השדכן

נתניהו פותח את הקדנציה השלישית שלו כשהוא מוחלש. הוא הכניס לכנסת סיעה של 20 מנדטים שמקבלת שבעה תיקים. המשמעותיים שביניהם הם רק הביטחון, הפנים והתחבורה. נכון שתיק החוץ נמצא בפיקדון אצל ראש הממשלה אבל בסך הכול זהו הישג דל עבור מפלגת השלטון. ולא זו בלבד. לראשונה בתולדות המדינה הכתיבו שותפות קואליציוניות לראש ממשלה את הרכב הקואליציה. דבר חסר תקדים.

נתניהו פותח את הקדנציה השלישית שלו כשגבו חשוף. הברית בין לפיד ובנט אולי תעבור גלגולים במהלך הקדנציה, אבל בינתיים ניצבים מול נתניהו בתוך הקואליציה שהקים שניים שחולמים לרשת אותו. יאיר לפיד כבר בבחירות הבאות, ונפתלי בנט ביום מהימים.

בקואליציה נתניהו ניצב מול חזית של לפיד ובנט, גם אם יפעלו בסוף בנפרד, וגם בסיעתו שלו אין לו עורף. מלבד יעלון, סער וישראל כץ, לכל השרים והח"כים האחרים סיבות טובות להיות ממורמרים. לסילבן שלום וגלעד ארדן שציפו לשווא לשדרוג. לאלקין, דנון, חוטובלי ויריב לוין שציפו להתמנות לשרים. וגם לצחי הנגבי. בקיצור, למי לא.

היחידה שלא מאיימת עליו ואינה ממורמרת היא ציפי לבני. נתניהו דאג לה יותר מכפי שדאג לחברי סיעתו כשהפשרה של בנט כללה בין היתר תיק שלא נלקח מעמיר פרץ.

על פניו, קואליציה מקרטעת כשברקע קרע עם הסיעות החרדיות היא סימן בטוח לפירוק הקואליציה תוך שנתיים לכל היותר והליכה לבחירות תוך שלוש שנים. אלא שהדברים אינם פשוטים כשלנתניהו כמה סימני אור בקצה המנהרה.

הוא הצליח לשמור על הקשר עם הסיעות החרדיות. הוא ידע לנהל את המגעים כך שבסיומם הוא נראה כמי שכפו עליו הר כגיגית. כבעל שהכריחו אותו בכוח להיפרד מרעייתו האהובה ולשאת אחרת, אבל הוא מבקש ממנה שתחכה לו. שבהזדמנות הראשונה יחזור ויישא אותה מחדש לאישה ובינתיים ינסה לשמור על החדר שלה ועל החפצים שהשאירה בבית. בשס וביהדות התורה לא מטילים עליו אשמה.

נקודה נוספת היא תוצאה אולי בלתי צפויה למינויו של יאיר לפיד לשר האוצר. נכון, נתניהו יפעל להכשיל את לפיד וישים לו רגל בכל הזדמנות, אבל לא כאן טמון הרווח העיקרי שלו. המינוי עשוי באופן מפתיע להבטיח את יציבות הקואליציה. ליש עתיד 19 ח"כים, מרביתם לא ישמשו כמובן בתפקידי שרים. סיעה של טירונים פוליטיים שחשופים ללחץ אדיר שיופעל עליהם מכיוון התקשורת ומכיוון האופוזיציה. ח"כים שהיו יכולים להיות מכרה זהב עבור האופוזיציה כשעל הפרק הצבעות במליאה ובוועדות בנושאים כלכליים - סוגיות שהן אבן היסוד של הקואליציה.

כשלפיד משמש שר האוצר חברי סיעתו יהיו מרותקים לקואליציה בשרשראות ברזל. כל הצבעת מחאה שלהם בסוגיות כלכליות עלולה להכשיל את הבוס. היחידים שעשויים לאיים בעתיד הנראה לעין על תפקודה התקין של הקואליציה הם הח"כים הממורמרים של הליכוד, מי מסיבות אישיות ומי ממניעים מדיניים-אידיאולוגיים בהתאם להתפתחויות.

נפתלי בנט הוא מהמנצחים הגדולים של המערכה. סיעה שבממשלה הקודמת החזיקה בתיק המדע בלבד מקבלת בממשלה החדשה שני תיקים בכירים: תמ"ת מורחב ושיכון מורחב אף הוא (מנהל מקרקעי ישראל נשאר בסופו של דבר בידיו של אורי אריאל), ראשות ועדת כספים שנתפסת כחשובה יותר מתיק זוטר ואולי אפילו בינוני, תפקיד סגן שר הדתות ללא שר מעליו ותיק הגמלאים. גם מבלי לקחת בחשבון תפקידי סגני שרים, זהו הישג נאה ביותר.

מדוע התפשר בנט על סגן שר הדתות במקום שר? הופעל כאן לחץ משני הכיוונים שהוביל בסופו של דבר לנוסחה המוזרה שהתקבלה. הליכוד ביקש לא להעניק לבית היהודי את תיק הדתות על-מנת לא להלחיץ את הסיעות החרדיות. ואילו תקומה שבתוך הבית היהודי לחצה שלא לתת את תיק הדתות למועמד המסתמן מטעם הבית היהודי - אורי אורבך - אלא להפקיד אותי בידי הרב אלי בן-דהן שהצטייר כמועמד טבעי לתפקיד. אבל בן-דהן על-פי ההסכם הוא רביעי בתור ועל כן לא היה יכול להתמנות לשר שלישי מטעם המפלגה.

