השופטת: דינה כהן, סגנית נשיא בית משפט השלום באשקלון
המועד: יום שני, 4.6.12, שעה 08:25
הנושא: תיקים פליליים
בשעה היעודה לתחילת יום הדיונים נמצאים באולם התובעת וכמה סניגורים, המנצלים את הזמן לשיחות של הרגע האחרון על רגל אחת. התובעת גם מסדרת את האיפור, מחליפה חוויות עם המתמחה שלה בנושאי בחינות ומודיעה שהיא הולכת להביא קוקה-קולה. סניגור נכנס במצב רוח מרומם ב-08:40, וכעבור חמש דקות מופיע העוזר המשפטי של דינה כהן ושואל אם אפשר להתחיל. התשובה שלילית - יש אומנם חמישה סניגורים, אבל בלי נאשמים. הנוכחים ממשיכים להתארגן, וב-08:58 מגיע תורה של הקלדנית לבקש לומר לה כאשר כהן תוכל להיכנס.
כהן נכנסת ב-09:02 - איחור של 37 דקות לעומת לוח הזמנים. את סדר התיקים קובעת התובעת, כנראה על-פי הסדר של הסניגורים שהגיעו ופנו אליה. בתיק הראשון מבקש הסניגור, איש הסניגוריה הציבורית, לשחרר אותו מהייצוג משום שאינו מצליח ליצור קשר עם מרשו. התובעת מסבירה שמאחר שהיא עומדת לבקש מאסר, הנאשם חייב להיות מיוצג. כהן מכתיבה החלטה: היא דוחה את הדיון ומוציאה לנאשם צו הבאה ללא אפשרות של שחרור בערבות.
בזמן הכתבת ההחלטה התובעת מסתובבת באולם, סניגורים משוחחים ביניהם ונאשם משוחח עם סניגורו. נדרשות לכהן כמה דקות עד שהיא מתערבת: "דיבורים - בחוץ אפשר לעשות". אבל איש מהנוכחים לא ממש סופר אותה. לכל אורך הזמן בו שהיתי באולמה, כהן נאלצה להעיר שוב ושוב על השיחות הללו - והן נמשכו. אפילו הקהל לא ממש נשמע לה כאשר היא מבקשת שקט, וכהן לא עושה שום מאמץ להשליט את מרותה. האמת היא, שהיא איבדה את השליטה על האולם ברגע בו איפשרה לצדדים לקבוע לה מתי יום הדיונים יתחיל, ולכן אין פלא שכמעט כל הנוכחים חושבים שהם בעלי הבית.
כמעט אי-אפשר לשמוע את כהן בתיק הבא הנאשם טרם הגיע ("הוא בדרכו לפה, מחפש חניה"), וסניגורו מסביר שהוא צריך ללכת ולכן יכניס את מרשו מאוחר יותר. מכל מקום, הוא מבקש לצרף תיק הנדון בבית המשפט ברמלה, והתובעת מבהירה שהדבר יביא לכך שהסדר הטיעון שסוכם יצטרך לשנות והמדינה תבקש מאסר בפועל. כהן מכתיבה החלטה המפנה לתסקיר שירות המבחן, וגוערת בסניגור ובתובעת המשוחחים ביניהם בזמן ההכתבה. כהן זוכרת שיש צורך להזמין מתורגמן לרוסית ודוחה את הדיון לחודש ספטמבר, לאחר הפגרה. כעת כמה סניגורים בודקים ביניהם את הסוגייה החשובה של מצב המזגן באולם.
תיק אחר הוא המשך מפסק דין שניתן בישיבה הקודמת - שהתקיימה בינואר 2011. הנאשם נשלח לשירות המבחן ונמצא נקי מסמים, ולכן הצדדים מבקשים מאסר על תנאי וקנס. כהן מוודאת את הדברים עם הסניגור ומתחילה לשאול את הנאשם האם הוא מודה, ורק אז קולטת שבעצם ניתן פסק דין לפני שנה וחצי. לנאשם יש שני סניגורים, מה שלא מפריע לאחד מהם לטעון שמצבו הכלכלי קשה ויש לו חובות רבים, כולל לשוק האפור. כהן: "הנאשם רוצה להוסיף את דברו?" הסניגור לנאשם: "תעמוד ותגיד לה שאתה מצטער". הנאשם מציית: "אני מצטער, גבירתי". כהן מכתיבה גזר דין: חמישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 1,500 שקל. קולות השיחה באולם מתגברים, שוב תוך התעלמות מוחלטת מדרישתה החוזרת של כהן לשמור על השקט, עד כדי כך שכמעט ואי-אפשר לשמוע אותה.
התובעת מגלה שיש בעיה אחרי עוד תיק אחד, מגיע תורו של אותו נאשם שאיחר וביקש לצרף תיקים. כהן עשתה לו תרגיל מנהיגות קטן ("אי-אפשר שנאשם לא מגיע בזמן, נכנס לאולם ואז מקבלים אותו"), אבל אחרי חמש דקות פונה לעניינו. כהן מבקשת, כנדרש, לוודא שטרם הייתה הקראה בתיק ברמלה - והסניגור נראה כמעט מופתע מהבקשה: הוא כמעט בטוח שלא הייתה, וכהן מוכנה לספק לו את השירות ולבדוק במערכת נט המשפט. היא פונה לנאשם: "למה איחרת? לא מצאת חניה?" הסניגור משיב במקומו: "אני ביקשתי ממנו להקדים, הוא עמד בזמן".
כמעט למותר לומר, ששתי סניגוריות משוחחות ביניהן ללא כל תגובה של כהן. זו מכתיבה לפרוטוקול בשמו של הסניגור: "הקראתי לנאשם את כתב האישום בתיק שצירופו מתבקש", וגם בשמו של הנאשם: "אני מודה בעובדות כתב האישום המצורף". אבל כעת התובעת מגלה שיש בעיה: בעוד התיק באשקלון מטופל בידי תביעות המשטרה, התיק ברמלה מטופל בידי הפרקליטות ולכן אין לה סמכות לטפל בו. התובעת מציעה להפוך ולאחד את הדיון ברמלה. הסניגור נותן תשובה מאוד עניינית: "אני לא מייצג אותו שם, אין לי עניין לנסוע לשם". התובעת מציעה לדחות ביומיים-שלושה, בינתיים היא תבדוק, והדיון הבא יהיה או טיעונים לעונש בשני התיקים או תזכורת לשם העברת התיק לרמלה. אבל בעצם, חושבת התובעת בקול, יידרשו שבועיים-שלושה עד שתקבל את התיק מרמלה, אם תסכים הפרקליטות שהתיק יעבור לאשקלון. כל הדיון הזה מתנהל בלא התערבותה של כהן, שלבסוף קובעת לתזכורת ב-26.6.12.
השורה התחתונה: שופטת שאינה שולטת בנעשה באולמה - לא בלוחות הזמנים, לא בסדר הדיונים ולא בשמירה על השקט. העובדה שכל עורכי הדין מרשים לעצמם לזלזל בה, מלמדת שהם יודעים שלא יקרה להם דבר.
מזג שיפוטי: 5.
יעילות: 7.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
