איל גבאי חרג מסמכותו

מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, איל גבאי, מונה באפריל 2013 על-ידי בית המשפט כמומחה באי.די.בי אחזקות ובאי.די.בי. פיתוח. בהחלטת השופט איתן אורנשטיין נקבע, כי תפקידו הוא לסייע לבית המשפט להכריע בין חוות הדעת הסותרות לגבי מצבה של אי.די.בי פיתוח ולסייע לעו"ד חגי אולמן, שמונה כמשקיף מטעם בית המשפט, במילוי תפקידו.

אלא שהחלטות לחוד ומציאות לחוד. בשבוע שחלף התחוור מעבר לכל ספק, כי גבאי חרג מסמכותו. במקום להצניע לכת - לבצע את עבודתו כמומחה, ולהביא את חוות דעתו בפני אולמן ובפני בית המשפט, השתתף גבאי באופן פעיל ביותר בגיבוש, בהכנה ובדחיפת ההסכם בין נציגויות בעלי אגרות החוק של אחזקות ופיתוח וזאת תוך העדפת נושים וניגוד עניינים.

יתרה מכך: גבאי קרא להחלפת ההנהלה באי.די.בי. ובפועל להדחת נוחי דנקנר מתפקידו כיושב-ראש, וזאת עוד קודם שהביא את עמדתו בפני בית המשפט, ועוד בטרם גובשו ההצעות והוצגו בפני בית המשפט. לא בכדי פורסמו כמעט בכל אמצעי התקשורת ביום 24.05.13 ידיעות-כתבות לפיהן איבדה קבוצת דנקנר את השליטה באי.די.בי. לטובת נציגויות בעלי אגרות החוב, ובראשן קרן יורק שבראשה עומד ג'רמי בלנק וחברת פסגות הפועלת בשיתוף פעולה עם קרן יורק. למרות שכאמור ההסדר טרם נדון בבית המשפט ואפילו טרם הוגש.

התנהלותו הבעייתית והחד-צדדית של איל גבאי עלולה להעלות חשד כאילו הובטחה לו תמורה אישית מצד קרן יורק, הפועלת בשיתוף פעולה עם פסגות; העלאת שמו של גבאי כמועמד לתפקיד ממונה מטעם חברת נציגות בעלי אגרות החוב ובראשה פסגות לגיבוש הסדר חוב בחברת חבס (שבשליטת הרצל חבס), עלולה להיראות כתמורה בלתי תקינה בגין "שירותיו" הטובים לטובת פסגות וקרן יורק על-חשבון יתר הנושים באי.די.בי.

עו"ד חגי אולמן שמונה כמשקיף, הופתע גם הוא. בפועל, גבאי פעל גם מאחורי גבו. אולמן, שמונה על-ידי בית המשפט - להשתתף בישיבות הדירקטוריון של אי.די.בי. ולקבל ומראש כל מידע הנוגע לפעולותיה המתוכננות ולמימוש נכסיה, כולל התקשרויות בין החברה לבין הגורמים המממנים ואחרים ובכל הנוגע להצעות לשינוי הממשל התאגידי בה - מצא עצמו מופתע מצעדיו של גבאי, שנעשו כאמור בלא הסכמתו המוקדמת. אולמן קבל על-כך, אך לא ברור מדוע הוא נמנע עד כה מהבעת עמדתו בסוגיה זו בדיוק בפני בית המשפט.

גבאי הפך עצמו לצד להסכם. גם אם ניסה לתקן את דבריו כמה ימים לאחר מכן, באומרו שיהא מוכן לשקול כל הסדר חלופי שיגישו גורמים אחרים, לרבות דנקנר, אין בכך כדי לתקן את הפגם החמור: חריגה מסמכות, תוך ניסיון בוטה להציב גם את השופט אורנשטיין בפני עובדות מוגמרות. חומרת הדברים עולה במיוחד כשבוחנים את תוצאת מעשיו: העדפת נושים וניגוד עניינים, עם כל המשתמע מכך.

נזכור נא: גבאי מונה כדי לשמש מומחה לעריכת שווי החברות, ולא לביצוע הסדרים בין הנושים, קל וחומר לטובת קרן יורק הדורסנית שמנסה ברגל גסה לנגוס בקבוצת אי.די.בי. ולתפוס חלקים גדולים ממנה - על-חשבון יתר הנושים, בהם: בנקים, ספקים, עובדים ואחרים. גם בעלי המניות באי.די.בי מקרב הציבור, כמובן, זכאים להגנת בית המשפט מפני שרלטנות של גבאי, שחרג כאמור מסמכותו.

השאלה העומדת על הפרק היא: מדוע לא יודח גבאי מתפקידו, מחמת זאת שחרג מסמכותו וניסה לתמרן את בית המשפט ולהפוך את השופט אורנשטיין לחותמת גומי.