שלא כמו נתניהו, בנט הביא הסכם שפותר את מרבית הבעיות הפוליטיות שהיו עשויות לצוץ בסיעה. תקומה תקבל בפועל את תיק הדתות, ניסן סלומיאנסקי, מספר שתיים בבית היהודי, ישמש יו"ר ועדת הכספים וגם אורי אורבך יתמנה לשר, אם כי אורבך שיזם בזמנו את המהפך מקבל ככל הנראה תיק זוטר. לא ידע ללחוץ.

אגב, נא להתחיל להתרגל: התיק שמקבל בנט נקרא מעתה "תיק הכלכלה והמסחר". בשבת גילה בנט שרוב עם ישראל, כולל בני משפחתו, לא יודעים מהו תיק התמ"ת ומיהו השר שהחזיק בו עד עכשיו. היו שחשבו שזה תיק האנגריה או התקשורת.

מרוויח נוסף בסיפור הוא אביגדור ליברמן. ליברמן כופף את לפיד במאבק על תיק החוץ וסיעתו מקבלת ארבעה תיקים כשהמפתח טוב יותר מזה של ציפי לבני. לבני עצמה גזרה קופון נאה כשנתניהו שילם מחיר מופרז לסיעה שהייתה נכנסת לקואליציה בכל מקרה. מחיר על היותה הראשונה. והעיקר שכחתי: שוב מישהו דרך על שאול מופז.

אריה דרעי יצא ביום רביעי בערב בהאשמות שאותן השמיע קודם רק בחדרי חדרים. אלי ישי הכשיל את המערכה, הסביר, הוא זה שהוביל רשמית את המפלגה. דרעי השיב לטענות מחנה ישי שלפיהן הוא לא סיפק את הסחורה ("מנעתי זליגה לאמסלם ולאמנון יצחק שהייתה עולה לנו בהרבה יותר") והבהיר כי לו עמד בראש המפלגה התוצאה הייתה שונה.

בשונה מהאופטימיים ביהדות התורה ואולי גם בשס, דרעי לא טיפח תקוות בעיצומו של המשבר בין נתניהו ללפיד. "הכול אבוד", אמר למקורביו כבר ביום רביעי בבוקר, "נתניהו סתם משתמש באלי ישי".

מקורבי ישי מסבירים שדרעי "מקנא בקרבתו של אלי ישי אל הרב עובדיה. עובדה שלא סר חִנו של ישי מהרב. גם המו"מ הקואליציוני היה נראה אחרת לו ניהל אותו אך ורק אלי ישי. אולי יש היה מביא את יחימוביץ' שנרתעה מדרעי, אולי היה מצליח למצוא גשר ללפיד שנרתע מדרעי". אולי. אולי. אולי.

יריב לוין, מחברי הליכוד המקורבים ביותר לסיעות החרדיות, אמר השבוע כששאלתי מה היה אילו, שבנט ולפיד כפו על נתניהו את הקואליציה ללא חרדים אבל "ייתכן שעם אלי ישי כל מערכת הבחירות הייתה נראית אחרת והיינו מגיעים לתוצאות קצת שונות. הקמפיין שהוביל דרעי הזיק לגוש כולו. עם דרעי לא היינו מגיעים לכלום. הוא מוביל קו עדתי מתלהם ולא ראוי. אין לי ספק ששס בהנהגת ישי הייתה שותפה טובה יותר".

קשה לדעת מה היה אילו, אבל דבריו של לוין מעוררים מחדש את השאלה האם יש משמעות מרחיקת לכת לשינוי הגבולות בין הגושים. האם לברית בין לפיד לבנט השלכות מדיניות.

בליכוד יגידו לכם שכן. השבוע התפרסמו המכתב של הרב טאו והרב עמיאל שטרנברג, ראש ישיבת הר המור, בגנות הברית בנט-לפיד (מבלי שקראו לילד בשמו), וכן קריאתם של הרבנים שמואל אליהו ואליקים לבנון לבנט להיפרד מלפיד ולחבור לסיעות החרדיות. למה עכשיו, שאלתי. הרבנים, הסבירו לי, לא עוקבים מדי יום אחרי הלו"ז הפוליטי, וסברו שעדיין לא מאוחר. נתניהו המתין בקוצר רוח למכתבים מסוג זה. הם איחרו את המועד.

גם לו היו מגיעים בזמן, גורמים יודעי דבר בבית היהודי מעריכים שהמכתבים לא היו משפיעים. לבנט לא הייתה מטרה אסטרטגית לריב עם הסיעות החרדיות. החיבור שלו ללפיד הוא חיבור טקטי. נכון, הוא עורר זעם רב ברחוב החרדי, אבל האיומים שמשמיעים היום יעקב מרגי וח"כים מיהדות התורה לנקום במתנחלים כדי לפגוע בבנט הם איומי סרק.

אריה דרעי אישר ברעיון שהעניק ל'מקור ראשון' לפני הבחירות כי שס לא תעמוד בדרכו של נתניהו אם יחליט לבצע שינויים מדיניים. גם אלי ישי לא היה נוהג אחרת.

התנהלותם הצפויה של יש עתיד ושל הסיעות החרדיות במקרה שנתניהו יחליט לפתוח בתהליך מדיני או לבצע ויתורים חד-צדדיים, היא התנהלות זהה. 19 ח"כים של יש עתיד לא יעמדו בדרכו של נתניהו כפי שלא היו עומדים בדרכו 18 חברי כנסת של הסיעות החרדיות.

לבחירה הפוליטית של בנט אין השלכות מדיניות. ההחלטה הייתה ונשארה בידי ראש הממשלה, ובני בריתו של בנט למקרה של מאבק מדיני לא נמצאים ביש עתיד, בשס או ביהדות התורה. הכתובת היחידה היא בסיעת הליכוד.