חוטים של משי במוזיאון בית התפוצות

מה שמציין את קהילת יהדות בוכרה - היא הלכידות. הקשר ההדוק של כל בני הקהילה, שמאז ומתמיד דאגו פרנסיה לחזקו ולשמרו; הדבקות שלהם בכל מהלך ההיסטוריה במנהגי היהדות ובמסורת, גם במחיר הסתגרות הקהילות בתוך עצמן למניעת התבוללות - כל אלה מיצקו את השרידות של יהדות מפוארת זו.

רק בשבוע שעבר פורסם בעיתונים על תגליות ארכיאולוגיות המעידות על הימצאות יהודים במערות באפגניסטן, ששימשו מחבוא לטליבאן. הממצאים כללו חפצי דת יהודיים בעליל, ועצמות של כאלה שהוגדרו בכתובים מאז כיהודים. הממצאים התייחסו לשנים שלאחר חורבן בית ראשון, במאה הרביעית לפני הספירה, כשהיהודים הוגלו לבבל, ומשם, המשיכו ב"דרך המשי" והתיישבו בכל מחוזות מרכז אסיה.

יופי של תרבות

עם היופי שבתרבות הבוכרית נתקלים בכל מיני הזדמנויות. כשביקרתי בביקור תנחומים בבית אמו של חברנו, הושיבו אותי כמעט בכוח והכריחו אותי לסעוד את סעודת המצווה, שהצטיינה במיטב המעדנים הבוכריים.

כך גם מדי חג שמיני עצרת של סוכות, אנו מוזמנים להסב לסוכת ביתו של נסיך התיאטרון הלאומי - מישה אשרוב (שכבר נפטר לצערנו הגדול) ורעייתו השחקנית והבימאית בלהה מס. כל ראשי העדה הבוכרית, שחקני הבימה וסופרים ומחזאים מבאי ביתם של הזוג, פוקדים אירוע מיוחד זה. הסוכה מקושטת בקישוטים ובפרוכת מקורית שמישה הביא עמו מבוכרה כשעלה עם משפחתו בדרך לא דרך ברגל משם לכאן. המאכלים - תאווה לחיך. ובלהה טורחת לארח במיטב המסורת הבוכרית, כשהעדה עוזרת ומסייעת גם היא.

הווי של קסם ושמחה

כך גם בפתיחת התערוכה במוזיאון בית התפוצות התהלכו בין המוזמנים לובשי תלבושות בוכריות מקוריות, עטורות ברקמות צבעונות מרהיבות, חובשים את הכיפות המזכירות טורבאן קצוץ, גם הן רקומות ויפות להפליא. התלבושות העשירות והרקומות היו לא רק לבוש, אלא סמל מעמד מובהק. לכן הושקעו בהן כל הכישורים והמשאבים. הן היו גם חלק מהנדוניה של כלה שהוצגה ימים לפני החתונה בפני כל הקרואים, כדי להפגין את מצבה הכלכלי של המשפחה. הסיבה להתפתחות יצירת המלבושים לכדי אמנות, הייתה עיסוקם של רוב יהודי בוכרה במסחר בבדים, בחוטים, ברקמה ובצורפות, ביצירת כלי כסף, במיוחד ליטורגיים. כל אלה מוצגים בתערוכה בבית התפוצות.

מכאן מובן מדוע כל חברי להקת משפחת אלאייב המפורסמת, שהם האייקון של העדה, עטו תלבושות מסורתיות מסוגננות ומפוארות אלו, והלהיבו את הקהל במוזיקה הנפלאה שלהם. מאז התוודעתי ללהקה הזו, ובהמשך - כשהופיעו במחזה "מעגל הגיר הקווקזי" בהבימה, הוכיחו הפעם הסב, אללו אלאייב, הבנים אמין ואריאל וכל הנכדים שגדלו - התפתחות ושדרוג באיכות ביצוע המוזיקה, מקצועיות בצד התלהבות פנימית, שלכדו את אוזן כל צופה. המוזיקה שלהם, כמו כל ההווי הבוכרי, מלאה שמחת חיים, התלהבות וקסם.

