולין כמטלית ניקוי למצפונה החברתי, תוך ביזוי זכר השואה ושימוש בה לשם גיוס כספים בעת ובעונה אחת.

עו"ד דן אלון, אשר אימץ את הקבוצה ומלווה אותה משפטית וכלכלית על-מנת להביא את המאבק לאיתור האחראים ומחזיקי המפתחות לחשבונות המכילים את הכספים של הניצולים, הבהיר את הקריאה של ראשי המאבק ועמד על מגבלת הזמן שהוקצבה לראש הממשלה, על פיה בתוך שבועיים ימים תוגש הצעה על-ידי לשכת ראש הממשלה, המבטלת לחלוטין את המנגנונים ועשרות המתפרנסים על גבם של הניצולים, באופן שיעקר לחלוטין את הביורוקרטיה.

"הצלצול שהושמע היום ברחבת מוזיאון תל אביב, הוא הצלצול שהעיר את הקהל מרבצו, ואדוני ראש הממשלה, זהו הצלצול של המספר היחיד שקובע במאבק הזה. המספר הזה הוא לא כמות המיליארדים וכמות הניצולים, המספר הזה הוא המספר שיוטבע על זרועם של מאות אלפי ישראלים בשבועיים הקרובים, והוא יהיה המספר של לשכתך 02-6705512. לכל אסיר היה מספר אחר על הזרוע, אדוני ראש הממשלה, אבל לאזרחי ישראל יהיה על זרועם את אותו המספר, והוא יצלצל בלשכתך במשך כל השעות בעוד שבועיים מהיום".

את הערב חתם שגיא, נער בן 20 שהקריא מכתב מרגש שכתב לסבו, ניצול שואה בעצמו, אשר נכח בקהל והזיל דמעה.

שיר אלוני הנחתה את הערב, ורתמה אליו את חבריה המוזיקאים, אשר נרתמו לערב המרגש לצד אמנים רבים, וביניהם מגן דהרי אשר ביצע את "טועה ותוהה", אריה אושרי, אטומיק, קוואמי, ומירל רזניק הכנר, אשר סיפר כיצד נהג לטוס עם ראשי המגביות היהודיות לערבי התרמה ברחבי העולם, וכיצד הנשמה היהודית הטמונה בכינור שלו הוציאה את ארנקיהם של אלפי תורמים וגבתה מיליונים רבים כתרומות למדינה שהיום מתעמרת בניצולים באמצעות ביורוקרטיה וסחבת אשר גובה את חייהם. מירל רזניק התחייב כי לא ינגן עוד אלא אם ידע בוודאות שהכסף ילך לטובת הזקוקים לו במקום לשרת מגביות לטובת עצמן.

תנועות הנוער העובד ודרור ישראל הביאו נערים רבים להפגנה, והתחייבו להמשיך ולהירתם להצלחת המאבק. תנועות נוער נוספות מסרו כי בהינתן התראה מוקדמת מספקת, יגיעו להפגנה הבאה עשרות אוטובוסים עם נוער מכל רחבי הארץ, ותורמים פרטיים כבר ניאותו לתרום אוטובוסים לקראת המחאה שכולם עדיין מקווים שלא יהיה בה צורך בעוד שבועיים, כאשר עשרות אוטובוסים יעלו מאות ניצולי שואה למאהל שיוקם מול כנסת ישראל ומעון ראש הממשלה.

גלי צה"ל כיסו את האירוע, ובהפגנתיות התואמת את ההתרסה של הכותרת "הפתרון הסופי", לא ננעל הערב בשירת התקווה, ועל-אף שהמארגנים רצו לסיימו בעמידת דקת דומייה לזכר החיים במקום לזכר המתים, הוחלט בסופו של דבר לסיים את הערב בלא אות סיום. נראה כי המחאה הזו אינה מהססת ללכת רחוק עד כדי ערעור מעמדם של סמלים שהיו לב הקונצנזוס, מתוך תקווה שיהא בכך כדי להביא להושטת יד מחבקת לניצולים החיים במהרה, ומניעת מוות בחרפת רעב ועוני.