|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מאות הגיעו לכנס היסוד של ארגון העיתונאים החדש. בסופו, לאחר דברים שנשאו עיתונאים ותיקים וצעירים ממגוון כלי תקשורת, הגיע מספר המצטרפים לארגון ללמעלה מ-600
|
|
|
|
העיתונות הישראלית מתעוררת
|
|
|
|
| "הגיע הזמן להרים את המצב שלנו מרצפת חדר העריכה", הודיעה נורית קנטי, עורכת התוכנית "מה בוער?" בגלי-צה"ל ומנחת האירוע, לפני שהחלה להציג את שורת הדוברים. בזה אחר זה עלו עיתונאים ועיתונאיות ועודדו את הנוכחים להצטרף לארגון. | |
|
|
|
|
אחרון הדוברים בכנס היסוד של ארגון העיתונאים החדש, ארגון העיתונאים בישראל, היה אלכס ליבק, מבכירי הצלמים במדינה, זוכה פרס ישראל לצילום, עובד חסר זכויות ונטול ביטחון תעסוקתי ממש כמו צלם עיתונות שהרגע הצטרף לענף. רק אחרי שקיבל את פרס ישראל, אמר, הבין שתועלתו העיקרית של הפרס באפשרות לקבל בזכותו יותר חלטורות. בן 67 וחצי, ליבק סיפר כי במשך קרוב ל-30 שנות עבודתו בקבוצת הארץ מעולם לא השתכר יותר מ-10,000 שקל ברוטו, עד שפוטר לבסוף שנתיים לפני מועד יציאתו לגמלאות. "במקום שיפטרו אותי בגיל 67 פיטרו אותי בגיל 65, ולא היה לי מה להגיד כמובן כי אין לי שום זכויות", שיתף ליבק את הנוכחים. "היום אני מפחד להסתכל על הפנסיה שלי, לדעת כמה אני אמור לקבל, כי אני בטוח שאני אצטרך לעבוד עד יומי האחרון. זה מצב מאוד מדכא". ואז הוסיף: "אני כמובן יודע על צלמים שמצבם הרבה יותר גרוע ממני". מעולם, כך אמר, לא חשב שיש מקום להתאגדות של עיתונאים. אבל עכשיו הוא רואה את המציאות אחרת. עכשיו הוא חושב ש"באמת צריך לשנות את הדברים באופן דרסטי". כמה מאות עיתונאים הגיעו ביום שישי האחרון לאולם הקולנוע לב 1 בדיזנגוף סנטר בתל אביב לכנס היסוד של ארגון העיתונאים בישראל. פה ושם נראו פרצופים מוכרים של עיתונאים ותיקים ( רינו צרור, ירון דקל, אילנה דיין, רותי יובל, רזי ברקאי ועוד), אבל הרוב הגדול היו עיתונאים שפניהם מוכרים בעיקר לחברי מערכות כלי התקשורת שעבורן הם עובדים. פועלים צעירים יחסית, מרבית שנות החיסכון לפנסיה עוד לפניהם. לא ברור כמה מהן יצליחו להעביר בתחום העיתונות. עבורם, וידויו של אלכס ליבק היה אפקטיבי יותר מהעמדת תמרור אזהרה מהבהב על בימת אולם הקולנוע. זה העתיד שמצפה להם במקרה שאחד התסריטים היותר אופטימיים יתממש והם יצליחו להפוך לשם דבר במקצוע, מוערכים על-ידי קולגות ומוכרים על-ידי הממסד. אם כנס הפעילים שנערך בשבוע שעבר נועד בראש וראשונה להשיב על שאלות המשתתפים ולשכנעם להביא את חבריהם לכנס היסוד, במוקד האירוע ביום שישי האחרון עמדה הבקשה החוזרת ונשנית ממאות העיתונאים שנכחו באולם לא לעזוב את המקום לפני שיחתמו על טופס הצטרפות לארגון. מטבע הדברים, באירוע המוני שכזה הדגש היה על פתוס יותר מאשר על תשובות נקודתיות לשאלות נוקבות. במבחן התוצאה זה עבד. כ-200 עיתונאים מבין המשתתפים בכנס חתמו על טופסי הצטרפות, ובכך הגיע המספר הכללי של חברי הארגון החדש