אוספים ממשפחות אמידות

בצילומים הרבים המוצגים בתערוכה, לצד חפצי האמנות והתכשיטים המפוארים, נראים בני ובנות העדה יפים במיוחד. אלה אנשים יפים לא רק חיצונית, אלא כאלה שאוהבים לעזור לזולת. ראשי העדה שלהם, שהנהיגו אותם מאז אמצע המאה התשע עשרה, והיו אנשים אמידים, הנהיגו את הנוהל לדאוג לצרכי העניים והדלים, והעזרה ההדדית שלהם הפכה את קיום העדה כולה למוצקה ובטוחה. גם בימים הקשים ביותר, מאז ועד היום. בצוק העיתים, כשהמשטר הקומוניסטי התנגד לקיום בתי כנסת ולמנהגי דתות, נהגו שועי העדה לבנות בתי כנסת פרטיים בתוך בתיהם הגדולים, והצילומים של אלה שבתערוכה ממש מדהימים.

חלק גדול מהמוצגים בתערוכה המרהיבה הושאלו מאוספי משפחות בוכריות אמידות, שרכשו את המוצגים ההיסטוריים והעתיקים, כדי לשמר את הנכס התרבותי להמשך קיום המסורת היפה שלהם. שר החינוך גדעון סער שפתח את התערוכה, הדגיש את חשיבותה בשל הצורך בשימור הזהות הייחודית של כל עדה בישראל, למען המשך קיומנו בצוותא. גדעון סער הכריז בדיוק ההפך ממה שבן-גוריון דגל בזמנו, כששאף לכור היתוך מכל העדות על-מנת ליצור זהות חדשה. בעוד שסער הדגיש איזו חשיבות מוטלת עלינו כעם, לשמור על נכסינו התרבותיים מכל עדה ועדה.

קטלוג התערוכה - מצוין

הביקור בתערוכה חושף עד כמה שניתן, פכים מכל תחומי התרבות הבוכרית. ספרי תורה עתיקים שנכתבו הן בעברית והן בשפה הפרסית-יהודית, שהיהודים באסיה התיכונה יצרו לעצמם, כדי שהגויים לא יבינו. כמו האידיש במזרח אירופה והלאדינו בספרד. כך גם מוצגים צילומים עתיקים משפחתיים, המראים לנו את גודל חשיבות המשפחתיות לכל בני העדה. כמו-כן כלי קודש מעוטרים בדפי כסף או זהב על גבי בסיס עץ, או תכשיטי זהב משובצים באבנים טובות - שבוגרי בתי הספר לעיצוב כיום יכולים לייחל להגיע לרמה כה גבוהה של יופי ויצירתיות כזו. מערכות כלי התה שחלקן מצויות גם בחנות המוזיאון, ממש מרהיבות ביופיין.

כל תולדות העדה מכונסות במאמרים המעמיקים והמצוינים שבקטלוג התערוכה. מאמרים שאתה נמשך לקוראם ולבלוע את המידע הרב המכונס בהם. הספר, הוא נכס הראוי לרכשו, ולעלעל בו מדי פעם, הן כדי ללמוד את המקורות לתרבות הזו, והן כדי להתענג שוב על מראה המוצגים שבתערוכה. אפשר ללמוד ממנו על הדרך בה התפתחה העדה מכמה מאות יהודים שהיו בה, ובהמשך, עם הכיבוש האיסלאמי - את ההשפעות הערביות עליה. לאחר מכן, עם הכיבוש הרוסי במאה ה-19, כשקיבלו היהודים אזרחות וזכויות כל שאר התושבים - איך התעשרו ונסקו במעמדם, ומתוך אלה היו גם הראשונים שעלו לארץ, בסוף המאה ה-19, התיישבו בירושלים, בנו בה את שכונתם, עם בתים גדולי-מידה ומפוארים. ולאחר שנת תרפ"ט והפרעות, הגיעו לכאן אלפים שרכושם הוחרם, ואף על-פי כן, עשו הכל כדי להגיע לארץ ישראל.

בכל ארצות העולם קיימות קהילות של יהודי בוכרה. נבהיר רק, שהכוונה לא רק לתושבי העיר עצמה, אלא לכל האזורים הגיאוגרפיים שהקיפו אותה, כולל סמרקנד, שהייתה מלאה ביהודים. הספר המרתק מגלה את כל הגלגולים שעברה העדה, ומחבר אותנו אליה עוד יותר. ועל המאמץ שעשה "בית התפוצות" בתערוכה זו מגיע לו שאפו גדול. כך מגיע השבח גם למעצב התערוכה האדריכל אורי גלזר, ולאוצרות אורית אנגלברג-ברעם וד"ר מירב בלס - וכל אלה - בזכות יוזמתו של ח"כ אמנון כהן, נציג העדה הבוכרית בכנסת.