משחק חייהם

בארץ לא מכירים כבר או עדיין את שמותיהם. רק המבוגרים זוכרים עדיין כמה שמות של שיאני ספורט יהודים, שזכו בתהילת עולם. רבים מאלה הגיעו לכך בזכות כפפות האיגרוף, אחרים בכדורגל, בסיף, שחיה ועוד.

בהיכל התהילה של הספורט לא יישכחו שמותיהם של דניאל מנדוזה, צאצא האנוסים שגדל בגטו היהודי בלונדון. מגיל 12 עבד בשוק במזרח לונדון, שם נאלץ להפעיל את אגרופיו כדי לשרוד. בשנת 1790 היה לאלוף אנגליה באיגרוף. כך מהולל גם שמו של המתאגרף הטוניסאי הגדול בכל הזמנים – ויקטור פרץ. כך גם ברני רוס משיקאגו, שהציציות שבצבצו מחולצתו לא עשו לו את החיים קלים, אלא להפך. היהודים היו לגדולי המתאגרפים בעולם במחצית הראשונה של המאה העשרים.

בני ליאונרד (בנג'מין ליידנר) שנחשב לגדול המתאגרפים היהודים של כל הזמנים, נולד בלואר איסט סייד בניו-יורק. כדי להסתיר מאמו את היותו מתאגרף שינה את שמו. הדבר התגלה לה, כשיום אחד נסעה באוטובוס מלא מעריצים שלו שנסעו להופעה שלו. גם כשהתבגר, והפסיק להתחרות, היה לשופט בתחרויות איגרוף ואת מותו מצא על הזירה, כשמת מדום לב באמצע משחק. הוא היה ציוני נלהב, ותמך רבות במשלחות הספורט למכביה בארץ ישראל.

ברני רוס היה בן של רב. כשאביו נורה למוות כשברני היה בן 10, אמו לקתה בהתמוטטות עצבים, ואחיו נשלחו למשפחות אומנות – גמלה בליבו החלטה לעשות הכל כדי לחבר שוב את המשפחה. הוא היה נער שליחויות של אל קאפונה בשיקגו, השתתף תמורת פרוטות בכמאתיים קרבות, ואז הפך למקצועי. הוא היה היחיד אי פעם שזכה בשתי אליפויות בו-זמנית - במשקל קל ובמשקל מעורב. במלחמת העולם השניה התנדב למארינס, ובקרב בו נהרגו כל חבריו, המשיך להילחם, הרג 22 יפנים ונפצע. על כך זכה בעיטור הכסף. הוא סבל מפצעיו וממלריה, התמכר למשככי כאבים, אך התעקש לעבור גמילה, היה ציוני נלהב, ותמך במדינת ישראל הצעירה במכורים לסמים שרצו להיגמל, ואותם השיב לדרך הישר.

ג'ו ג'ייקובס לא נמשך לאיגרוף ולא הבין בזה כלל, עד שיום אחד ביקר במדיסון סקוור גארדן – וזה הפך אותו בהמשך לאבי האמרגנות המודרנית. הוא היה חביב התקשורת האמריקנית, במשחקים הארגן ובכותרות באנגלית רצוצה שסיפק לה , שכמה מהן הפכו למטבעות לשון כמו: "I should have stood in bed , משפט אותו אמר במשחק בביסבול שנערך בגשם שוטף או המשפט שהפך לסמלו המסחרי: "We wus robbed".

"Madcap Maxie" - אחד מגדולי המתאגרפים בעולם במשקל כבד, ואלוף העולם ב-1934-5 היה מקסי בר. יליד נברסקה שהיה בן לאם סקוטית-אירית ולאב שהיה בן ליהוד למרות שגדל בבית לא יהודי, אימץ לעצמו את הזהות היהודית, ששלטה אותה תקופה בתחום האיגרוף, ועלה לזירה כשעל מכנסיו רקום מגן דוד. לאחר שפרש, היה לשחקן קולנוע, ועל שמו נקרא פארק בקליפורניה.

שחקני הכדורגל היהודים - שיחת היום בוינה

שחקני הכדורגל היהודים של "הכוח וינה" היו לשם דבר עולמי, והיו לנושא מכובד ופורה בשיחת היום בכל בתי הקפה בווינה לא פחות מהפסיכואנליזה. הם הבינו, שמחשבה יצירתית יכולה להעלות אדם לגדולה גם על מגרש הספורט. הם היו הקבוצה הראשונה שהביסה קבוצה אנגלית, את וסטהאם יונייטד, על אדמתם, בתוצאה 5:0. בשנת 1938 הנאצים הפסיקו את פעילותה של הקבוצה,שעוד קודם לכן עברו מיטב כוכביה לשחק בקבוצות אמריקניות.

כוכבי הכדורגל הדנים המהוללים נילס והארלד בוהר פנו גם לפיסיקה, ואחד מהם זכה בפרס נובל, אף שבמולדתם נטו לראות בהם דבר ראשון כוכבי כדורגל.

אלפרד "האיוש" גוטמן היה ליהודי וההונגרי הראשון שזכה במדליות זהב בשחיה במקצי 100 מ' ו- 1200 מ'. הוא השתבח גם בכדורגל, והיה לקפטן הנבחרת ההונגרית, היה לאדריכל נודע – בנה את בריכת השחיה האולימפית המקורה הראשונה באירופה ומבנים נודעים רבים.את עושרו וכשרונו ניצל לטובת חלשים – בנה בתי יתומים, ובנה בבודפשט בית ספר לעיוורים וחרשים.בזכות כשרונותיו ניצל כשהבריחו אותו ממחנה הריכוז בעת המלחמה.

בלה סנש, אביה של הצנחנית חנה סנש, כתב ספר על הכדורגלן היהודי צ'יבי בראון. הספר היה לרב מכר הונגרי וישראלי. סיפורו של הכדורגלן שהיה בגיל 18 לכוכב כדורגל הונגרי, קופד בשל פציעתו במשחק וגיוסו למלחמה במלחמת העולם הראשונה כנגד הרוסים, שם מת כנראה מתשישות. שמו נמחה מהזכרון ההונגרי, אך בלב קוראי הספר תשאר דמותו חקוקה לעד.

אי-אפשר שלא להזכיר את אלופת הסייף היהודיה הלנה מאייר, שחרף המדליות שזכתה בהן לא ישכחו לה שבטקס קבלת המדליה באוליפידת מיכן ב 1936 הצדיעה במועל יד. למרות היותה שנויה במחלוקת – אי-אפשר להתעלם מההישגים בשטח שכ"כ לא מאפיין יהודים.

הסיפורים המרתקים והמופלאים על שאר הספורטאים היהודים המחוננים, שזיכו את היהודים בעולם בגאווה ושינו את הדימוי הנחות של היהודי באשר הוא - סיפורים אלה מוצגים במוזיאון בית התפוצות בצילומים ובתיעודים, שמרטיטים את לב הצופים. שלוש שנים ארכה הכנת התערוכה, והמאמץ היה כדאי.

מומלץ בכל לב לכל המשפחה.