ללמעלה מ-600, נקודת פתיחה ראויה לכל הדעות. "הגיע הזמן להרים את המצב שלנו מרצפת חדר העריכה", הודיעה נורית קנטי, עורכת התוכנית "מה בוער?" בגלי-צה"ל ומנחת האירוע, לפני שהחלה להציג את שורת הדוברים. בזה אחר זה עלו עיתונאים ועיתונאיות ועודדו את הנוכחים להצטרף לארגון. "הם הצליחו לסתום לנו את הפה", הודתה עינת פישביין, כתבת ידיעות אחרונות, אך הדגישה: "הסיפור הזה נגמר. העיתונות הישראלית, כתובה, מקוונת, משודרת, קמה היום ומתנערת". העיתונאי יאיר טרצ'יצקי, ממובילי היוזמה, הציע לראות בארגון הקורם עור וגידים מי שיילחם עבור העיתונאים המוחלשים. "אם אנחנו רוצים להצליח להתפרנס מעיתונות אנחנו צריכים נודניק שיעצבן את הבוס במקומנו", אמר. "טאלנטים קוראים לזה סוכן. אנחנו נקרא לזה איגוד". עם זאת, לדבריו, גם עיתונאים בכירים מוזמנים להצטרף לשורותיו של הארגון, ולהשתמש בשירותיו לצד אלו של סוכן. "אתם עושים היסטוריה בשוק העבודה בישראל", בישר עו"ד אמיר בשה, ממשרדו של עו"ד בני כהן, המלווה את ההתארגנות בהתנדבות. "כולנו שמענו על גל ההתארגנויות המבורך ששוטף את המשק בשנים האחרונות, אבל אף אחד עדיין לא שמע על התארגנות ענפית של עובדים מעשרות מקומות עבודה שונים שלמעשה מקימים ארגון עובדים חדש בישראל". |
|
כמה מהדוברים שיתפו את באי הכנס בסיפורם הפרטי. אורי משגב, שפוטר לאחרונה מ ידיעות אחרונות, דיבר על השיחות שקיים עם עורך ידיעות אחרונות רון ירון בנוגע לפיטוריו ואמר כי מה שהטריד אותו במיוחד היו הפעמים שבהם ירון אמר לו, "במשכורת שלך אני יכול להעסיק שלושה וארבעה עיתונאים". "אמרתי לו", הכריז משגב, "ואני אומר שוב: 'זה בדיוק מה שמפחיד אותי'. אתם יודעים שכנראה, למרות כל הספינים, לא הרווחתי מיליונים, אז המחשבה שאפשר לקחת את המשכורת שלי, לחלק אותה לארבע משכורות, ועוד תהיה העסקה הוגנת של עיתונאי בישראל, מטרידה אותי יותר מכל. אני אמרתי באותן שיחות לרון ירון דבר מאוד פשוט: עיתונאי זה לא משרת אמון, ולא ייתכן שכל שנתיים-שלוש יתחלף עורך, ועיתונאי יצטרך לשאול אם הוא עדיין מועסק ב עיתון או לא. "אני רוצה להיאבק בשביל שיעסיקו עיתונאים בתנאים שאני עוד זכיתי להיות מועסק בהם", הוסיף משגב. "ואם להקצין את זה לאבסורד, שיפטרו עיתונאים בתנאים שבהם פיטרו אותי – עם פיצויים, עם קרן פנסיה, עם התראה מראש, עם ימי חופשה ומחלה שאפשר לפדות". מאז שפוטר, ציין משגב, נחשף לגילויי סולידריות שטילטלו אותו. "אנחנו אחרי עשרות שנים במקצוע של הפרד ומשול", אמר, "של שיסוי אחד בשני בשם הערכים של התחרות והבלעדיות וההישגיות. זה מגוחך. בואו נדבר על הארגון שאני הייתי בו. ynet נלחמים ב'ידיעות' המודפס. בתוך 'ידיעות' המודפס משסים את העיתונאים של ממון ב'כלכליסט', 'המוסף לשבת' מתחרה ב'7 ימים', גונבים אחד לשני כתבות, הדבר הזה צריך להיפסק. אני חושב שהסולידריות היא היום הסיפור הכי חזק שלנו". כתב ערוץ 10 אבנר הופשטיין, שחווה על בשרו את חולשת כלי התקשורת בעידן הנוכחי בפרשת ההתנצלות של הערוץ בפני איל ההון והנדבן שלדון אדלסון, לא בחל במלים קשות. את חברי-הכנסת שהצביעו על עתיד ערוץ 10 דימה למהמרים בקזינו שחוגגים את נצחונם. את "ישראל היום" כינה "העיתון של האיש עם הז'יטון". הופשטיין דיבר על עורכי-דין ולוביסטים, על "שוליות ומלחכי פינכה" של בעלי כוח, על מי שכותבים כיום את "הספר הלבן של החנקת התקשורת החופשית בישראל". את העיתונאים המדוכאים דימה ל"יהודי בעל החנות בעיירה שהקוזאקים באים לנתץ לו את חלון הראווה". לדבריו, עיתונאים בישראל "מסתגרים במרתף, מקווים שרק אם נהיה יותר בשקט, רק אם נהיה יותר צנועים או יותר זהירים, הגל העכור הזה יעבור. אם רק נסיק מסקנות ונעשה חשבון נפש, אם רק נאזן את עצמנו, אם רק נתנצל יותר, אז הכל יסתדר מעצמו". התשובה לקוזאקים, כידוע, היא בריאתו של יהודי חדש הנלחם על זכויותיו. הנה כי כן, נציג המגזר שמואשם לא אחת בתבוסתנות והזדהות עם האויב קורא לעמיתיו לעמוד על רגליהם האחוריות ולצאת לקרב. העיתונאים של ערוץ 10, שבשבוע הקרוב עשויים לאבד את מקום עבודתם, קיבלו תשומת לב מיוחדת ממארגני הכנס. עצומה למען עיתונאי הערוץ הועברה בין הנוכחים, ומעל הבמה הם הוזכרו פעם אחר פעם כמקרה המצריך את העזרה הדחופה ביותר. עיתונאי אחר של ערוץ 10, כתב הכלכלה מתן חודורוב, עורר תגובה נזעמת כשיצא לטובת "ההנהלה המצוינת" של הערוץ. חודורוב אמר כי "יוסי ורשבסקי ואורי רוזן [מנכ"ל הערוץ וממלא-מקום מנכ"ל חברת החדשות שלו] עובדים מהבוקר עד הלילה כדי שהערוץ הזה יינצל, הם מקבלים תמיכה רחבה של עובדי ערוץ 10 ואני מאמין שאנחנו יכולים לעזור, להוסיף, לסייע להם". עוד הוסיף כתב הכלכלה של ערוץ 10 כי "כשהפוליטיקה מתנפלת על התקשורת החופשית בשעה הכי קשה שלה, וכשמשבר הפרסום גורם לפיטורים של קולגות שלנו, באינטרנט, בפרינט, אסור לנו העיתונאים לגלגל את הכדור הזה רק להנהלות". אחת הנוכחות בכנס העירה עם סיום דבריו של חודורוב כי הרעיון כאילו להנהלה יש אותו אינטרס כמו לעובדים הוא "מגוחך". כשאריאל גוטליב, יו"ר ועד העיתונאים של הארץ, עלה לבמה וסיפר כיצד כשביקשו עובדי עיתון הארץ להקים ועד, הודיע להם המנכ"ל דאז כי "לא יהיה ועד ב'הארץ'", ביקש אחד היושבים בקהל שיזכיר מי היה אותו מנכ"ל. "זה היה ורשבסקי", אמר גוטליב והוסיף: "מנכ"ל או בעלים שאומר, פה לא יהיה ועד, זה לא משהו שצריך להרתיע אותנו. מי שמצטרף לאיגוד מקצועי ומקים ועד יודע שהוא עושה משהו שהמנכ"ל והבעלים לא יאהבו. מה לעשות, אי-אפשר לרצות את כולם". "למה עכשיו? למה עכשיו?", הקשה דרור פויר, מיוזמי הארגון הנוכחי, בנאום סאטירי שלעג להתנגדויות ליוזמה החדשה (וגרר תרועות צחוק), "עכשיו זה לא זמן טוב, למה לרוץ? בואו נחכה לזמן טוב יותר. מפלס הכנרת נמוך, צריך להביא בחשבון גם את המצב בצפון-קוריאה, זה ממש לא הזמן. אני שומע עיתונאים שאומרים שהגענו לשפל. אני רוצה להרגיע אתכם, יש עוד הרבה לאן לרדת, גם במשכורות, גם במעמד, גם באיכות העבודה".
|
|
לפני שלוש שנים וחצי כבר נערך כנס יסוד של התאגדות חדשה. גם אליו טרחו ובאו כמה מאות עיתונאים, גם אז הנאומים היו נוקבים, גם אז התקוות היו גדולות. אומנם הפעם המארגנים אינם תלויים ברצון הטוב של העומדים בראשה של אגודת עיתונאים קיימת, אך יש לזכור כי צירוף 600 עיתונאים לארגון חדש הוא נקודת פתיחה טובה, לא יותר. כעת עומדים בפני המארגנים מבחנים קשים: עליהם להחתים עוד 600 עיתונאים לפחות כדי ליצור חזית רחבה ובעלת כוח, ובו בזמן יהיה עליהם ליצוק תוכן לתוך הגוף החדש – לנסח תקנון, להקים מוסדות, להפוך את ההסכם עם ההסתדרות לרשמי, מחד, ולפעול להשלמת ההליכים לכינונו של הארגון כגוף עצמאי, מאידך. מבחן אחר יהיה זה שאגודות העיתונאים הוותיקות נכשלו בו לפני עשרות שנים, עת סירבו להכניס לשורותיהם את עיתונאי המקומונים שנוסדו אז, וקירבו בכך את קצו של ההסכם הקיבוצי ששלט בענף. בינתיים נראה שהארגון החדש משכיל לצרף לשורותיו לא רק חברים משדרת התקשורת המרכזית. בין באי הכנס נראו עיתונאים מהעיתונות המקומית ברחבי הארץ, ועל הבמה קראה כתבת הרדיו הדתי-חרדי קול-חי, דבורה גינזבורג, לסולידריות בין התקשורת הכללית למגזרית. גינזבורג הזכירה כי העיתונאים בכל חלקי הענף סובלים מאותן הבעיות. אם יצלחו את כל המבחנים הללו, יחכה לראשי הארגון החדש המבחן המכריע – שלב הבוס. כדי לסייע באמת לעיתונאים החברים בארגון יהיה עליהם להקים ועדים בכלי התקשורת ולהיאבק למען החתמת העיתונאים המעוניינים בכך על הסכם קיבוצי שיבטיח את זכויותיהם. במקרה שהיוזמה תיכשל באחת התחנות שבדרך, ההשפעה על הקריירות של העיתונאים תהיה מועטה ורוב חברי הארגון החדש יוכלו לקוות לכל היותר לזכייה בפרס ישראל ועבודה בחלטורות עד יומם האחרון.
|
|
| תאריך:
|
23/01/2012
|
|
|
עודכן:
|
23/01/2012
|
|
אורן פרסיקו
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
עיתונאי מקומי א
|
23/01/12 11:34
|
|
|
|
2
|
|
י-י
|
23/01/12 18:09
|
|
|
|
3
|
|
אברהם מערב השומרו
|
24/01/12 12:38
|
|
|
|
4
|
|
צנחן
|
26/01/12 09:28
|
|
מאז שראיתי ב"הבימה" את "מחכים לגודו" עם שמעון לב ארי, גד קינר יבדלו לחיים ארוכים, שי דנון וניסים עזיקרי ז"ל - עלו בארץ הפקות רבות של מחזה האבסורד שהפך לקלאסיקה של המאה ה-20. סמואל בקט האירי, שבחר לחיות ולכתוב בפאריס, כמו יתר גדולי המחזאות של אמצע המאה שעברה, כתב כמו כולם (ז'אן ז'נה, אוז'ן יונסקו הרומני, פרננדו אראבל הספרדי ומישל דה גלדרודה הבלגי) - בצרפתית. וכשמישהו כותב בשפה שאינה שפת אמו - המשפטים במחזות שלו תמיד קצרים, פשוטים וקליטים. זו אחת הסיבות שעשתה את החבורה הזו לשיאני תיאטרון האבסורד האירופאי ולקלאסיקאים מודרניים. ורק כשקוראים אותם בצרפתית - מבינים את משמעות הקביעה הזו.
|
|
|
|
|
בתיירות הסקי אל הארצות המושלגות, הפופולרית כל כך בימים אלה של חורף, נוטל חלק גם התייר הישראלי חובב הגלישה. אחרי ככלות הכל, ההחלקה על הלבן-הלבן הזה הרי מיועדת למי ששש אלי סכנות ואתגרים ולמי שבז לנופש-נטו משעמם, נוסח בטן-גב. ומאחר שהסקי דורש גילוי של אומץ וביטחון עצמי, כמו גם פיתוח שליטה בטכניקות הגלישה - חזקה על הגולש הישראלי שיהא מסוגל להוכיח לכל מאן דבעי את יכולותיו.
|
|
|
|
|
"לקראת המתקפה רוכזו כוחות גרמניים ורומניים בדרום ופיניים בצפון. הכוח כלל כ-3.2 מיליון חיילים, 140 דיביזיות גרמניות ו-15 דיביזיות רומניות. 3,600 טנקים ולמעלה מ-2,000 מטוסים... הקבוצה המרכזית נועדה לכבוש את מוסקבה והקבוצה הצפונית את לניניגרד. הקבוצה הדרומית נועדה לגרש את הסובייטים מדרום פולין ואוקראינה". 8,700,000 מיליון חיילי הצבא האדום נהרגו בקרבות האלה ששברו לבסוף את הצבא הגרמני, אשר כמו צבא צרפת בראשות נפוליון (120 שנה קודם לכן) - לא עמד בקור ןברעב הרוסי, התפורר ונסוג (קרבות המפנה מלחמת העולם השנייה מאת עופר ריחני).
|
|
|
|
|
למשה אשכנזי (57) לא היה זמן להיכנס לפאניקה. הוא הבין שמשהו רע מאוד מתרחש באוניית התענוגות "קוסטה קונקורדייה" ושהוא חייב לתפקד. שעתיים קודם לכן חשו עצמם משה, רעייתו חנה ובתם הילה בשמים. עתה הם היו קרובים לשם יותר מאי פעם. השיט המבטיח לחופי הים התיכון עמד להפוך לתסריט אימה. שלושה ימים לאחר מכן, כשהוא רגוע יותר, הוא חוזר על המילים "כמו בסרט" שוב ושוב, כשלכולם ברור על איזה סרט הוא מדבר.
|
|
|
|
|
שעון החול של מגרון אוזל. פסק דין של בג"ץ הורה למדינה להחריב את היישוב עד מרס השנה, מה שמשאיר למתיישבים ולמערכת הפוליטית פחות משלושה חודשים למציאת פתרון שפוי לגזרה. זהו זמן קצר ואולי קצר מדי לאתגרים פוליטיים-משפטיים מורכבים מהסוג הזה. אבל האבסורד הוא שמה שתוקע כרגע את הפתרון הם דווקא מאבקי הכוחות בתוך יש"ע עצמה.
|
|
|
|
|
